5 הדברים שאני לוקח איתי אחרי 50 שנות טיסה מבצעית

לפני כמעט 60 שנה, כשרק סיים תיכון, חלם אל"ם (מיל') שמואל (מולי) אייל בכלל להיות מהנדס. הוא התגייס לעתודה, והספיק למלא מגוון תפקידים צבאיים עוד לפני שנדלק הניצוץ החדש - קורס טיס.

למה רצית בכלל להיות טייס?

המפנה התחיל עם מלחמת ששת הימים. "קיבצו אותנו, העתודאים, לגדוד השריון 9, ותחתיו לחמנו - היינו בג'נין, בשכם, ובקרבות נוספים", הוא נזכר, "זו הייתה המלחמה הראשונה שלי - שם הבנתי שאני צריך להיות לוחם". 

וכך, אחרי שחווה על בשרו את עוצמת המלחמה על הבית, את הייעוד האמיתי של הצבא ולבסוף גם את האובדן - הוא הבין שעליו לצאת לחזית והתנדב לצנחנים. בזמן מלחמת ההתשה, כבר היה קצין ופיקד על 'מעוז בתעלה', אחד מהמוצבים של קו בר-לב, על גבול מצרים. 

שם, בזמן שראה את הפצצות מעל לראשו, הבין אל"ם (מיל') אייל שהוא חולם לגעת בשמיים: "הגעתי למסקנה שאני רוצה להיות באוויר - בצד שמפיל את הפצצות ולא בזה שסופג. הבנתי שהדרך הכי משמעותית עבורי היא דרך המטוס". 

בגיל 24 הוא יצא לקורס טיס והצטרף לשורות חיל האוויר - כחלק מקורס 65 שחגג השנה יובל. מה שחניכיו לא ידעו בזמנו, הוא שמיד עם קבלת הכנפיים הם ייקחו חלק באחת המלחמות הקשות בתולדות ישראל - מלחמת יום כיפור. 

יחד עם 60 הבוגרים האחרים קיבל לפני כחודשיים אל"ם (מיל') אייל את 'כנפי הזהב' - מדליית הוקרה על השירות הארוך והמסור בחיל האוויר, בטקס מרגש ומיוחד בראשות מח"א, אלוף תומר בר. 

מתי התאהבת בטיסה? 

"בטיסה האחרונה שלי כחניך, לפני המבחן הסופי, התפתחה אצלי תשוקה של ממש", מספר מולי, "לכל אורך הקורס היא התבססה - אבל עד אותו הרגע לא ידעתי בליבי שזה מה שאני רוצה לעשות". 

"הטיסה הייתה קצת לפני השקיעה. המראנו, ביצענו תרגילים רגילים, ואז המדריך שלי, עמי אלקלעי, הסתכל עלי ושאל: 'אתה מוכן לכיף האמיתי?' כמובן שלא ידעתי למה הוא מתכוון, אז הבטתי בו בהשתאות. הוא תפס את ההגה ונסק מעל השמש. לאחר מכן, הוא הנמיך והיא נעלמה. כך, בפשטות מעוררת השראה - הוא הצליח "לשלוט" בשמש - להשקיע אותה ולהזריחה. 

"זה היה מדהים. אני זוכר את עצמי מסתכל על השמיים וחושב כמה כוח יש לי כטייס, כמה אפשרויות יש ואילו מראות מרגשים כאלו אפשר לראות רק כאן. זה הרגע שבו התאהבתי במקצוע".

איך הטיסה שינתה לי את החיים? 

אל"ם (מיל') אייל מפרק את התשובה שלו לחמישה גורמים: 

1 . היכולת להחליט בזמן - "באוויר, הזמן זו פונקציה גדולה, ואי אפשר להשאיר מצבים ללא החלטה", הוא מסביר. את חוק הברזל הזה הבין בעקבות מה שהוא מכנה 'ארבע השניות הארוכות בחייו'- ב-5 בנובמבר 1985 הוא טס בטיסת לילה, אחרי חופשת שחרור של 10 חודשים, והייתה תקלה במטוס. "באותם רגעים, הייתי צריך להגיע ל-7 מסקנות במקביל", הוא נזכר.

"לא ראיתי כלום, אז את הכול הרגשתי דרך המטוס. אני מבין שנחתי בין המסלולים ולא עליהם. אני אומר לעצמי - לא אמות היום, אני עדיין בשליטה, אם אני רוצה להמריא מחדש אסור לי לפתוח מבער". 

"את התקלה הזו שרדתי אך ורק בזכות שלמדתי להחליט מהר - למפות את הסיטואציה, לחשב את כל האופציות ולבחור את הטובה ביותר, וכל זה תחת לחץ", הוא מסכם. 

2. חיל האוויר זו משפחה - "השירות הארוך בחיל העניק שלי חברים שאני שומר איתי כבר שנים", הוא משתף, "קורס 65 זו משפחה קטנה בתוך משפחת חיל האוויר. אנחנו נפגשים באופן קבוע כל שנה בפארק הדייגים בקיבוץ מעיין צבי, וגם היום, 50 שנה אחרי, הנוכחות כמעט מלאה". 

"חברי הקורס לימדו אותי רעות, תמיכה הדדית ומשמעות מה הן", הוא מסביר, "רעות היא קשר בו אנחנו יכולים לא להיפגש חמש שנים, ועדיין תהיה תחושה נינוחה, חיבור שאי אפשר להסביר. אני יודע שיש לנו את זה כי עברנו יחד מלחמות רבות, וחוויות ייחודיות שתמיד ישארו עמוק בלב".

"בעקבות הטלטלות המשותפות שלנו, למדתי את את העוצמה שהאנשים סביבך יכולים להעניק לך ברגעים הקשים באמת - בכל יום אני נושא עמי את הידיעה שכל אדם נלחם לא רק עבור עצמו, אלא גם בשביל חבריו". 

"המשמעות מגיעה בעיסוק היומיומי - להפוך את המדינה שלנו למקום טוב ובטוח יותר. והרי האושר מגיע אך ורק אם יש תחושת משמעות עמוקה - וזה משהו שהעניקה לי הטייסת מאז יומי הראשון בה". 

גם היום, אל"ם (מיל') אייל ממשיך להגיע למילואים ולהשתמש בכישוריו למען החיל - בעזרת המסקנות הרבות שהגיע אליהן אחרי כל המלחמות שהשתתף בהן - ממלחמת ששת הימים ועד לבנון הראשונה - הוא עוזר לקציני המבצעים לבנות תוכניות מבצעיות ארוכות טווח לכל תרחיש. "כל זמן שלא גירשתם אותי - אני לרשותכם", הוא מחייך. 

3. תרבות התחקיר - כל טיסה וכל יום מתחילים בתדריך ומסתיימים בתחקיר. "אנחנו כאילו אומרים: כבר שילמנו את המחיר, אז שלפחות לא נפסיד את הלקח. התרבות הזו - שמלמדת להתמודד עם טעויות כדי ללמוד מהן, מאפשרת להתפתח ולחיות בצורה הכי יעילה שאפשר", מסביר מולי, "חיל האוויר מחנך אותך להתמודד עם הטעויות שלך באומץ ובכנות". 

"התרבות הזו מובילה אותי בכל מה שאני עושה - בסוף כל מהלך אני שואל את עצמי האם הדבר הזה לשימור או לשיפור, זה הופך אותי להורה, בן זוג, ואיש עסקים טוב יותר". 

4. תרבות ההובלה - "לכל מבנה של טיסה יש מוביל", הוא מתאר, "אם טסים בשלישייה, הראשון יהיה הטייס המנוסה ביותר, והוא זה שיקבל את ההחלטה הסופית. אם ברביעייה, יש מוביל לכל הקבוצה בנוסף למוביל משנה בכל זוג. מלמדים אותך שבכל דבר שאתה עושה, צריך שיהיה מישהו שיהיה אחראי על התהליך - שיוודא שעושים דברים בצורה הכי טובה". 

כשהוא לא במילואים, אל"ם (מיל') אייל מבלה את זמנו בריקוד טנגו ארגנטינאי. כבר 15 שנים שזהו התחביב הקבוע שלו. "בטנגו אני מרגיש במיוחד את היותי טייס", הוא משתף, "ממש כמו בטיסה, גם בריקוד יש תרגילים בסיסיים, והאמנות היא לבחור בכל רגע נתון את הצעד הנכון. אתה בונה את אוסף התרגילים ומתאים את עצמך בהתאם למצב - וחשוב לדעת לקחת פיקוד או ללכת בעקבות המוביל". 

5. הזכות לעוף - "לא נולדנו לעוף, נתנו לי כנפיים", מסכם זאת מולי בשש מילים. 

את הסיפורים שלו יחד עם מאות סיפורי קרב, מלחמה, חיל האוויר וחברות, איגדו לספר עב כרס ומגוון  - מזכרונות מהקורס, דרך תמונות המפגשים השנתיים ועד לקריקטורות של כולם. על איגוד החוויות האלו ניצח אל"ם (מיל') יעקב סולן, שלקח על עצמו את משימת תיעוד קורות קורס 65 והסיפורים מעוררי ההשראה שנולדו בעקבותיו.