כשהמילואימניקים של הצנחנים מגיעים ל"זירת האימונים"

ניר, דשן ויוחאי חברים כבר יותר מ-14 שנה. הם הכירו לעומק ב-2006 במלחמת לבנון השנייה, כשנלחמו יחד כמילואימניקים בחטיבת הצנחנים הצפונית 226. "בשתיים בלילה קיבלנו טלפון בו אמרו לנו שזו קריאת אמת ולא תרגולת. על הבוקר התגייסנו לימ"ח (יחידת מחסני החירום) שלנו, והתאמנו שם במשך כמה ימים", הם נזכרים. 

בסוף השבוע, הם מספרים שהייתה קבלת שבת - המילואימניקים ישבו מתחת למשגב עם, וסביבם קולות נפץ של נפילות. למחרת בלילה, נכנסו לחלק הצפוני ביותר שמעל ברך הליטני, ונשארו שם כ-11 ימים. 

"הכול היה מאוד אינטנסיבי. אני זוכר שכשיצאנו, דיברתי עם הבת שלי, שהייתה אז מאוד קטנה. השעה הייתה שש בבוקר והדמעות פשוט זלגו", דשן משתף, "אני חושב שהלחימה בלבנון השנייה הייתה אחד השיאים של הפלוגה".

דשן התחיל את שירות המילואים בגדוד בשנת 90'. יוחאי, לעומתו, רק סיים את השירות הסדיר כצנחן ב- 2004, ושנתיים לאחר מכן כבר נלחם עם החטיבה בלבנון, בתור הקשר של ניר - שהיה אז הסמ"פ. "אני עדיין מחכה שניר יקפיץ אותי לחפ"ק מג"ד שלו", צוחק יוחאי בקו הטלפון המשותף של ארבעתנו.

"הפכנו לחברים טובים תוך כדי תנועה - מאימון לאימון, ממפגש כזה לאחר, מפרידה מלוחם שסיים את שירות המילואים שלו, ובימי הולדת, כששולחים לכולם הודעות ולא מפספסים", הם מספרים בחיוך. עד היום, שלושתם משרתים יחד במילואים באותו הגדוד, בחטיבת הצנחנים הצפונית, שמשרתיה הם בעיקר יוצאי 202. ניר כבר הפך למג"ד, אבל זה ממש לא מפריע להם לשמור על קשר הדוק. 

בחודש האחרון הם נפגשו במסגרת המילואים לאימון ייחודי, המכוון למשימות האופרטיביות של החטיבה בזירה הצפונית. הוא התקיים במתקן חדש בנחל שורק בשם "זירת האימונים", והמילואימניקים של 226 היו הראשונים להתאמן בו באופן מוסדר.

אם בעבר התמקדו האימונים בפלוגות ובגדודים, המטרה של "זירת האימונים" היא להעניק לכל חייל ומפקד כלים לשפר את היכולות האישיות שלהם - ברמת הלוחם. "זה היה אימון מצוין להעלאת כשירות הפרט. תרגלנו בו ירי, קליעה, לוחמה בשטח בנוי הכוללת ירי רטוב, קרב מגע, עזרה ראשונה ותנועה בתוך חלל ייעודי המדמה רחוב", מספר ניר המג"ד.

בכל יום הגיעה לנחל שורק שבמרכז הארץ פלוגה אחרת מחטיבת הצנחנים במילואים, ועברה 12 שעות רצופות של אימון בליווי מדריכים מומחים בלוט"ר וקליעה. "היה להם הרבה מאוד ידע בהדרכה, והם חנכו את החיילים בצורה מצוינת", ציין ניר, והסביר שהאימון היה בנוי בצורה "דחוסה", כך שהכול התנהל תוך ניצול מקסימלי של הזמן: "ב-8:30 בבוקר החייל כבר פגש את המדריך שלו, ונכנס לפעילות רצופה עד הלילה. הכול פעל מהר ודאגו לנו מקצה לקצה".

"תוך שעות בודדות של תרגול עברנו כל כך הרבה. חזרנו עייפים אך מרוצים", אומר דשן בסיפוק, ויוחאי מצטרף לדבריו: "אחרי תקופה שלא התאמנו בגלל הקורונה, ליום הזה הייתה משמעות מאוד גדולה - אלה דברים שאני באופן אישי לא חוויתי באימון מילואים". 

"אנחנו נדאג שהקונספט הזה של אימונים חד-יומיים ימשיך במתכונת נוחה ומתוקתקת", מדגיש ניר המג"ד, ומוסיף שהשאיפה היא לקיים לפחות ארבעה ימים מרוכזים כאלה בשנה.

בעבור שלושתם, ההתכנסות הזו לא הייתה אירוע מכונן, כי הם מקפידים להיפגש גם בלי קשר למסגרת אימוני המילואים - בין אם דרך השתתפות בריצות ומרוצים יחד, ובין אם בקיום שיחות תכופות. אבל בכל זאת, השירות בגדוד הוא חלק גדול מהגדרתם, ונושא שתמיד גולש גם אל חייהם מחוץ לצבא. 

דשן, למשל, כבר עבר את גיל חובת השירות - ועדיין בוחר להתייצב. הבת שלו קצינת מבצעים בחטמ"ר עציון, ובכל פעם שהיא שולחת תמונות מהשטח, "משהו שם מדגדג", כך הוא מתאר. "המילואים הם נושא מדובר בבית ובעבודה", הוא מדגיש ומסביר את הקשר החזק שנוצר בינו לניר ויוחאי כבר לפני 14 שנה: "זה פשוט חיבור שאין כמותו. מה שקורה ב-11 ימים כאלה בלבנון, לא קורה בעשר שנות מילואים".

יוחאי מורה לחינוך גופני ומחנך כיתה בתיכון, ומאמין שבוגריו שמשרתים כיום בצנחנים, מסתכלים עליו ממש כמו שהוא עצמו מסתכל על דשן ומילואימניקים נוספים.

בעיניהם, האווירה הטובה בגדוד היא זו שהופכת את החוויה לכל כך משמעותית. הקשר החזק בין חברי הפלוגה מתבהר לי כשהם מספרים שלאחרונה, אחד החיילים נזקק לעזרה כלכלית וקיבל סיוע מלא מהחבר'ה - תוך 48 שעות. "זו חטיבת חי"ר במילואים מובחרת. הם מגיעים מבית גידול חם - חטיבת הצנחנים. עם השנים, נוצרו כאן חברויות שהן החלק הכי משמעותי במה שאנחנו עושים לאורך השנים", מתגאה המג"ד.

יוחאי נזכר באביו שעשה שירות מילואים עד גיל 50 - אומנם בגולני, אבל אין ספק ששימש עבורו דוגמה טובה, ושהוא מוקף באנשים שמבינים את החשיבות של המערך. "כשאני רואה את דשן ועוד הרבה חבר'ה בפלוגה שחצו את רף המחויבות שלהם למילואים, ועדיין בוחרים להגיע - זה מדרבן אותי. בדיוק בגלל הנתינה שלהם אני רוצה להמשיך בדרכם", הוא מסכם בנימה אישית.