"הסתכלתי לאבא שלי בעיניים, והבטחתי לו שאת המסלול הזה אני הולך לסיים בכל מחיר"

"העולם שלי קרס, אבל ידעתי שאני צריך להחליט אם אני מרים ידיים או ממשיך בכל הכוח", כך מתאר סמל א', לוחם ביחידה מובחרת בחטיבת הקומנדו, את הרגע בו מפקד הבא"ח לקח אותו לשיחה ששינתה את חייו. 

באותו היום סמל א' יצא למסע התג של היחידה אליו חיכה בהתרגשות, והשתתף בטקס הענקה, בו הוריו צפו דרך הזום. כמה שעות אחר כך, בדרך לעבודה, אימו נפגעה בתאונת דרכים, ונהרגה במקום. "בגלל תאונת שרשרת היא סטתה עם האופנוע שלה לנתיב הנגדי", הוא מספר, "שם התנגשה חזיתית במשאית".

"בכל יום של השבעה נכחו לפחות שלושה מהצוות", נזכר סמל א', "וביום השלישי כבר לא היה לי ספק שאני נשאר. החלום שלי מאז ומתמיד היה לשרת ביחידה - אני זוכר שהסתכלתי לאבא שלי בעיניים, והבטחתי לו שאת המסלול הזה אני הולך לסיים בכל מחיר". 

וכך היה - בליווי האבא התומך, שביקר ועזר ברגעים הקשים, משבועות הירי דרך לוחמה בשטח בנוי ועד מסע הסיכה, סמל א' סיים את ההכשרה: "כל יום שעבר, בכל צעד וצעד, הרגשתי את אמא מלווה אותי. יש רגעים שממש מרגישים את הגעגוע, ברגעי קיצון במסלול - כשהגוף מפורק פתאום אני חושב עליה. נראה לי שכולם חושבים על אהובים שלהם ברגעים קשים, בשביל לקבל כוח".  

"ההחלטה להמשיך הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי, יכולתי בקלות להגיד שזה לא מתאים לי. אני בטוח שהיא לא אהבה את זה שאני בקרבי", הוא צוחק, "אבל אני יודע שהיא רצתה שיהיה לי הכי טוב בעולם, ותומכת בכל מה שצריך".

"היום, אחרי 7 חודשים של פעילות ביחידה, אפשר להגיד שהגשמתי את החלום", הוא מתגאה. "דווקא כשהעולם מתהפך, מתגלות תעצומות הנפש שיש לך".

"אני לא מתיימר להיות גיבור גדול, אבל אם אדע שהשפעתי על מישהו אז את שלי עשיתי", אומר סמל א', ומתנצל מראש על משפט שהוא תופס כנדוש, אך גם מדויק: "אדם במשבר יכול להרים ידיים או להרים את הראש. גם כשאתה מרגיש שהעולם מפנה לך גב, ובא לך לזרוק הכול - אז מתגלה הכוח של האדם".