"ננעל על המטרה". סיפורו של קצין התותחנים שהפך לטייס קרב

סגן ע' כבר השלים 4 שנים משמעותיות של שירות צבאי כקצין בחיל התותחנים, והיה במרחק ארבעה חודשים בלבד מגזירת חוגר ויציאה לאזרחות. אך הוא הרגיש שמשהו בכל זאת לא שלם. "הספקתי לא מעט בצה"ל", מספר סגן ע', "הייתי מ"כ, יצאתי לבה"ד 1, פיקדתי על טירונים, פיקדתי על פלגה בגדוד תותחנים ואף התקדמתי להיות מפקד צוות בהשלמה".

אז מה חסר למי שפיקד על לא פחות מ-50 חיילים? הגשמת חלום ילדות על כנפיים ושמיים. "זה תמיד משך אותי, כבר מגיל 10", מתאר סגן ע'. "היה לי ברור שכשאגיע לצבא אלך להיות טייס. כשעברתי את המיונים והתחלתי את קורס הטיס הרגשתי שהחלום שלי מתגשם".

אולם בוקר אחד, החלום של סגן ע' מתנפץ. "באותו בוקר הסגל עבר צוות צוות ואמר לארבעה או חמישה חניכים שהם עולים לוועדות", משחזר סגן ע'. "אני נכנס לחדר וכבר הלב שלי צונח. בערב, לאחר שמסיימים את דיוני הוועדה, מפקד הצוות שלי קורא לי לשיחה ואני מהבעת הפנים שלו כבר מבין - הודחתי מהקורס".

"אני מבין ממנו שהבעיה היא בהתנהלות שלי, שאני לא בוגר מספיק ולא מחויב מספיק למשימות", ממשיך סגן ע'. "משם אני כבר בקושי שומע מה הוא אומר, רק מתכנס בתוך עצמי ובצער שלי - זו הייתה אחת מנקודות השפל הכי קשות בחיים שלי. ואז הוא מפתיע אותי ומסיים את דבריו בכך שאוכל לנסות להגיע לקורס טיס לאחר שאהפוך לקצין לוחם בעוד כשנה וחצי, ואני ננעל על המטרה".

סגן ע' הוא הראשון מבין אחיו הגדולים לצאת לקורס הטיס, וכשהוא מודח ממנו הולך ע' בעקבותיהם ועובר לשרת בחיל התותחנים. "אני מגיע לקורס מ"כים, יוצא לקורס קצינים ואז ממלא את תפקידי כמ"מ בהכשרה של מרץ 15", מספר סגן ע', "אין לי את הידע, אין לי את הניסיון ואני צריך להשלים הכול תוך כדי תנועה, בהרבה עבודה קשה ועזרה מהחברים שהכרתי שם. כמי שהשתתף בקורס טיס גם הייתה לי תחושה שמצפים ממני לרף מסוים ושעליי להוכיח את עצמי".

חולפת שנה וחצי מהיום בו עזב סגן ע' את קורס הטיס, ובחיל התותחנים מציעים לו את התפקיד הבא: מפקד פלגה בגדוד. "אתגר הפיקוד בגדוד על עשרות לוחמים בתעסוקה מבצעית קרץ לי", הוא משתף, "בשלב הזה אני כמעט מוותר על החלום להיות טייס ומחליט להמשיך בדרכי בחיל. אני מבין על עצמי שכול דבר שאני עושה אני רוצה ושואף לעשות הכי טוב שאפשר".

אבל ארבעה חודשים לפני שהוא משתחרר, בעודו מפקד בהשלמת הקצונה של חיל התותחנים, מחליט סגן ע' לעשות שינוי עצום בחייו. "לא מפסיק לצבוט לי בלב כל פעם שאני רואה מטוס", הוא מציין. "בתמיכת המשפחה ובת הזוג שלי אני מחליט לנסות לחזור לקורס טיס. אומנם עברו שלוש שנים, ואני לא יודע אם זה עוד על הפרק, אבל אני לא מוכן להסתכל אחורה בחרטה".

בסיוע השלישה שמלווה אותו בהשלמת הקצונה, מצליח סגן ע' להעביר את כלל הטפסים והבדיקות הרפואיות, ולקבל זימון לריאיון לקורס היוקרתי. "הריאיון הזה הוא אחת מנקודת המפנה הכי חיוביות ומצד שני הכי מלחיצות במסע שעשיתי", מודה סגן ע' וברעד קולו עוד אפשר לשמוע את ההתרגשות שחש אז. "התכוננתי כל כך הרבה על מנת לעבור את המשוכה הזאת ולהוכיח גם להם וגם לעצמי שעשיתי שינוי".

"עברתי תהליך מאוד משמעותי בשירות שלי בתותחנים", מדגיש סגן ע'. "החיל הירוק מלמד אותך הרבה על משימתיות וחשיבות העמידה במשימה גם כשהתנאים לא נוחים וגם כשזה נראה בלתי אפשרי לחלוטין. מעמד הפיקוד, שדרש ממני להסתכל להורים של לוחמים בעיניהם ולקבל על עצמי להחזיר אותם הביתה בשלום, ביגר אותי מאוד ונתן לי ניסיון פיקודי שמקבלים בחיל האוויר בדרך כלל רק בדרג מפקדי הטייסות".

על אף ניסיון העבר, או דווקא בגללו, רגע לפני שהחל את קורס הטיס ה-177 היו בליבו של סגן ע' לא מעט חששות. "היה לי ברור שאני מגיע בגיל מבוגר יותר ובעל ניסיון שונה מאלו שיש לחבריי לקורס ולא הייתי בטוח איך אשתלב", הוא מספר, ועכשיו כבר עולה על פניו חיוך של ממש. "אבל זכיתי להכיר פה אנשים מדהימים, ולכל מי ששואל אותי אני אומר תמיד שהגיל לא משחק תפקיד ושחבריי לקורס הם מהבוגרים שפגשתי".

היום, משלים סגן ע' את קורס הטיס במגמת קרב והוא צפוי להפוך בעוד כשנה, לאחר שישלים את קורס האימון המבצעי, לטייס קרב באחת מטייסות חיל האוויר. "מסדר הכנפיים הוא מעמד מרגש שמהווה עבורי סגירת מעגל", אומר סגן ע' בגילוי לב. "אבל זו רק ההתחלה. כמו בכל נקודה במסע שלי, אני מתכוון להמשיך לשאוף ולכוון הכי גבוה שאפשר כטייס".

רגע לפני ששיחתנו מסתיימת, וסגן ע' שב לחזרות לקראת מסדר הכנפיים, אני חייב להבין מה מניע אותו פעם אחר פעם להתגבר על עוד משוכה ולהמשיך להתקדם ולהתעקש לתרום למדינה רק יותר ויותר. "המדינה שלנו צריכה גם לוחמים וגם טייסים הכי טובים שאפשר - אני זוכה לתת לה את שניהם", מצהיר סגן ע' כאילו המחויבות הזאת כמעט מובנת מאליה. "כמובן שזו הקרבה בעיקר עבור בת זוגי והמשפחה שמלווים אותי בשירות הארוך והאינטנסיבי הזה. אבל בסוף אני פשוט עושה כל מה שאני יכול כדי שהמשפחה שלי וכל האזרחים בבית יוכלו לחיות כמה שיותר בביטחון".