הנער שהיה בכלא ונלחם להתגייס - עוזר לשנות חיים של חיילים

את סמל בן אינטייב יכולתם למצוא לפני שלוש שנים בכלא. בתקופה הזו אפילו הוא לא דמיין לרגע שהיום יהיה לוחם בגולני, וישמש עבור נערים שהתגייסו לחוות השומר מודל לחיקוי והוכחה חיה שאין פסגה שאי אפשר לכבוש.

"מה שאנחנו עושים זה לדחוף אחד את השני, גם פיזית וגם מבחינת מורל", הוא אומר בחיוך במהלך מסע חוסן של החווה, אליו התלווה. החיילים ישר מניחים יד על גבו של מי שלפניהם - הולכים בטור ועוזרים זה לזה, כשסמל אינטייב מאחוריהם, מעודד את כולם. יש להם סיבה טובה להקשיב לו - רק לפני שנתיים הוא היה ממש כאן, במקום בו הם נמצאים עכשיו, כטירון בחוות השומר.

מסע החוסן, שנערך שבועיים לפני סוף הטירונות בחווה, מהווה עבור חיילים רבים הזדמנות ראשונה לחוות תחושת הצלחה. הם נדרשים לקבל החלטות לבד, בלי שיגידו להם מה נכון ולא נכון, דרך שיחות קבוצתיות, דיאלוג והצבעה. המעבר לעצמאות מוחלטת לעיתים מציף אתגרים שמעולם לא נתקלו בהם, והכול הופך קיצוני וקשה יותר.

לאורך המסע, שהוא פיזי ואישי כאחד, הם מעבדים את החוויות כקבוצה. הם משתפים בדברים שמפריעים להם, מבינים איך להשתפר, ומציבים לעצמם יעדים. עבור רבים מהחיילים, המטרה שמניעה אותם היא שיבוץ בחטיבה קרבית. לכן הנוכחות של לוחם מלווה לאורך המסע משמעותית מאוד, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באחד שמכיר היטב את התחושות והחוויות שהם עוברים.

"הייתי אמור להתגייס לגולני אחרי התיכון", משחזר סמל אינטייב, "אבל נכנסתי לכלא על תקיפה, ונתנו לי פטור מהצבא. קיבלתי כאפה לפנים והבנתי שאני חייב לשרת, רציתי לתת מעצמי וידעתי שאני יכול. אמרתי שאתגייס לחוות השומר, וכך קרה. הגעתי למחלקת קרביים, ואחרי הטירונות שובצתי בגדוד 51 של גולני".

"אני מאמין שאם הייתי מתגייס ישר לשם, בלי לעבור בחווה, לא הייתה לי הבגרות שיש לי עכשיו - ואולי גם לא הייתי איפה שאני היום", הוא משתף, "קיבלתי כאן המון. גם היום, כשאני כבר שנתיים בגולני, אני עדיין מסתובב בכל מקום עם כיסוי הדיסקית של חוות השומר. החברים שלי מהחטיבה לא מבינים למה אני לא מוריד את זה, אבל בשביל מי שהיה שם זה מובן מאליו".

"אני מרגיש שהם מתחברים אליי יותר, וגם לוקחים השראה - כי הייתי כאן", מתגאה סמל אינטייב, "החיילים שואלים המון שאלות על איך מתקבלים, איך מגיעים, מה האתגרים בקרבי, ואני יכול לספר להם גם מנקודת המבט שלי כלוחם - וגם מנקודת המבט של מי שהיה שם פעם במקומם".

טוראי מרדכי, אחד החיילים בצוות "יענקלה" שלקח חלק במסע, מצטרף לדברים: "זה מעורר השראה שהוא כאן איתנו. חלק גדול מהצוות שואפים להיות לוחמים אחרי הטירונות, וכשאנחנו רואים את בן אנחנו מבינים שזה אפשרי. הוא גם נותן לנו עצות ודרכים להתמודד מהחוויה האישית שלו".

המסע, שכלל ארבעה ימים של התמודדויות פיזיות ומנטליות מאתגרות לאורך עשרות קילומטרים, נחתם בטקס מרגש על פסגת הר מירון. סמל אינטייב מביט מהצד בחיילים הטריים והנרגשים, מוחאים לעצמם כפיים בגאווה על שצלחו עוד אבן דרך במסע הצבאי שלהם, שהתחיל רק לפני מספר חודשים. 

"אני יותר מתרגש עכשיו  מאשר במסע שלי", הוא מחייך, "אני יודע שאני אחזור ללוות את המסע הזה גם כאזרח. זה הכי משמעותי שיש - לדעת שאני נותן להם כוח ומוטיבציה להמשיך להילחם. זה מה שחוות השומר נתנה לי, ועכשיו אני יכול לתת את זה בחזרה".