20 שנים לנפילתו של אילן רמון ז"ל
לאילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון, שמור מקום מיוחד במשפחת חיל-האוויר. ילד הפלא גדל והתחנך בבאר שבע, הפך לחניך מצטיין בקורס-טיס, לטייס F-16 מחונן, וזכה להגיע הכי רחוק שאפשר - אל מעבר לגבולות האטמוספרה. לציון 20 שנה למשימה ממנה לא חזר, ישבנו לשיחה עם חברו הקרוב, עוד מתקופת הגיבוש לקורס-הטיס, תא"ל (מיל') רני פלק, כדי לשמוע על אילן רמון מנקודת מבטו הייחודית
01.02.23
0
שלוש המילים: "אילן יא אסטרונאוט", אשר נאמרו בשיחת הטלפון הקצרה שבישרה לו על בחירתו למשימת מעבורת "קולומביה" בשנת 2003, היו לטריגר הראשון שהוציא את אילן רמון למשימת חייו. גם אם מעולם לא התפאר על כך באופן פומבי, ברור לכל שאילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, היה סמל.
כשביקשתי מחברו הקרוב, תא"ל (מיל') רני פלק, להתראיין ולספר על אודותיו של אילן, הוא ענה מבלי להסס: "אני, כדי לדבר על המשפחה המיוחדת הזאת, מתייצב מתי שצריך", וכך היה. הוא סיפר לי על אילן מפגישתם הראשונה בגיבוש לקורס-הטיס, ועד לרגעים בהם הביט על מסך הטלוויזיה שהקרין את המשדר המיוחד, והבין שאת אילן, חברו, כבר לא יזכה לראות עוד.
אילן רמון צועד בסיום קורס-טיס שלו
אילן רמון ז"ל עם תא"ל (במיל') רני עם עוד חברים מקורס הסבה F-16. (באדיבות המרואיין)
אילן רמון ז"ל בערב תקיפת הכור הגרעיני בעיראק
איך פגשתי את רונה
תא"ל (מיל') רני פלק נולד ברחביה, בן להורים צברים שנולדו בארץ, ונכד לסבים שעלו בעלייה השנייה והשלישית. את המפגשים המשותפים עם אילן הוא נוהג להזכיר כמפגשים שהוא לא ישכח לעולם: "מה אני יכול לספר לך על אילן", הוא השתהה.
"הוא היה חמד של בחור, אי אפשר היה שלא להתאהב בו. תקופת שירותנו בחיל-האוויר זימנה לנו מפגשים צולבים רבים. שירתנו כטייסים צעירים בבסיס רמת דוד, הוא טס על מיראז' ואני טסתי על פנטום. הוא היה רווק עליז ושובב, ואני הייתי נשוי טרי. הוא היה נוהג לאכול אצלנו ארוחת ערב ולבלות אצלנו המון, ובהמשך הצטרפה גם רונה".
את רונה רמון ז"ל הוא לא מציין במקרה. אחת החוויות שזכורה לו במיוחד היא הרגע בו נודע לו לראשונה על זאת שלימים הפכה לאשתו של אילן, ולאם ארבעת ילדיו: "זה קרה כשהייתי מפקד טייסת 253 ("הנגב") ואילן היה מילואימניק בטייסת. כבכל סוף תדריך מפקד הטייסת קם, מסתכל על אנשיו, ואומר כמה מילות סיכום לפני שיוצאים לטוס. הפעם, בעודי קם ומסתכל על אילן, אני רואה שהוא עייף במיוחד. בדרך החוצה אני תופס אותו ומבקש ממנו לבוא אליי לחדר. אני אומר לו: 'אילן, העיניים שלך אדומות, אתה נראה לי עייף - אתה לא טס עכשיו - לך לנוח'. הוא רצה להרוג אותי, אבל אני התעקשתי ואמרתי לו: 'אילן - חברים חברים, אבל אני המפקד'".
אילן מטפס על מטוס
רונה רמון ז"ל ואילן רמון ביחד. צילום: יונתן טורגובניק
אילן בתור מפקד טייסת 117 ("הסילון הראשונה")
"בסוף היום, אחרי התחקיר, כדי לסגור את הסוגייה וכדי שלא יכעס עליי, קראתי לו לחדרי שוב. עוד לפני שהספקתי להסביר את עצמי, אילן נתן לי טפיחה חזקה על השכם, ואמר לי: 'אתה ממזר, איך ראית שאני עייף'? והוסיף שיש לו חברה רצינית סוף כל סוף, זאת אחרי שהייתי מנדנד לו שהוא כבר ילד גדול ושהגיע הזמן".
לימים, כך הוא מספר, הוא הבין שאותה חברה רצינית הייתה רונה רמון - אותה אילן הכיר בערב שלפני. "השאר היסטוריה", סיכם תא"ל (במיל') רני. מהצד, אילן עלול היה להיתפס כאדם מופנם וביישן, אך הסובבים אותו זכו להכיר אילן אחר, עם רוח שטות מדבקת.
"הוא פשוט היה הכי מתאים"
"ליווית את אילן בחלומות החלל שלו?" שאלתי. תא"ל (במיל') רני ענה: "בוודאי. ידעתי שזה החלום שלו. היו עוד כמה שחלמו, אבל אילן פשוט היה הכי מתאים". ואכן, אילן רמון נבחר מבין מועמדים רבים.
"מה היה בו שגרם לו לבלוט מעל לכולם?" תהיתי, ותא"ל (במיל') פלק השיב בביטחון: "הוא היה פשוט טייס מצטיין, אבל מעבר לזה, הוא היה איש צוות מצוין בכל הרמות: אדם חביב, נעים הליכות, עם יכולת מופלאה לעבוד בצוות - מייצג את העם היהודי על כל סמליו. בקיצור, הוא פשוט היה הכי מתאים".
צוות מעבורת "קולומביה", אילן רמון עם דגל ישראל על הזרוע
בשנת 2001, מונה תא"ל (במיל') פלק לנספח חיל-האוויר בוושינגטון, ובמסגרת התפקיד היה אחראי על נושאים רבים. ביניהם, הגורל זימן לו לעבוד, שוב, בצמוד לחברו הקרוב - האסטרונאוט הישראלי הראשון.
"מרגע שקיבלתי את הבשורה על כך, התקשרתי מיד לאילן, שהיה כבר ביוסטון באימונים קדחתניים לקראת הטיסה לחלל, כדי לספר לו את הבשורה. במרוצת הזמן, זכיתי לראות איך מתקדמים האימונים של הצוות, טסתי בסימולטור של ה'קולומביה' - אני עכשיו מתרגש כשאני נזכר בזה", הוא שיתף. "אילן והטייס של המעבורת נתנו לי 'להנחית' את המעבורת בזווית שאני לא רגיל - אבל זה לא משנה, בסימולטור אתה יכול להתרסק ואחרי זה אתה מחייך".
הספירה לאחור
כשאני שואל את תא"ל (במיל') פלק אם היו חששות מצד אילן ומצד בני ביתו. הוא מספר שגם אם היו, הם נעלמו כלא היו כשהביטו באילן קורן מאושר ומתרגש ממש כמו ילד מהרעיון שבעוד זמן לא רב, הוא ירחף בחלל. "כל שיחה כזאת תמיד הסתיימה בחיוך המתוק של אילן", הוא הוסיף.
תאריך היעד, 16 בינואר 2003, הגיע. על בימת הכבוד עמדו משפחת רמון כשלידם תא"ל (במיל') פלק ומשלחת חיל-האוויר הישראלי. "זה היה יום שמש יפהפה. לקחתי איתי את הבן השלישי שלי, שהיה לפני בר מצווה, וספרנו כולנו לאחור. בזמן ההמראה, הבמה רעדה, ונשמע רעש מחריש אוזניים - זה היה מחזה עוצמתי במיוחד, עד היום כשאני נזכר ברעידות האלה אני מצטמרר כולי. המעבורת נסקה לאוויר ואני ליוויתי אותה, אותו, במבטי".
המראת מעבורת "קולומביה". סרטון: קרן רמון
"אין רגע שלא חשבתי על אילן בשבועות שקדמו לנחיתה", מגלה תא"ל (במיל') פלק. "כל רגע דמיינתי איפה הוא, ומה הוא עושה עכשיו. עבורי, זה לא היה להגיד שהחבר הכי טוב שלי בחלל, אלא להגיד שאילן רמון, שהוא גם חבר טוב, מייצג את מדינת ישראל ואת העם היהודי בחלל בפעם הראשונה". בנחיתת המעבורת, 16 ימים לאחר מכן, צפה תא"ל (במיל׳) פלק מסלון ביתו.
"לא אשכח את היום הזה. ישבתי בסלון ביתי, וליוויתי את כל תהליך הנחיתה במתח. כשראיתי את שיבושי הקשר הראשונים לא התרגשתי, כי נזכרתי שאילן אמר לי שבשלב החדירה לאטמוספירה יהיו בעיות קשר. אבל כשראיתי שזה נמשך, קראתי לאשתי שתשב לידי והבנתי שמשהו לא כשורה. אחרי כמה דקות כשכבר היה ברור שקרה פה משהו, אבל לא לגמרי ידעו להגיד מה, התקשר אליי גורם מנאס"א ואמר לי שרונה מבקשת שאגיע ליוסטון".
"צריך להאמין, בדיוק כמו שאילן האמין"
תא"ל (במיל') פלק התארגן בחופזה ועלה לטיסה, כשבראשו רצות מיליון מחשבות ותהיות. "כשנחתתי ביוסטון, הבנתי כבר שאין סיכוי לניצולים. רצתי לרונה, חיבקתי אותה חזק, חיבוק אבהי כזה, ושנינו פרצנו בבכי".
כשאני שואל את תא"ל (במיל') פלק על מסר שחשוב לו להעביר לקוראים, הוא משיב: "המסר של לייצג את מדינת ישראל בכבוד צריך להיות חרוט חזק בכל אחד מאיתנו. לכל אחד מאיתנו יש משימה שהוא צריך לבצע בעולם הזה. אסור לפחד, צריך להאמין, בדיוק כמו שאילן האמין. בכל הזדמנות שאני שומע את השיר 'זמר נוגה' של 'החלונות הגבוהים', אני נזכר באילן. בכל יום שישי, כשאני יוצא לעשות הליכה, אני הולך לקברו כדי לשוחח עם שלושת בני המשפחה: אילן, אסף ורונה, זכרונם לברכה. המשפחה הזאת היא לעד חלק ממני".
