״אגדה שאפשר לגעת בה, שאפשר לשתות איתה כוס קפה, לשמוע, לספר לקבל קנה מידה״

לגבול נהגנו לומר, יש ריח מיוחד, וגם לשאיפת האוויר ונשיפתו בעוברך אותו, ואחר הנשימות הקצובות המהירות בדרך אל, וחישובי הזמן המתקצר והירח העולה, וחצי הממיה הנחלקת, והזעה בגב תחתון והחריץ שחורץ החגור בכתפך והשפשוף שמעיק במותן והצעד הארוך בדרך עפר, בשביל רועים, במרעול, שחיות השדה כבשהו בשטח הבור - העיקר להמשיך ללכת. 

קצ׳ה היה לנו לאב ולמודל ולרוח החיה, לוחם וחולם, מודל של עשייה ומשמעות ואמונה גדולה. 

כשריח התיון והשומר נרמסו תחת רגלו בוואדי או בזחילה אל נקודת ההערכות ידענו - כמותו רצינו להיות.

הוא אגדה שאפשר לגעת בה, שאפשר לשתות איתה כוס קפה, לשמוע, לספר לקבל קנה מידה, קצ׳ה.

רק מי, רק מי שללחכה אותו האש, רק מי שחווה ונשא על על זיכרונו על מצפונו או מחירה, רק מי שעזב את כבש המטוס, אל הלילה השחור, אסף וחגר ציודו, מצא כיחיד את יחידתו והם כאגרוף קמצוץ בדרך אלי קרב, יודע מה היה קצ׳ה בעבורנו. 

הוא היה הגב ההולך בראש ובתוך הטור.

רק מי שחייו בראש השורה ובתוכה יכול להבין מה היה קצ׳ה עבורנו. 

אחד, שרבים כל כך, משך שנים ארוכות כל כך, רצו להיות חקר מן החבורה, מהדבוקה שקצ׳ה חבר בה. 

ובלילות הקפואים ובימי החמסין, כשכבים האורות וחושך רך נפל בחדרים, ועם ישראל התכרבל בשמיכתו, בדרך אל היעד, בלחימה, מתחת לאלונקה או מעליה. 

ובנחת כשמקיץ העם לעמל יומו וילדים של גן ושל בית ספר לבית מדרשם, מחסניות מתמלאות מחדש ביד מחוספסת ומימיות ריקות מתמלאות במי הברזייה והחולצה שמלח וזיעה דבקו בה פרוסה לה לייבוש. 

מה-101, מגדוד 890 חטיבה 55 - ״חוד החנית״, מפקד ומקים גדוד 48 ובתפקידיו האחרים. תמיד קצ׳ה. 

וגם כאן בעמק או על הגלבוע, הליכתך המתנגנגת, זקנך המאפיר והמלבין ידך שסחטו הדק וטפחו על שכם וליטפו נכד, אוחזות במקל ההליכה המייצב, בהולכך בין עדריך פותל וסוגר גדר. 

״אחד מרבים״ קראת לספרך, ״אחד מרבים״ ואנחנו ידענו - שחרף צניעותך, היית ״אחד לרבים״. כזה נזכור אותך - לוחם, מפקד, צנחן, אב מייסד ואיש רעים. 

בשם המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל, בשמו של ראש המטה הכללי רב אלוף אביב כוכבי - מצדיע אני לזכרך, קצ׳ה, לוחם, צנחן, חבר. 

אלוף איתי וירוב
מפקד המכללות

התמונות באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון