ההישג המבצעי של חרוב - 48 שעות בלבד אחרי שעלו לראשונה לגזרה

במוצאי שבת, קצת אחרי חצות, כוח של לוחמים מבצע מארב בסמוך לכביש שמוביל למבוא דותן ב"מנשה". בעקבות אירועי עבר, הם נמצאים שם כמעט באופן קבוע. תוך זמן קצר, מתגנבת למקום חוליית מחבלים ובידיהם בקבוקי תבערה, מטענים מאולתרים ואבנים. הם נערכים לפגוע בכלי רכב יהודיים - והכוח יוצא לפעולה.

קלע עם כוונת מתקדמת שנותר במרחק ומתצפת על המתרחש, יורה כדור ראשון בהתאם לנוהל פתיחה באש ופוגע באחד המחבלים. הכוח יוצא מהמארב ואחרי מרדף קצר עוצר את החשודים. במבט מהצד, קל לחשוב שמדובר בלוחמים עם ותק בגזרה הזו - מכירים כל אבן ופינה, ומשופשפים בהתמודדות עם אירועים כאלה. 

"הסתתרנו היטב עם רשתות הסוואה בשיחים. בשנייה שזיהיתי את התנועה החשודה של אחד המחבלים לשול הכביש, ביקשתי אישור לירי ממפקד הצוות - וקיבלתי. פגעתי בכדור הראשון בחזה של המחבל, כך שהוא לא הצליח לפגוע עם בקבוק התבערה שלו במכונית. חבריו ברחו בריצה לעבר מכוניתם, ואז חוליות בלימה הסתערו ולכדו את שני המחבלים הנוספים", מספר קלע י'.

אך האמת מפתיעה במיוחד - חלפו רק 48 שעות מאז הגיעו הלוחמים של סיירת "חרוב" לגזרה. זו הפעם הראשונה שנכנסה הסיירת, מהחדשות בצה"ל, לרשימת היחידות שתופסות את הקו המאתגר. "אני מאוד שמח שהיחידה מגיעה לקו כזה, ומיישרת קו עם שאר הסיירות בצה"ל - זו תוצאה של עבודה ללא הפסקה כבר שנתיים - והגשמת חלום", אמר מפקד סיירת חרוב, סא"ל גל ריץ'. 

בחטמ"ר "מנשה" שבצפון יהודה ושומרון - חרוב לא מפסיקה לפעול לרגע. הגזרה, שנחשבת למורכבת במיוחד, מציבה ללוחמים גם מכשול גיאוגרפי - מעל שעה נסיעה מפרידות בין המוצב הצפוני לדרומי ביותר. בשל כך, בחטמ"ר מקבלים רק פלוגות שיכולות לפעול בעצמאות כמעט מוחלטת. 

"זה הפך לסטנדרט מבצעי - לגזרה הזו מגיעות סיירות, ודווקא הסיירת שצברה ניסיון רב בשנים האחרונות היא מהראויות ביותר למשימה", מסביר סא"ל ריץ', מפקד "חרוב" בשנה וחצי האחרונות, ומי שהפך אותה רשמית מגדוד ליחידה מהמובחרות בצה"ל, "חובת ההוכחה הייתה ונשארת עלינו, גם כשאנחנו עולים לקו הסיירות".

כבר בבוקר הראשון שלהם יצאו הלוחמים להקפצת תרגול - אימון הפתיחה הרשמי של הגזרה. ברגע שהגיעו לזירת האירוע הראשונה, הם ראו את הרכב ההפוך עם הפצועים הרבים, והבינו שעומדים לתרגל אותם בנוסח אחר, חד ואגרסיבי: "בזמן שטיפלנו באירוע אחד כבר הוקפצנו לאחר - ירי לעבר עמדת פילבוקס".

במפקדת חטמ"ר מנשה שתרגלה אותם, דאגו לבנות אירוע מורכב ומתגלגל, בו הירי מתדרדר למרדף ולבסוף גם לאירוע של חדירת מחבלים ליישוב - אחד התרחישים הקיצוניים שעלולים לקרות.

עם סיום האימון, חזרו הלוחמים לפעילות הבט"ש האינטנסיבית. כשאני משוחח עם מפקד הסיירת בשעת צהריים, הוא כבר עסוק במשימה הבאה: "הכול פה רץ בקצב מהיר מאוד, אתה לומד מאירוע לאירוע וכבר ממשיך לאחד הבא". 

בסיום המפגש הוא מספר לי איך יעלו על ציוד מחר ויעשו אימון נוסף, הפעם בחסות הסיירת: "יותר משחשוב לחטיבה להכין אותנו לגזרה, חשוב לנו להגיע הכי טובים שנוכל - בסוף, יש לכל אחד ואחד פה DNA של מצוינות".

"750 מטר זה לא משהו שאפשר להתפשר עליו"

זה הקו האחרון של סא"ל ריץ' בתור מפקד סיירת "חרוב", הוא עבר תפקידים רבים בתוך הגדוד המתפתח והיה מפקד הסיירת שהפך אותה לכזו. בעוד שבועיים, הוא יתחלף בטקס מרגש, במקום שמסמל את הפסגה הגדולה אליה הגיעה יחד עם היחידה שלו - הקו ששמור אך ורק לסיירות.

אך מלבד לפסגה הזו, מפקד הסיירת בוחר לספר לי על מעלליה דווקא בערב שלפני העלייה לקו: "הם ידעו שיש להם חוב אצלי. 750 מטר זה לא משהו שאפשר להתפשר עליו".

"לפני חצי שנה נכנסנו לתרגיל יחידה, שהתכלית שלו הייתה לדחוף את היכולות שלנו לקצה. הליכה מבצעית ממרגלות רמת הגולן ועד לחרמון. זה היה בחורף, אמצע ינואר, במזג האוויר מאוד מאתגר. היינו אמרים להגיע אחת הפסגות הקרובות של החרמון", הוא משתף.

אך רגע לפני ההעפלה לפסגה, בקילומטר האחרון, התחיל לרדת על לוחמי הסיירת שלג שאילץ אותם לחדול את המסע. "לא הצלחנו להגיע בגלל מזג האוויר לפסגה אבל לי היה ברור שאני הולך לסגור חשבון", ואיזו הזדמנות טובה לכבוש פסגה, ערב לפני שמצליחים להעפיל לפסגה אחרת?

​

על ראש אחד ההרים ברכס החרמון הם ערכו טקס מרגש לפנות בוקר, שסימן סגירת מעגל עוצמתית. "הסיפור הגדול של הסיירת הזו הם האנשים, לא האמל"ח המתקדם והאמצעים - הם נוטעים את הרוח והם אלו שמעדיפים לא לישון בלילה כדי להביא עוד הצלחה מבצעית לתושבים".