טייסי הקרב על מכת הפתיחה מתחת לאף האיראני

"הטלת החימוש הראשון, הרגישה בהחלט כמו יריית פתיחה של משהו מאוד גדול, שרוב אזרחי המדינה לא ידעו שמתקיים", כך מתחיל לספר רס"ן (במיל') א', טייס קרב בטייסת 'הפטישים' (69), על השעות הקריטיות לפנות בוקר, בתחילתו של מבצע 'עם כלביא'. "הייתה תחושת דריכות, עם המון מקצועיות בקצה, ובשלב מסוים ידענו שברגע שננחת - מדינת ישראל תיכנס למערכה יוצאת דופן".

התקיפה הזכורה לו ביותר היא כשהיה בשמי טהראן בפעם הראשונה: "קשה מאוד לתאר את זה במילים. אתה לא מצליח לחשוב יותר מידי כי כל הריכוז הוא בביצוע המשימה, בהטלת החימוש, בפגיעה במטרה ובהגעה הביתה בריאים ושלמים".

כמו בכל יציאה להתקפה, במטוס הקרב נמצאים טייס ונווט, ולכן השאלה המתבקשת הייתה - 'על מה מדברים בזמן הרב באוויר?' "עד שמגיעים לארץ אנחנו בדריכות, אז העיסוק הוא תמיד במה השלב הבא? אילו מהלכים צריך לבצע? איך מגיבים בזמן אמת? כי תמיד יש שינויים בדרך", מספר רס"ן (במיל') א'.

"כשמתחילים להתקרב חזרה לישראל, אנחנו מרשים לעצמנו להשתחרר קצת, ולשתף בתחושות שהיו ב-4 השעות האחרונות", הוא אומר, "אבל עד שלא חוצים את הקו האווירי לארץ, אנחנו עדיין במתח ושומרים על ערנות ומקצועיות. הטיסה נגמרת רק בדת"ק כשמכבים מנועים, ושם מתחבקים, לוחצים ידיים ואתה מרשה לעצמך להשתחרר".

ומלבד השניות לפני הטלת החימוש, יש חשיבות רבה לשיתוף הפעולה בין כלל הכוחות: "הסינכרון בין כל הגופים, בין אם צה"ל על כל מרכיביו, חיל האוויר, הטייסות, גף הטכני, אמ"ן ועוד כמה שעליהם לא ניתן לפרט - מתבצע בצורה המיטבית ביותר. מהמודיעין המדויק שאנחנו מקבלים, ועד למעטפת ההגנה שמורגשת מההמראה ועד הנחיתה. זאת תחושה מדהימה לדעת שיש לנו הון אנושי ברמה הכי גבוהה שיש".

"צורת הטיסה של חיל האוויר בנויה לא רק מטייסת שתוקפת בקצה, אלה ממגוון מעגלים שמגנים עלינו בדרך אל המטרה ועד החזרה הביתה", הוא ממשיך, "אם מתעוררים איומים, שכבות ההגנה הראשונות והשניות יודעות לטפל בהם ולוודא מסלול הגעה בטוח".

"עם כל ההצלחות, אנחנו לא שוכחים לרגע מי האויב שלנו, למרות שתפסנו אותו לכאורה בהפתעה, הוא מגיב בכל הכוח", משתף רס"ן (במיל') א', "אנחנו מתכוננים לכל תרחיש ולכל משימה, גם לאיומי אוויר אוויר, שבהם הטייסת עוד לא נתקלה אבל בדריכות להתמודד עמם".

"האיום האיראני קיים במשך הרבה מאוד שנים, עם משטר שמצהיר באופן פומבי להשמיד את מדינת ישראל. צריך לטפל בו, בשבילנו ובעיקר בשביל הילדים שלנו, הדורות הבאים שיזכו לגדול בשקט", הוא מדגיש, "אבל יש שנייה בשמיים שבה אתה מסתכל החוצה, וברגע הזה באופן קצת אירוני, הזה אתה חושב על האפשרות שהעם שם, ללא השלטון - יכול להפוך לחבר".