איך הפכו הנווטים הקרביים ממכווני המטוס למטילי התחמושת?

כשחיל-האוויר הוקם, מרבית מטוסי-הקרב שברשותו היו חד-מושביים, ועל מנת להטיס את המטוס נדרש לוחם צוות-אוויר אחד בלבד - הטייס. מאז החיל התפתח ואיתו גם תפקיד הנווט שהפך נחוץ יותר ויותר. משמו של הנווט משתמע שהוא עוסק בניווט ואכן כך היה בעבר. אך מהי מהות התפקיד כיום, כשמערכות המטוס משתכללות כל העת?

מהמצפן אל החימוש
במטוסים ישנים ללא מערכות מתקדמות, נדרשו הנווטים להצטייד במפה, מצפן ועזרי ניווט שונים לצורך תכנון מסלול הטיסה במדויק עוד לפני ההמראה. במהלך הטיסה, תפקידם היה לדאוג שהמטוס עובר בנקודות הנכונות - נחלים, צמתים וכבישים סייעו להם להבין בדיוק היכן הם נמצאים וכיצד יגיעו למקום הנכון. "באותה התקופה לא היו מחשבי ניווט מפותחים כמו היום והנווט היה צריך לעשות את כל עבודת הניווט בעצמו", מספר אל"ם (במיל') יהואר גל, נווט קרב לשעבר בחיל. "לבד מתכנון מסלול הטיסה, היה זה גם תפקיד הנווט לדאוג שמגיעים לכל נקודה בזמן, כי כאשר מתכננים מבצעים גדולים עם עשרות מטוסים ונתיבים שחוצים זה את זה - הדיוק בזמנים הוא קריטי".

כיום תפקיד הנווט נראה שונה לחלוטין - מחשבים מתקדמים ומערכות ניווט אוטומטיות החליפו את המפה והמצפן, והניווט שגזל קשב רב בעבר הפך למשימה משנית. למרות זאת, הנווט במטוס עובד קשה לא פחות - הוא אחראי על מערכות הנשק ומתפקד כאיש צוות נוסף האחראי לביצוע המשימה. "לכל משימה אותה יש לבצע אנחנו ניגשים ביחד - הטייס והנווט", מסביר סרן י', נווט קרב בטייסת 109 ("העמק") המפעילה את מטוסי ה"ברק" (F-16 D). "ישנה חלוקת עבודה בינינו, אותה אנחנו קובעים עוד לפני הטיסה. במשימת תקיפה למשל, הטייס יהיה אחראי להביא אותנו לנקודה המדויקת במהירות ובזמן הנכונים, ואני אהיה אחראי על הטלת החימוש ואוודא שהוא מגיע למקום הנכון".

כל משימה אותה נדרש צוות המטוס לבצע היא מעט שונה. יש משימות שבהן תפקיד הטייס מרכזי יותר ולפעמים זהו תפקיד הנווט, וחלוקת האחריות בתוך המטוס מתבצעת בהתאם. "להבדיל מקרבות-אוויר שבהן הטייס הוא מוביל המשימה, בתקיפת מטרות קרקע הנווט הוא שמוביל. גם כאשר טסים במבנה, האדם שייקבע איזו מטרה תוקף כל מטוס ויחליט מה עושים במקרה של תקלה - יהיה הנווט", מפרט סרן י'.

טובים השניים מן האחד
סרן י' מדגיש כי לעבודת הצוות מרכיב חשוב בביצוע המשימה. "גם כשהטייס הוא שמוביל, אני כנווט אעשה כל שביכולתי כדי לספק לו את המעטפת הטובה ביותר. בעת קרבות-אוויר למשל, אני אדאג להסתכל על הסביבה שלנו, לשים לב לדברים שהטייס לא יכול להתרכז בהם באותו הרגע, להכווין אותו ולתת לו הוראות עד לרגע שבו אפשר לתקוף", הוא מפרט. "אם הנווט הוא מוביל המשימה, הטייס יעבוד כדי לתת לו את המעטפת הטובה ביותר. אם המשימה משתבשת, שנינו אחראים באותה המידה, ואם אנחנו מצליחים בה - שנינו מקבלים את הקרדיט".

אותה עבודת צוות בתוך המטוס הוכיחה את עצמה כחשובה באינספור מבצעים. "עם השנים הבינו בחיל-האוויר את חשיבות התפקיד של הנווט, והתחילו להעדיף מטוסים דו-מושביים על פני מטוסים חד-מושביים", חושף אל"ם (במיל') גל. "עוד אדם בקוקפיט, עוד נקודת מבט ועוד מישהו להתייעץ איתו - זה הוכיח את עצמו כחשוב. לפעמים מתבצעת בקוקפיט עבודת צוות של שברירי שניות - התייעצות קריטית בין הטייס והנווט שנמשכת רגעים בודדים יכולה להציל את המשימה ואת המטוס".

פעם נווט, תמיד נווט
בעשורים האחרונים, יחד עם התפתחות התפקיד חל גם שינוי בגישה כלפיו - הנווטים מבצעים פעולות שבעבר היו שמורות לטייסים בלבד, וכיום לא נדיר לראות נווטים שהתקדמו להיות מפקדי טייסות ומפקדי בסיסים. "אני ראיתי את השינוי הזה בעודו מתחולל", מספר אל"ם (במיל') גל. "בתקופתי נלחמתי על מנת שנווטים יוכלו לשרת באותם תפקידי פיקוד על הקרקע. אומנם לא זכיתי לקטוף את הפירות, אך בהחלט הרגשתי את השינוי".

במרבית חילות-האוויר בעולם, כבר מזמן שינו את שמו של התפקיד והנווטים הפכו ל"מפעילי מערכות נשק מוטסים". מדוע, אם כך, בחיל-האוויר הישראלי בוחרים להישאר עם השם הוותיק? "החלפת השם היא שינוי מהותי שלדעתי מפחית מערכו של הנווט", עונה סרן י'. "אני עדיין מרגיש חיבור לנווטים של פעם, גם אם אנחנו לא מבצעים בדיוק את אותו התפקיד. יש לשם הזה משמעות היסטורית".