איך מסכמים 9,152 שעות בשמיים ו-52 שנים באוויר?

"הייתי אומר שזה או חלום, או משימה בלתי אפשרית", כך ענה לי סא"ל בדימוס יהודה חיים, כששאלתי אותו אם אי פעם דמיין שיקבל "כנפי זהב", ויהפוך לשיאן זרוע האוויר והחלל בשעות טיסה. ובכל זאת, ביום שלישי שעבר, בטקס קבלת "כנפי זהב", זכה יהודה לקבל את הסיכה המוזהבת שמציינת 50 שנה באוויר. 

את קורס הטיס הוא סיים לפני 52 שנים. משם המשיך לשרת כטייס תובלה בטייסת 100 וטייסת 120, והתנדב למילואים עד גיל 61, כש-6 השנים האחרונות לשירות הדריך פרחי טיס בשלב האחרון של הקורס. בזמן הזה של יותר מחמישה עשורים, קבע שיא של 9,152 שעות טיסה: "רשמתי את כולן, אבל לא ידעתי שזה שיא, עד שבישרו לי לפני כמה חודשים, ואין מרגש כמו זה".  

חזרתי עם יהודה לרגע שבו החליט שיהיה טייס, ולהפתעתי, לא היה כזה: "האמת לא חלמתי על זה. הייתי בתנועת נוער, רציתי גרעין נח"ל, אבל ברגע שהתחלתי את הגיבוש הייתה לי מוטיבציה בלתי רגילה לסיים".

אותו ניצוץ בער בעוצמה ברגע הראשון שלו באוויר: "הייתי לבד בשמיים ואמרתי לעצמי - אני מת להיות טייס". 

ואכן, אהבתו של יהודה לטיסה הובילה אותו להישאר בחיל 50 שנה, והוא המשיך להפיץ אותה הלאה לדורות הבאים. "כשהייתי רואה את החניכים שלי מקבלים כנפיים הייתי מתרגש כמו ילד קטן", הוא משתף בפנים מוארות משמחה, "וזה מה שהשאיר אותי כל שנה מחדש".

בין אלפי השעות  שלו באוויר, השתתף סא"ל בדימוס יהודה חיים בקרבות מלחמת יום הכיפורים, שזכורים לו כאילו היו אתמול: "הייתי טייס צעיר בתל נוף, אפילו לא בן 22, חברים שלי נהרגו ונעדרו וזה השאיר בי צלקת בלב. זה מאוד סמלי שהיום, חמישים שנה אחרי, אני מקבל סיכה שאומרת - עברתי את זה".

בטקס "כנפי הזהב", שם התאחד עם חבריו לקורס, לא הסתיר יהודה את התרגשותו מהכנפיים החדשות: "במהלך השירות היו לי המון אבני דרך - להיות טייס, מפקד, מדריך ובוחן. ובכל זאת, באף אחת מהן לא חשבתי שיום אחד אהיה שיאן ואקבל כנפי זהב ממפקד חיל האוויר. זה משהו שאף אבן דרך לא רמזה לי".