"לא שוכח את החיוך של האיש שקיבל את חייו בחזרה"

יום שבת, 16:00, הטלפון בכיסו של סא"ל אלעד אדרי, אז קצין האג"ם של חטיבת החילוץ, מצלצל. על הקו לשכת מפקד הפיקוד: "הדרג המדיני קיבל החלטה - יש תכנון ראשוני למשלחת".

סא"ל אדרי, ששמע על רעידת האדמה הקטלנית כמה שעות קודם, כבר הספיק להחזיר את בנו ממסיבה עם חברים ולהתארגן להקפצה: "אני מגיע מיד למפקדת הפיקוד ברמלה, ושם אנחנו מתחילים בתכנונים אינטנסיביים. תוך שעות בודדות, כבר ממריא לנפאל כוח חלוץ שמוזנק כתגובה לאסון".

באותו זמן, כמה עשרות קילומטרים משם, רס"ן ת', אז מפקד גף בטייסת ענקי המדבר (בואינג 707), צופה בחדשות. "כשקורה אסון בקנה מידה כזה בעולם", הוא מספר, "המפקדים בטייסת לא מחכים לפקודה רשמית כדי לקפוץ. כמעט אין לנו ספק שתהיה משלחת, ושאנחנו נהיה אלו שנטיס אותה".

בזמן שהוא עושה את דרכו מבית הוריו שבעמק יזרעאל לבסיס נבטים שבצפון הנגב, סגל הפיקוד של הטייסת כבר מתחיל להרכיב צוותים ולהקצות מטוסים למשימה. בערב שבת, כשמתקבלת הפקודה, הם לא ממתינים שהמשלחת תתאסף בבסיס הדרומי, ומקדמים שני מטוסי ג'מבו לנתב"ג.

את אל"ם (מיל') ד"ר עופר מרין, תופסות הידיעות על הרעש העצום בדרכו מירושלים לתל אביב לארוחת בוקר עם קרובה מחו"ל שהגיעה לביקור.

"בשעה הראשונה מדברים על נפגעים בודדים, והמספר הולך ומזנק עם כל שעה שחולפת", משחזר מפקד היכא"ם – היחידה הצה"לית שאחראית להקמת בית חולים שדה. "אני לא מחכה, וקופץ מיד למפקדה בתל השומר".

גם שאר חברי היחידה מגיעים למפקדה, ויחד הם ממהרים להתארגן. "אנחנו מגבשים תמונת מצב רפואית של נפאל באמצעות כוח החלוץ שעל הקרקע ומשרד החוץ", הוא מסביר. "בהתאם, אנחנו קובעים את הרכב המשלחת והציוד שניקח".

"האנשים שלנו והציוד שלנו תמיד נמצאים בכוננות", מדגיש אל"ם מרים. "בתוך 12 שעות מהידיעה על האסון, בליל שבת, אנחנו כבר מוכנים לצאת לדרך. מהירים יותר בפער של ימים מיחידות דומות במדינות אחרות".

שני צוותים ו-18 שעות טיסה

"אנחנו מרכיבים משלחת של 272 אנשים, עם לא פחות מ-120 אנשי סגל רפואי ו-65 מחלצים ואוספים אותם בנמל התעופה", משחזר סא"ל אדרי. "במקביל, אנחנו מעמיסים יותר מ-100 טונות ציוד על המטוסים - כלי חילוץ, מכשור רפואי, גנרטורים ענקיים ואספקה. אנחנו לוקחים גם אמצעי תקשורת לווייניים, שכן רשתות הטלפון בנפאל נפלו".

בערב יום ראשון, המשלחת כבר מוכנה להמריא, כשמגיע מסר ממדינת היעד. "שדה התעופה נפגע קלות מרעידת האדמה, ובשלב זה לא ברור אם ניתן להנחית שם את המטוסים", נזכר רס"ן ת'. "אנחנו גם מבינים שלא נוכל לתדלק בנפאל, ושיש חשש לרעידה נוספת".

"לכן, אנחנו מתכננים מסלול שכולל עצירה לתדלוק בהודו, פריקה של המשלחת בנפאל וחזרה להודו לחכות לה שם עד שתשלים את עבודתה", הוא מסביר, "18 שעות טיסה מנתב"ג, בשני צוותים על כל מטוס, שמתחלפים ועובדים מסביב לשעון".

אך הדבר לא עוצר בעד צוותי החילוץ. הם עולים על שני מטוסי תובלה קטנים יותר, וטסים ישירות לנפאל. כעבור כמה שעות, מספר רס"ן ת', ניתן האור הירוק להנחתת המטוסים בנפאל, ויתר המשלחת ממריאה.

"תוואי השטח ההררי של נפאל, והגובה הרב של שדה התעופה מסתברים כאתגר משמעותי", מבהיר רס"ן ת', "זה מתווסף לקושי הקבוע של טיסה בינלאומית למרחק רב, לעומס הרב של מטוסי סיוע שנחתו בזה אחר זה בשדה התעופה ולהשפעת האסון על תפקוד מגדל הפיקוח".

"כשאנחנו מגיעים לנפאל", משחזר רס"ן ת', "אני רואה על פניהם של צוות הקרקע ואפילו שומע בקשר את הוקרת התודה. עבורי זו הייתה סגירת מעגל".

"הרגע שאני מבין שהצלנו את חייו"

מיד עם הנחיתה, שוכרת המשלחת הישראלית מיניבוסים, ושולחת שלושה צוותי חילוץ לנקודות שונות בבירה קטמנדו וצוותים נוספים למציאת מנותקי קשר ישראלים.

"שעה שעתיים לתוך השהות שלנו על הקרקע", נזכר סא"ל אדרי, "אני מקבל הוראה לנסוע לשגרירות כדי לתאם עם משרד החוץ את חיפוש מנותקי הקשר הישראלים".

"כשאני יוצא מהרכב", הוא ממשיך, "מיד מבחינים בי התרמילאים הרבים שהגיעו לשגרירות בעקבות האסון. הם מסתכלים עליי, ואז אחת מהם אומרת – איזה כיף, צה"ל פה, יהיה בסדר. זה רגע שאני לא אשכח".

תוך פחות משמונה שעות מרגע הנחיתה, בית החולים הישראלי, שהוקם במתחם שאותר מראש על ידי הכוח החלוץ, כבר מוכן לקלוט פצועים.

"פעלנו שם עם יכולות מיון, רפואת טראומה וניתוח שלא נופלות מאלו של רוב בתי החולים בישראל", מתאר אל"ם מרין. "ביצענו שלושה ניתוחים במקביל, היו לנו 12 עמדות טיפול נמרץ ומיון שיכול לקלוט מאות אנשים ביום".

בד מהירות ההתארגנות וגודל הכוח הרפואי, מדגיש מפקד היכא"ם, את היתרון האיכותי של הצוות והציוד הישראלים: "אנחנו מוכרים על ידי ארגון הבריאות העולמי כבית חולים על - כלומר שאנחנו בית חולים שדה בעל היכולות הגבוהות ביותר בעולם, ושאלינו מפנים מקרים מורכבים מבתי חולים אחרים, כולל של ארה"ב ומדינות אירופה".

בתום 11 יממות של פעילות המשלחת בנפאל, טיפל בית החולים בכ-1,700 נפגעים, ביצע 130 ניתוחים וערך אלפי בדיקות מעבדה והדמיה, אך סיפורם של שני מטופלים נחרט בזיכרון של חברי המשלחת.

"באחד הימים מגיע אלינו גבר צעיר שהצליח לשרוד שבוע שלם מתחת להריסות", מספר אל"ם מרין. "בהתחלה אני לא יודע אם הוא ישרוד. הוא עובר אצלנו שני ניתוחים, ואחרי כמה ימים של אשפוז הנשימה שלו מתייצבת והוא בפעם הראשונה מגיב. זה הרגע שאני מבין שהצלנו את חייו".

סא"ל אדרי, היום מג"ד הפיקוד בפיקוד העורף, מצדו, לא מצליח לשכוח את הבחור שהגיע עם רגל מרוסקת, ועבר קטיעה בבית החולים הישראלי: "אני זוכר שאחרי הניתוח הושיבו אותו על כיסא גלגלים, ופרמדיקיות עזרו לא להסתובב קצת במחנה. שלוש שנים אחרי נפאל, אני זוכר את החיוך של אדם שקיבל את החיים שלו בחזרה".