"אחרי מסע ואימון - כל מילה בתפילה מקבלת עוד משמעות"

חודש חלף מאז שעשרות צעירים התגייסו לפלוגה החרדית הראשונה של הצנחנים. המסע הראשון כבר מאחוריהם, וגם הנשק והאפוד הפכו לחלק בלתי נפרד. המשכנו ללוות אותם, ושמענו על הטקס שלא ישכחו, התפילה שאחרי תרגיל, והצום הראשון במדים שמקבל עכשיו משמעות נוספת. כתבה שנייה בדרך לכומתה האדומה

19.01.17
מיכאל אוריה, מערכת אתר צה"ל

"אין דבר שאני לא מסוגל לבצע. צנחן יכול הכל", כך אומר לעצמו מדי יום טוראי יצחק מועלם מבני ברק, שבמהלך החודש האחרון הבין בכל בוקר מחדש את המשמעות של להיות לוחם בצבא ההגנה לישראל, ובטח בחטיבת הצנחנים.

"כל היום אתה רץ, מתאמן, זוחל על שדות קוצים ועושה הכל על מנת לעמוד ביעדים שהצבת לעצמך ושהציבו לך המפקדים. המסעות, ההקפצות והמשקלים שאנחנו סוחבים על גבנו מהווים עבורנו אתגר גדול, אבל אתה יודע שהשם איתך לאורך כל הדרך, ובעזרת האמונה אתה תצליח להתגבר על כל הקשיים בדרך לכומתה האדומה".

לתחושה הזו שותף גם חברו לכיתה של מועלם, טוראי מנדי פרוסט, שמצליח להתגבר על קשיים בהם הוא נתקל מדי יום ולהמשיך בהסתערות לעבר המטרה שהציב לעצמו: להיות לוחם גאה בחטיבת הצנחנים. "הזיכרון הכי חזק שנצרב לי מהחודש האחרון הוא המסע הראשון", מצהיר מנדי ומפרט: "הלכנו לישון, ובארבע לפנות בוקר, המפקדים נכנסו לחדרים והקפיצו אותנו. קמנו במהירות, עלינו על ציוד והתחלנו בטיפוס על אחת הגבעות שמסביב לבא"ח. אלה היו 40 דקות של התעצמות, כל דקה הרגישה כמו נצח".

כשהגיעו לקצה ההר התמלא מנדי סיפוק וגאווה: "זו הייתה תחושת אושר לא נורמלית. יכולנו לראות משם את הבא"ח שהפך לביתנו השני ואת כל היישובים מסביב באור הראשון של הבוקר. הורו לנו לשים כומתות וערכו לנו טקס בו המ"פ נאם ואני מאוד התרגשתי. קשה לי לשחזר את שאר הדברים שהתרחשו לאחר מכן, אני רק זוכר שכל מה שחשבתי באותם רגעים זה שיום אחד אני אעמוד שם במקומו".


נאום המ"פ בטקס שנערך לאחר המסע הראשון של הפלוגה

כל מילה בתפילה מקבלת עוד משמעות

גם לאחר הטקס, כשחזרו לבסיס, הוצפו מנדי וחבריו מחדש ברגשות - הפעם ברגשות של דת ורוח. "אחרי המסע רצנו לבית הכנסת לתפילת שחרית", נזכר מנדי. "היינו סחוטים וגמורים אבל הייתה הרגשה מדהימה. כל מילה בתפילה לפתע קיבלה עוד משמעות, ואתה רק רוצה להגיד תודה לשם על שעזר לך לצלוח את הבוקר הזה ולעבור את המסע הראשון".

מועלם מצטרף לדברים של מנדי, ומסביר כי גם הוא חש את המשמעות העמוקה במילות תפילותיו לאחר העבודה הקשה באימונים. "אחרי השמירות, המסעות והתרגילים, אתה מרגיש שהתפילה שלך מלאה בעוד משמעות", הוא מסביר. "בצבא אתה מקבל את הטעם. אתה מתכוון לכל מילה ואתה מבין בכל יום מחדש למה אתה פה, ולמה צריך להודות לשם".

"אירוע נוסף שגרם לנו להבין מדוע אנחנו פה וממש מחכים לקבל כבר את כנפי הצניחה, היה צום עשרה בטבת", ממשיך מועלם. "במהלך הצום יוצא לך לחשוב הרבה על מהות המועד ועל חשיבותו בחיי היום יום שלנו. לפתע אתה מבין שאתה צם לזכר המצור וחורבן העיר ירושלים, העיר שחטיבת הצנחנים שחררה לפני 50 שנה. הצום הדתי לפתע התמלא במשמעות אחרת. אתה מבין שאתה הולך להיות הדור הבא של הלוחמים ששחררו את ירושלים.ומעבר לכך, אתה תהיה דור הלוחמים שיגן על ירושלים וישראל, המשימה שלמענה התגייסנו והמשימה שלא הצליחו אבותינו להשלים בימי בית ראשון".

מבחינה רוחנית הכול פיקס

לחיילי הפלוגה, שבמהלך החודש האחרון התאמנו רבות בין אבנים וקוצים, וכבר בילו לילה תחת כיפת השמיים, דאגו למצוא ולהתאים פתרונות לשילוב אורח החיים הדתי בשטח. "ההלכה נותנת פתרונות לכל הבעיות שאנחנו עלולים להיתקל בהן בשטח, בין אם קיום התפילות ועד לסעודה ונטילת ידיים", הם מסבירים. 

"מבחינת תפילות, המפקדים מגדירים לנו זמן פנוי על מנת שנוכל כולם ביחד להתפלל בנוחות בשטח. בנוסף, המפקדים שלנו השיגו לנו מנות קרב מיוחדות אשר באות מכשרות מצוינת, וזאת במסגרת המאמצים לעזור לנו לעבור את הטירונות על הצד הטוב ביותר".

המפקדים גם מקפידים לתת לחיילי הפלוגה זמן למידה, בין אם בשטח או בבסיס. "מדי יום אנחנו מקבלים שעת לימוד, בה המ"כים או הרב של הבא"ח מעבירים לנו שיעורים. לפעמים גם אנחנו לומדים בינינו לבין עצמנו או מעבירים שיעורים לחברנו", מספר מנדי ומדגיש: "מבחינה רוחנית הכול פיקס".

גם סמל פיני גיספן, מפקדם של יצחק מועלם ומנדי פרוסט, לא רואה בעייתיות בשילוב הדת עם תכני הטירונות של פלוגת ח"ץ: "צה"ל היום הוא גוף מאורגן שמספק לחיילים מסגרת רחבה ומסודרת שבאמצעותה ניתן להקפיד על אורח חיים דתי בצורה הטובה ביותר".

הבא"ח הוא כבר הבית שלי, והפלוגה היא המשפחה

השירות הצבאי שלהם אומנם רק החל, אבל השינויים שעברו כבר ניכרים. "הורדתי כמה קילו והתחזקתי מאוד. אני נמצא בנקודה אחרת מאשר הייתי לפני כן", מספר מנדי בהתלהבות. "הבא"ח הוא כבר הבית שלי והפלוגה היא המשפחה. כולנו נהפכנו מחרדים מקהילות שונות לחיילים עם שאיפה דומה - לשרת ולהגן על המדינה".

"אני עוד לא רוצה להגדיר לעצמי יעדים ברורים לטווח הרחוק, אבל בדבר אחד אני בטוח - היעד הכי קרוב שלי הוא הכומתה האדומה", הוא מכריז וממשיך: "כשנכבוש את היעד הזה, נסתכל למעלה ונמשיך להתקדם לעבר הפסגה הבאה. בינתיים, אני כבר התמכרתי לאקשן הצבאי, ואני רק רוצה להמשיך להתרגש כל לילה לקראת היום הבא".