האיש שהשפיע על חיי מאות חיילים - מסיים תפקיד

"אבא, למה יש אצלך חיילים רעים?", שאלה בתמימות בתו בת ה-7 של אל"ם רז קרני, שהיה אז מפקד בסיס הטירונות לאוכלוסיות מיוחדות "חוות השומר", אחרי שהאזינה לשיחת טלפון על חייל שנהג באלימות כלפי חייל אחר. "הם לא אנשים רעים", הוא מיהר לתקן אותה, "הם עשו מעשים רעים, כי היה להם רע".

"באותו רגע היא גרמה לי להבין איך מסתכלים על האחר, באיזו קלות שופטים אדם ששונה מאיתנו", הוא מתאר, "כשאנחנו לובשים מדים ומבצעים את אותן המשימות זה יוצר אחדות. לקחת אנשים מהקצה ולגרום להם להרגיש חלק מהכלל - זו שליחות חיי".

בימים האחרונים סיים אל"ם קרני את תפקידו כמפקד מערך קידום אוכלוסיות בחיל החינוך והנוער - התפקיד האחרון מתוך רבים שמילא בחיל. "אני רוצה לכתוב ספר בנושא פיקוד על אוכלוסיות מיוחדות", הוא משתף בתכניות לתקופה שאחרי גזירת החוגר, "הוא יעסוק באנשים שבחייהם נגעתי ושסיפוריהם נגעו בי".

פרק א' - כרטיס יציאה

השם הראשון שמיד קופץ לראשו של אל"ם קרני הוא אשר אליאס - חייל שהגיע בקיץ 2010 לבסיס חוות השומר. "הייתי פטור משירות בגלל רקע פלילי והצלחתי להתגייס רק בגיל 20 וחצי", מודה אליאס, "הגיוס בשבילי היה סוג של כרטיס יציאה - מהמקום הלא טוב שהייתי בו, ממעגל מסוים".

"באתי ממקום שלא מאמין בהרבה אנשים, שלא מאמין בכל מה שקשור למערכת", הוא חולק, "הגעתי לחוות השומר כאדון לעצמי, יודע מה המטרה שלי ואיך אני עושה את זה רק בזכות עצמי. לא רציתי להכיר אף אחד".

עם מפקד הבסיס, אל"ם קרני, נפגש אליאס לראשונה מכיוון שנזקק לסיוע בבית. "ראיתי אז מולי אדם רציני, שלמרות שבא מרקע שונה לגמרי ממני, הוא מבין את המקום שממנו אני באתי, נער עבריין מהפריפריה, יוצא העדה האתיופית", הוא משחזר, "הוא התחיל לדבר איתי על הא ודא, בשפה היומיומית שלי ובגובה העיניים. זה היה לי מוזר, ובעיקר מאוד הפתיע אותי".

כשגילה אל"ם קרני שאליאס שואף להגיע ליחידת מגלן, היחידה בה שירת בעצמו כמפקד בית הספר להכשרות, נוצר ביניהם חיבור מידי. "אני רוצה למצוא לך מישהו, לוחם, בהווה או בעבר, שיאמץ אותך - ילווה אותך בכל התהליך ויסביר לך", הציע אז מפקד הבסיס.

לא חלף זמן רב עד שאל"ם קרני קרא לו להגיע בשנית למשרדו. "החלטתי", הוא אמר אז לאליאס, "אני רוצה להיות הלוחם שיאמץ אותך". "בהתחלה היו לי הרבה תהיות", הוא מודה, "למה הוא, לוחם וקצין בכיר, בחר דווקא בי? למה זה כל כך חשוב לו? מה הוא רוצה בתמורה? אבל היה בו משהו מאוד רך וטוב, והסכמתי. בסוף השבוע כבר מצאתי את עצמי בארוחת שישי אצלו בבית, ומאז אני ממש חלק מהמשפחה".

"לקח הרבה זמן עד שהבנתי שאין לו אינטרס, ושיש אנשים טובים באמת", משתף אליאס, "הוא לימד אותי להתייחס לכולם בצורה אנושית יותר ולא רק לאלו שדומים לי, לא לחפש חסרונות אצל כל אחד". הקשר שנרקם ביניהם השפיע רבות על חייו של אליאס, כבר עם הגעתו ליחידת מגלן: "פתאום הרגשתי שיש לי גב, שיש מי שמלווה אותי. אני, שגדלתי בגישה שמי שלא דומה לך הוא זר, לא יבין אותך ועדיף לא להתחבר אליו, הגעתי ליחידה שבה כמעט כולם שונים ממני - פתוח ולא מפחד".

פרק ב' - המשימה: האנשים

אשר אליאס הוא רק אחד מבין רבים - חיילים, קצינים ואנשי מילואים, עליהם השפיע אל"ם קרני לאורך 28 שנותיו בצבא. "זה לא עוזב אותך", הוא קובע, "הצבא, או יותר נכון דמות המפקד, זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי: לשנות, לקחת אחריות בצוות המובילים, להשפיע. אני לא יכול לראות את עצמי אחרת, וזה לא משהו שנגמר כשאני מגיע הביתה בסופ"ש או כשאני פושט מדים".

"בכל המקומות הייתי מפקד", הוא מספר, "מפקד חטיבת כרמלי בלבנון השנייה, מפקד מגמת עולים, מפקד בסיס ג'וערה, מפקד מחווה אלון, מפקד המערך", הוא מונה חלק מתפקידיו הרבים, "קודם כל מפקד, תמיד".

"הרווח הגדול ביותר בפיקוד בחיל החינוך הוא שהמשימה היא האנשים", קובע אל"ם קרני ומסביר: "לא מוותרים על אף חייל גם כשהוא מוותר על עצמו. מותחים אותו לקצה ורואים שבסוף הוא מצליח".

"שאלתי פעם מפקדת בחוות השומר, ש-11 מתוך 12 חיילים שלה הגיעו לסיום, מה הסוד שלה", הוא נזכר, "היא ענתה לי שהמשימה שלה היא למצוא את נקודת האור. 'לחיילים שלי יש הרבה חושך בחיים. אם אתה מאמין שיש נקודת אור, אתה לא תפסיק לחפש אותה'".

פרק ג' - תובנות מהש"ג

חלק גדול מהסגל בבסיסי חיל החינוך מורכב מחיילות שגדלו בסביבה שונה לחלוטין מזו שממנה מגיעים החיילים עליהם הן מפקדות, אך דווקא המפגש הזה בין שני העולמות, טוען קרני, משפיע בצורה יוצאת דופן על שני הצדדים. "כאן", הוא אומר, "רואים בצורה המזוקקת ביותר את היכולת של מפקד להוביל אנשים בעזרת האישיות. יש משהו בעצמה הנשית שהפכה גם אותי למפקד טוב יותר ולאדם טוב יותר".

"אני ללא ספק אכתוב פרק על אישיות לדוגמה", הוא קובע, ונזכר במפקד שהיה לו, כטירון בבא"ח צנחנים בנוב' 85: "עמדתי אז בש"ג בגשם שוטף, והמפקד עצר לידי, ושאל מה שלומי, כי באמת היה לו אכפת. עד היום אני עוצר עם האוטו בכל ש"ג ושואל לשלומם של החיילים. אלו הדברים הקטנים שעושים את ההבדל, ואתה ללא ספק נמדד לפי איך שאתה מתנהג כשלא רואים אותך".

"תמיד השתדלתי להישיר מבט ולראות את האדם שמאחורי החייל", הוא אומר, ובוחר לחלוק איתנו סוד: "כשרק נכנסתי לתפקיד מפקד חוות השומר, עברתי את אחד השיעורים הכי חשובים בצבא - התחפשתי לחייל ל-48 שעות, כדי ללמוד ולהבין אותם כמה שיותר. ממש נכנסתי בין השורות, ואפילו ישנתי עם החבר'ה. החיילים היו ב'הלם בקו"ם' ואני צעיר בעשר שנים, אז איכשהו הצלחתי לא להיחשף".

"הייתי רוצה שעוד אנשים יפעלו מהמקום הרגשי והאישי", מסכם אל"ם קרני, "במיוחד בצה"ל. המערך הוא זה שמגדיר את צה"ל כצבא אחר, כצבא שמשרת את העם, ולא רק ככזה שהעם משרת בו. יש לנו הרבה כוח להשפיע, לקחת את האנשים שאולי נדחקו לשוליים ולתת להם הזדמנות אמיתית להגשמה. זה היה כבוד גדול להיות חלק מזה".