"אני תמיד בוחר בחיים". הלוחם שנפצע אנושות חוזר כמנצח

בשנה האחרונה, שליו ביטון עשה הכול בשביל להחזיר את חייו, שכמעט איבד, למסלולם. בזמן שחבריו המשיכו את שירותם הצבאי ואף הספיקו להשתחרר, הוא למד מחדש לקום לבדו מהמיטה, להזיז את היד וללכת באמצעות רגל תותבת.

בדיוק לפני שנה היה מבצע שומר החומות, ובשבוע שעבר היה התאריך בו שליו נפצע אנושות וכמעט איבד את הכול. "אני זוכר פיצוץ נורא, בלאגן ואת הכל שרוף מסביבי", הוא נזכר, "עד היום אני יכול לשמוע את רעש הפיצוץ האדיר באוזניים".

ביטון היה לוחם בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל. ביום השלישי למבצע הוא נשלח למשימת הגנה על תושבי נתיב העשרה מתרחיש של חדירת מחבלים. במהלך הפטרול, הוא ושני הלוחמים הנוספים שהיו איתו בג'יפ עברו ליד חוליית נ"ט של החמאס, ולפני שאפילו יכלו להגיב למתרחש פגע בעוצמה טיל קורנט ברכב. חברו הטוב, סמ"ר עומר טביב ז"ל, נהרג במקום והס' מ״פ נפצע גם הוא.

סמ"ר עומר טביב ז"ל

שליו נפצע אנושות וסיכויו לשרוד לא נראו גבוהים. הוא נפצע פציעה קשה ומורכבת ברגלו ובידיו, ופונה מיד לבית החולים. במשך 48 שעות היטלטל בין חיים למוות עד שמצבו התייצב. אחרי שבוע וחצי בו שכב מחוסר הכרה במיטה, הוא סוף סוף פקח את עיניו לראשונה.

"העיניים אומנם היו פקוחות, אבל לא הרגשתי כמו בן אדם. רק אחרי כמה ימים בטיפול נמרץ בכלל שמתי לב שאיבדתי רגל - חבשו לי את כל הגוף, הידיים והרגל שנשארה, וכשהגיעו לרגל השנייה גיליתי שלא נשאר מה לחבוש".

גם שנה אחרי שליו עדיין בשלבי שיקום. הוא כבר מסוגל ללכת בעזרת הרגל התותבת, ושם לעצמו כמטרה לחזור לשחק כדורגל, כמו שאהב לעשות גם לפני הפציעה. למרות השיפור הרב, הוא עדיין מרגיש את הקושי יום יום: "לא קל לדעת מה פספסת, ובאילו מקומות היית יכול להיות היום. זו התמודדות כל בוקר מחדש, אבל אני תמיד בוחר בחיים".

על חברו הטוב שאיבד, גילה שליו רק כחודש אחרי האירוע. "לא הפסקתי לבכות, הרגשתי שאיבדתי אח. עומר השאיר אחריו כצוואה את המשפט 'אם לא נצחק, נשתגע', ואני משתדל להיאחז בזה ולהיזכר במשפט בכל פעם שקשה".\

אל טקס מצטייני חטיבת הנח"ל שהתקיים לפני מספר ימים שליו הוזמן כאורח כבוד ואף קיבל תעודת הערכה ממפקד החטיבה, אל"ם אורן שמחה. "הגיבורים שלנו הם לא רק אלו שאיבדנו בדרך", אמר לשליו ולכל הנוכחים, "אלא אלו שהמלחמה שלהם נמשכת יום-יום. ואתה שליו - המנצח".