בזכות 3 המבצעים ו-4 השלבים האלו - מטוסי חה"א שולטים בשמי איראן

בצירוף המילים 'עליונות אווירית', שהפך שגור וכמעט מובן מאליו במהלך מבצע 'שאגת הארי', טמון הרבה יותר ממה שנשמע. הנוכחות העמוקה והמתמשכת של מטוסינו בשמי איראן - היא למעשה תוצאה של תהליך ארוך, מדורג ומדויק, שנבנה שלב אחר שלב לאורך רצף מבצעים היסטורי בשנים האחרונות.

"בניגוד למה שאולי נדמה מבחוץ, עליונות אווירית היא לא רגע אחד שאפשר להצביע עליו, לא כפתור שלוחצים עליו - ובטח לא הישג סטטי שנשאר קבוע", פותחת סרן (במיל') נ', מפקדת מכלול עליונות ביחידת שט"ל שבלהק המודיעין של חה"א.

על קצה המזלג - כדי שכלי טיס יוכל לנוע לטוס בחופשיות בשמיים עוינים, הוא חייב להיות צעד אחד לפני האויב: לוודא שלא רואים, מאתרים, מזהים, ובוודאי שלא פוגעים בו. "זה מאמץ שמתחיל הרבה לפני ההמראה, ונשען קודם כל על היכולת להכיר את האויב טוב יותר ממה שהוא משער שמכירים אותו".

שלב אחר שלב

בשנים האחרונות, סרן (במיל') נ' ואנשי המכלול שעליו היא מפקדת חיים מקרוב את זירת איראן. הרבה לפני שמטוסי הקרב פעלו כמעט בחופשיות מעל טהראן, ובמסגרת משימה רחבה יותר של להק המודיעין כולו בשיתוף מלא עם כלל הקהילה, הם עסקו יום-יום בשלב הראשון: מחקר - מעקב שהולך עשרות שנים אחורה, פענוח, היכרות עמוקה עם מערך ההגנה האווירית האיראני ואיתור איומים - שנבנו הרבה לפני הגיחות, אבל נועדו בדיוק בשבילן.

"משם, הפגיעה הראשונה היא ביכולת האויב לראות - המכ"מים, מערכות הגילוי ומרכזי השליטה", היא ממשיכה, "לאחר מכן, מערך ההגנה האווירית: סוללות ההגנה, המשגרים והרכיבים שמסכנים את המטוסים שבאוויר. ורק אז אפשר לדבר באמת על חופש פעולה, מבלי להיות תחת איום קונקרטי בכל רגע נתון".

כפי שמעידה נ', זהו עיקרון מנחה לא רק במערכה הנוכחית: "כמו שלא מנצחים קרב קרקע מבלי לשלוט בשטח, לא מנצחים קרב אווירי - בלי לשלוט בשמיים".

כשמסתכלים על התמונה הזו, קל להבין למה העליונות האווירית שניכרת עכשיו לא התחילה ב'שאגת הארי' או ב'עם כלביא'. וכשאני מבקשת ממנה לסמן לי נקודת פתיחה גלויה לתאריך הזה, היא מצביעה בזהירות על אחת המרכזיות בהן - מבצע 'ימי תשובה'.

'ימי תשובה' - פריצת הדרך לשמי איראן

"הפעולה ההיסטורית שביצעתם הוכיחה - אין אויב שהוא רחוק מדי", נשמעו אז בקשר, ב-26 באוקטובר 24', דבריו של מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, לצוותי האוויר עם סיום התקיפות במבצע בעומק איראן. 

במבט לאחור, קשה לחשוב על משפט שמסכם טוב יותר את מה ש'ימי תשובה' סימן כבר אז: לא רק מהלומת תגובה, אלא אחד הצעדים הראשונים בדרך לשחיקת מעטפת ההגנה האווירית של איראן - ולהרחבת חופש הפעולה הישראלי בשמיה.

כדי להבין למה, צריך לזכור מה בכלל עמד במוקד המבצע ההוא. מעבר לעוצמה, למרחק ולתקדים, 'ימי תשובה' כיוון גם אל אחד היסודות הקריטיים ביותר בכל ניסיון להשיג שליטה אווירית: להיות ב'פור' על האויב, בכל מובן.

במבצע הותקפו אמצעי ייצור טילים, מערכי טילי קרקע-אוויר ויכולות אוויריות נוספות שנועדו להגביל את חופש הפעולה שלנו. גם סרן (במיל'ׂׂ) נ' מבהירה שהסיפור הזה לא מתחיל ברגע אחד, ובטח שלא נגמר במבצע אחד: "אני לא חושבת שאפשר להגיד 'השגנו עליונות אווירית', וזה נגמר. תמיד יש איום, ואנחנו כל הזמן מנסים כמה שיותר להקטין אותו באמצעות תגובות ופעולות שונות - כאלו שידועות וכאלו שלא".

במובן הזה, אותו מבצע לא היה רק פעולת תגובה - אלא גם מהלך שפתח את הדלת לאלו שבאו בחודשים לאחר מכן. "הוא לא יצר בן-לילה חופש פעולה מלא, ובוודאי שלא סיים את הסיפור, אבל הוא כן סימן תחילתו של תהליך: כזה שבו ישראל החלה לפגוע באופן גלוי ומשמעותי במערכים שנועדו להגן על שמי איראן, ולסדוק בהדרגה את שכבות ההגנה שבדרך".

התהליך הזה נבנה בשכבות, צעד אחר צעד. "וזה חייב להיות כך", היא מבהירה, "בתקיפה ראשונה אי אפשר להגיע ומיד לפתוח במערכה רחבה, צריך ללמוד את האויב תוך כדי. לכן, החשיבות של המבצע לא נמדדת רק במה שהושמד באותו לילה, אלא גם במה שהוא איפשר אחר כך, ובעיקר בבניית תשתית מבצעית ומודיעינית למהלכים עתידיים".

אם תרצו, זה גם ההבדל בין איך שהמבצע נתפס בזמן אמת, לבין איך שמשמעויותיו מתגלות בדיעבד. אז, רבים ראו בו בעיקר תשובה ישראלית חריפה למתקפה האיראנית. היום כבר ברור שהיה בו גם משהו נוסף: מהלומה שהחלה לשחוק את מעטפת ההגנה של איראן, בין היתר כדי לאפשר בהמשך חופש פעולה רחב ועמוק יותר בשמיה.

גם בהסתכלות שלה, זה בדיוק סוג התהליך שמבצע כזה מניע. "ממערכה למערכה, המטרות גדלות והיכולות שלנו בהתאם", אומרת סרן (במיל'ׂׂ) נ'. לכן, במבט על רצף המבצעים, אותו לילה נראה היום כמו מכת הפתיחה, הרגע שבו נוצר הסדק הראשון - שעם הזמן הלך והתרחב.

'עם כלביא' - בדרך להרחבת חופש הפעולה האווירי 

את התאריך בו נשמעה ירייית הפתיחה של הלילה ההיסטורי, ספק אם מישהו מאיתנו ישכח. אז, ב-13 ביוני 25', כמעט 8 חודשים אחרי 'ימי תשובה' - ולא מעט בזכותו, יצא לדרך בשורת תקיפות וחיסולי בכירים מבצע 'עם כלביא'. ואם קודמו היה הרגע בו החלה הפגיעה הגלויה במעטפת ההגנה האווירית של איראן, כאן זה כבר סימן שלב אחר לגמרי: לא רק סדק ראשון במערכת, אלא הרחבה ממשית של חופש הפעולה בתוכה.

המבצע, המשיך והתפתח לתקיפות של מטרות גרעין, טילים, משגרים, מפעלי אמל"ח ומפקדות צבאיות, וזה רק על קצה המזלג. עם יותר מ-1,000 גיחות לאיראן ומאות תדלוקים אוויריים בדרך, נכנסת השאלה המתבקשת, וחוזר שוב אותו מושג קריטי - 'עליונות אווירית', שהרי איך יכולים לפעול גבוה בשמי אויב לאורך זמן - בלי לשלוט בהם?

וכאן בדיוק מתבהר גודל הפגיעה שנעשתה אז ב'ימי תשובה' למערך ההגנה האווירית האיראני. ככל שהיכולת של איראן לזהות, לאתר, לעקוב ולהגיב נשחקה, כך יכלו מטוסינו לצאת לתקיפות באופן רציף. "במילים אחרות, אם אז הוחלשו המערכות שאמורות היו למנוע את הפעולה הזו - ב'עם כלביא' זה תורגם כבר למרחב תמרון אווירי של ממש", היא אומרת.

"בסוף, כל מבצע כזה יוצר איזושהי למידה מבצעית גם מהצד שלנו. אנחנו משפרים את היכולות שלנו, וכמובן - גם האויב. בדיוק בגלל זה אנחנו צריכים להיות הרבה יותר מתוחכמים". במילים אחרות, העליונות האווירית לא נבנית רק מפגיעות מדויקות במטרה, אלא משימור יתרון גם כשהאויב כבר לומד, מסתגל ומנסה לצמצם את הפער.

'עם כלביא' אומנם לא יצר את העליונות האווירית מאפס, ובוודאי שלא סיים את המערכה - אבל הוא כן המחיש שמה שנפתח ב'ימי תשובה' לא רק נשמר, אלא התרחב עשרת מונים. ומכאן, הדרך ל'שאגת הארי' כבר נראית ברורה יותר: אם המבצע הראשון החל לשחוק את מעטפת ההגנה, והשני הרחיב את חופש הפעולה שנפתח בעקבותיה, השלישי כבר הפך את כל אלה למציאות מבצעית כמעט יומיומית בשמי איראן.

'שאגת הארי' - עליונות אווירית כמציאות יום-יומית

בעוד ש'ימי תשובה' היווה מכת פתיחה, ו'עם כלביא' הרחיב בפועל את חופש הפעולה שנפתח בעקבותיו, המבצע הנוכחי כבר מסמן פאזה אחרת לגמרי: הרגע שבו מה שנבנה לאורך שנים יוצר מציאות מבצעית שקודם נשמעה כמעט דמיונית. "הגענו מהר מאוד למצב ש-7/24 יש נוכחות של חה"א בשמי איראן, זה כמעט בלתי נתפס", אומרת סרן (במיל'ׂׂ) נ' בגאווה.

ואם 'עם כלביא', לדבריה, היה מבצע יותר ממוקד ומוגבל בזמן, הרי שכאן מדובר במערכה רחבה הרבה יותר. "אנחנו התכוננו לאירוע הזה חודשים ארוכים בידיעה שזה יהיה משהו מסוג אחר", היא מבהירה, "כבר בימים הראשונים אנחנו נותנים את המהלומות המרכזיות, במטרה לנטרל כמה שיותר את עולם העליונות האווירית של האויב ולאפשר את הגיחות המאסיביות שקורות בפועל".

ולמרות ההישגים הקיימים, משני מציאות ככל שיהיו, מבחינת סרן (במיל'ׂׂ) נ', זה רחוק מלהיות מצב שאפשר לדבר עליו במונחים של 'הושג ונגמר' - להפך. "אסור לנו להיות שאננים והתרגל לדבר הזה, אלא להמשיך תמיד כאילו אנחנו רגע לפני השלמת המטרה".

"אני שנים במערכת, וזוכרת טוב מאד את הימים בהם דיברנו על תקיפה אפשרית באיראן כעל אירוע רחוק, כמעט דמיוני", היא משתפת. "ופתאום זה כאן, והחיילים שלי כבר לא מכירים מציאות שבה אין מטוסים שלנו שנעים בחופשיות בשמי טהראן. אני חושבת שזה אולי יותר מהכול מתמצת את הדרך שלנו לאותה 'עליונות'".

אחרי הכול, נראה דווקא שהשינוי הגדול לא נמדד במספר התקיפות, הגיחות או המטרות שהושמדו - אלא בעצם העובדה שאותם השמיים, שפעם נראו כמקום רחוק, מאיים וכמעט בלתי נגיש - כבר אינם מרחב סגור, והפכו זירה בה חה"א יודע לפעול בכל רגע שיצטרך. וזו, ברור לכל, לא רק הצלחה מבצעית - אלא שינוי של ממש בכללי המשחק הקיימים.

לכן, כשאותו מושג נשמע היום כמעט מובן מאליו, שווה לזכור עד כמה הוא רחוק מלהיות כזה. מאחורי שתי המילים האלו עומדות שנים של מחקר ותכנון - ובעיקר עבודה שלא עוצרת גם כשהאיום האיראני רחוק מלהיות בכותרות. "אנחנו כאן מסביב לשעון, ויודעים שכל השנים שפעלנו, תכננו וביצענו - מתנקזות בדיוק למבצעים האלו. ובכל אחד מהם, נכתב פרק חדש בהיסטוריה שלנו ושל המזרח התיכון כולו".