ארוחת צהריים שגרתית בחדר האוכל של פנימיית 'אלוני יצחק' שבצפון. סביב השולחנות תלמידים ותלמידות, עסוקים בענייניהם. ביניהם בולטת בנוף חבורה של חיילים במדים. במבט שני מתבהר שאלו הם תלמידי שכבת י"א, שעוברים את אימון הגדנ"ע שלהם ממש כאן, בין חבריהם לבית הספר. 

"עברנו כמעט 9 חודשים ללא מפגש בכלל בין צה"ל למלש"בים, בגלל הקורונה, ולא הפסקנו לחפש דרכים יצירתיות ליצור את החיבור החשוב הזה", מספרת רס"ן רונה הדרי, מפקדת בסיס הגדנ"ע 'צלמון', "הבנו שהפנימיות ממשיכות לפעול, שההנחיות מאפשרות את זה, והתחלנו להריץ פה גדנ"ע מסוג חדש". 

חניכי הפנימייה עוברים את כל התכנים של אימון גדנ"ע רגיל, כולל שדאות, שיעורי מורשת ומשמעות והיכרות עם התפקידים השונים בצבא, רק שהפעם, הם עושים את זה ממקום מגוריהם - ביה"ס. 

"האתגר החדש מכריח אותנו למצוא התאמות ושיפורים, ולמעשה להיות טובים יותר", מסבירה רס"ן הדרי, "למפקדים שלנו יש משימה קשה לרתום את התלמידים אליהם, כי הם לא בסביבה סטרילית. למזלנו, יש להם יכולת מדהימה בזה. לא רק מתוקף הסמכות, אלא בזכות הכריזמה והגישה לנוער. גם בית הספר עוזר, הוא מבודד את השכבה כמה שיותר כדי שיחוו את החוויה המלאה". 

את מה שמדברת עליו רס"ן הדרי, קשה מאוד לפספס. מספיקה שיחה אחת עם התלמידים כדי להבין איזו השפעה יש למפקדים על החוויה, וכמה הם מסורים לה.

"אני לא מרגיש שאני בבית הספר בכלל", מספר לי תלמיד שכבת י"א תוך כדי ארוחת הצהריים, ההפסקה היחידה שלו ביום גדוש לו"זים, ריצות ועמידה בטורים, "אני מרגיש כמו במימד אחר. אם עכשיו המורה שלי תגיד לי לעשות משהו אחד, והמפקדת תגיד לעשות משהו אחר, אקשיב למפקדת, למרות שאני מכיר אותה רק כמה ימים. אני מאוד מעריך אותה. היא יודעת להיות קשוחה כשצריך וגם לשחרר איפה שאפשר, וזה מוזר לחשוב כמה היא השפיעה עלינו, אבל זאת האמת". 

עבור התלמידים, שכבר התחילו לתכנן את שירותם הצבאי, אימון הגדנ"ע הוא ההזדמנות המושלמת ללמוד עוד על האופציות העומדות בפניהם, המסלולים המוצעים והשיבוצים שהם יכולים לבקש. ביום השלישי עברה השכבה גם גיבושון, במהלכו קיבלו טעימה מהתחושות והדרישות שבגיבוש לסיירות. "לא ידענו מה אנחנו עושים, היינו צריכים להמשיך לרוץ עוד ועוד בלי לדעת כמה או לאן, זה היה מתיש, סיימתי בלי קול, אבל מספק בטירוף לדעת שאני מסוגל", משתף אחד התלמידים, שעבר את הגיבושון בהצלחה וחולם על שירות בסיירת אגוז. 

אימון הגדנ"ע מציע אפשרות להתמודדות, גם עבור מי שהמחשבה על השירות הצבאי פחות ברורה מאליו עבורו. בפנימייה לומדים תלמידי נעל"ה, עולים חדשים שעלו לארץ ללימודים תיכוניים ואמורים לחזור לארץ מולדתם בסוף י"ב, ערבים ישראלים שלא מתגייסים לצבא, וגם נערות ונערים עם קשיי הסתגלות, שהמחשבה על העתיד מרתיעה אותם. 

"אימון הגדנ"ע חשוב לכולם", מסבירה סגן בת אל סולומון, מ"מ הגדנ"ע, "למי שכבר יודע שהוא לא יתגייס אנחנו מסבירים שזאת הזדמנות בשבילו להכיר את הצבא, שהוא חלק בלתי נפרד מהארץ שכולנו חיים בה". לכן, במסגרת הגדנ"ע שמים דגש גם על תכנים שמעודדים שיח והטלת ספק, ולא מציבים תשובה חד משמעית.

"אני לא רוצה שאף אחד ירגיש שהוא חייב להיות כאן", ממשיכה סגן סולומון, "זאת הגישה שלנו - אתם מוזמנים לעבור תהליך, לבחון את היכולות שלכם, ללמוד על עצמכם ועל הצבא, אבל אתם לא חייבים. מצד אחד זה קשה יותר עכשיו, התלמידים לא יכולים לבחור שלא להגיע, כי אנחנו כאן. מצד שני כמעט כל התלמידים שמתקשים עם השבוע לוקחים נשימה עמוקה ומתמודדים, ואני רואה איך בסוף הם אלה שנותנים הכי הרבה מעצמם". 

פרויקט "אימון מוכנים - גדנ"ע עד הבית", הוא דרך אחת מני רבות של חיל החינוך והנוער ליצור מפגשים עם תלמידי תיכון גם בתקופת הקורונה, כשבסיסי הגדנ"ע לא פועלים. במקביל אליו מתקיים עכשיו "חודש התקומה" בחיל, שמציע גם הוא מגוון מענים מקוריים למפגשים עם מלש"בים, כדי לוודא שיגיעו מוכנים ליום הגיוס.

גם היום, כשחזרת אימוני הגדנ"ע לבסיסים כבר נראית באופק, בחיל החינוך והנוער שוקלים את האפשרות להמשיך עם גדנ"ע הפנימיות: "גילינו כאן הזדמנות למפגשים שלא היינו זוכים להם לפני הקורונה, אין הרבה פנימיות שיוצאות לגדנ"ע ויש כאן הזדמנות מעולה להרחיב את המעגלים שלנו בהרבה". 

כשאני שואלת את התלמידים אם היו מעדיפים להיות עכשיו בבסיס צבאי, התשובות חלוקות. "מצד אחד הייתי רוצה לשאת נשק, לפגוש יותר חיילים, להרגיש יותר לעומק איך זה להיות חייל", עונה אחד מהם. "מצד שני, פתאום גם בית הספר מרגיש כמו בסיס צבאי - כשאני רץ במדים עם וסט וצבעי הסוואה על הפנים, ממש קשה לחשוב שלפני שבוע הייתי הולך כאן עם התיק ללמוד לבגרויות".

"בזכות האנשים, הסגל והשיעורים, המקום בו זה קורה לא משנה", הוא ממשיך בפנים רציניות, "החוויה הזאת היא ענקית, אני ממש מרגיש איך היא משפיעה עליי".