שמענו מ-3 מפקדי גף טכני על הרגע שבו הכול התחיל

"רק אני יודעת מה היעד"

כבר חודשים לפני שמבצע 'עם כלביא' יצא לדרך, הרגישו הטכנאים שמשהו מתבשל. "התכוננו במשך שבועות ארוכים", מדגישה בפניי רס"ן ד', מפקדת גף הטכני בטייסת קרב בתל נוף, "ממש שבוע לפני שהכול התחיל, דימינו כאן תרחיש כמעט זהה. מהכנת המטוסים הרבים ועד סדר הגודל התקדימי".

ואז הגיע הלילה הדרמטי. אבל אפילו בזמן אמת, בעודם מעמיסים חימושים על גבי המטוסים, מספרת לי הקצינה, רוב חיילי הטייסת חשבו שזה עוד אימון שגרתי: "בודדים ידעו שמדובר בדבר האמיתי, והחוצה שיווקנו את מה שקורה כתרגיל נוסף. הכול התבהר כשהמטוסים נחתו, אך הפעם, להפתעת הטכנאים - בלי חימושים".

"אספנו את כולם והצהרנו בהתרגשות - 'הטייסת תקפה באיראן. כרגע, שומרים את זה בינינו'", היא משחזרת, "ההלם היה מוחלט. הייתה שנייה של שקט ואז פשוט מחאנו כפיים. זה היה רגע עוצמתי".

את מכת הפתיחה של המבצע, היא לא תשכח בקרוב: "צפיתי במספר רב של מטוסים ממריאים זה אחר זה. וידעתי שזו היסטוריה שנכתבת ממש מול העיניים שלי. ויותר מזה, אני היחידה שמבינה שזה לא עוד תרחיש. עכשיו זה אמיתי".

יחד עם ההתרגשות, ליוותה את רס"ן ד' גם תחושת שליחות חזקה. "הטייסת שלנו לקחה חלק בחיסול ממוקד של בכירים", היא משתפת, "זה צעד בעל משמעות אסטרטגית קריטית, שאיפשר את המשך הפעולה באיראן. וברגע שסיפרנו לחיילים, ראיתי איך האסימון נופל, והם מבינים - כולנו חלק מהאופרציה האדירה הזאת".

מאותו יום, העבודה לא נעצרה והמשיכה בקצב: "אנחנו ברצף של תקיפות חוזרות באיראן. כל משימה בפני עצמה מורכבת ודורשת הכנה מוקדמת ומוקפדת - ואנחנו עובדים קשה כדי לעמוד בקצב".

"ככל הנראה - תוקפים הלילה באיראן"

"מחר תגיע אליי מיד. דחוף". כך נפתח הבוקר של רס"ן פ', מפקד הגף הטכני בטייסת קרב ברמת דוד, שעות ספורות לפני מכת הפתיחה של מבצע 'עם כלביא'."כשהגעתי אל משרד מפקד הטייסת", הוא מגולל בפניי את מאורעות היום, "הוא אמר לי בשקט: 'ככל הנראה - תוקפים באיראן הלילה'".

מאותו רגע, החל רצף תכנונים והכנות קדחתני: "אני מריץ עם עצמי תרחישים בראש, מחלק את הסד"כ לפי המשימות השונות. הכול רץ. אנחנו הרי התכוננו היטב לשעת הש'".

המשמרת הראשונה נמשכה קרוב ל-30 שעות, משעות ארוכות לפני המראת המטוסים - ועד ששבו לשטח ישראל אחרי מספר סבבי תקיפה. "עבדו פה ברצף, על הרגליים, מבלי לעצור", הוא משחזר, "מילואימניקים לא הבאנו לסיוע בלילה מטעמי ביטחון מידע, אז רק בבוקר שלחנו את ההודעה. ובבוקר שאחרי, משעה 6:00 ועד 11:00 הגיעו לכאן עשרות אנשים, התייצבות מדהימה".

מעבר למתח, לפקודות ולמבצע המורכב, הקצין מתאר אתגר אחר, עמוק יותר: שינוי מהותי באופן הפעולה. "לאורך 'חרבות ברזל' פעלנו רוב הזמן במעגל הראשון, באזורים סמוכים לישראל. הפעם, נדרשנו להפוך את המעגל השלישי - למעגל ראשון".

"כל לחיצת יד, כל הצדעה - מלאה תחושת שליחות"

"בטייסת שלי כבר תקופה ארוכה שכל יום אנחנו מכינים את הכלים לתרחיש קצה. ממש כאילו הלילה זה קורה", מספרת רס”ן י', מפקדת הגף הטכני בטייסת קרב ברמת דוד, "יש אצלנו נוהל, לסיים את היום רק אחרי שבודקים את כל המטוסים שוב ושוב. הכול כדי שנהיה מוכנים כשסוף-סוף יגיע הרגע"

.

"רק לפני חמישה ימים, כשהיה מדובר בדבר האמיתי, קלטנו כמה ההיערכות הזו הייתה קריטית", היא מתארת. "כל פרט, מרמת הבורג, דרך המערכות המכניות, החשמל, החימוש - הכול היה חייב לעבוד בסנכרון מושלם".

אולי תופתעו לשמוע, אבל איראן היא לא היעד הבלעדי בתמונה: "לאורך כל התקופה הזו, גם תוך כדי ההכנות למבצע וגם עכשיו ברגעים אלו, אנחנו לא פועלים רק בזירה האיראנית. במקביל אנחנו מסייעים בזירות קרובות, וכמובן שגם בהגנה על שמי המדינה מפני איומים".

מבחינת זמנים העשייה בגף הטכני הופכית בדיוק מזו של הטייסים: כשאלה נחים לפני או אחרי טיסה, הטכנאים מטפלים במטוסים. "מרחקי הטיסה ארוכים מאוד", מסבירה מפקדת הגף הטכני, "לכן ברגע שהמטוסים נוחתים - כולם קופצים עליהם. מיד לתחזוקה, אין זמן לבזבז. אנחנו כל הזמן מכינים את המטוסים הבאים בתור".

כשאני שואל אותה על רגע שייחרט בזכרונה, היא נזכרת בנחיתת צוותי האוויר בפעם הראשונה. "אחרי שהם חזרו נתתי להם חיבוק, ראיתי שהם מרגישים גאווה עצומה, וחוויתי אותה יחד איתם. כל לחיצת יד, כל הצדעה - מלאה תחושת שליחות".