הם מגיעים לפלוגה הזו בטיסה - והופכים בחודשיים לשגרירים
במשך חודשיים שלמים, הצעירים והצעירות האלו מתנסים בתנאי שטח, מבקרים בבסיסים השונים, וממש לומדים 'ישראליות' מהי. למרות שהם בכלל לא מכאן. בסוף התקופה הם חוזרים לארצם והופכים ל'שגרירים' של ישראל, או בוחרים להישאר ולהתגייס בעצמם. שמענו מפלוגת 'מרווה' על הבית שהשאירו, והבית שקיבלו
"המדינה הזאת - היא המדינה שלי", כך משיבה לי מעיין בנחרצות כשאני שואלת אותה למה בכלל היא כאן. המילים האלו יוצאות ממנה בטבעיות, אבל למען האמת, עד לא מזמן כ-3,350 ק"מ הפרידו בין הבית שלה בפריז, בו גדלה, לבין ה'בית' החדש שלה בישראל.
בגיל 18, ודווקא בזמן המלחמה, מעיין החליטה לעשות את הצעד לו חיכתה מאז שהייתה ילדה קטנה. היא עזבה את צרפת ועלתה לארץ, אך לא לבדה. עוד עשרות צעירים וצעירות הגיעו איתה בחודשים האחרונים, דרך התוכנית של פלוגת "מרווה" - שמאפשרת ליהודים מסביב לעולם לחוות טעימה מההווי הצה"לי.
צילום: צחי בן עמי
הנערים והנערות הללו עוברים תהליך מקוצר תוך למידה על שרשרת החיול שחווים בני גילם הישראלים. לאחר מכן 'טירונות' של 8 שבועות בבסיס שדה בוקר, שכוללת לינה בשטח ותנאי משמעת צבאיים, ובהמשך - מסיירים בבסיסים בכל חלקי הארץ, נפגשים עם חיילים וחיילות, ושומעים על חשיבות הצבא בחברה הישראלית ותרומתו לביטחון התושבים.
במהלך התוכנית, הצעירים לומדים על היסטוריה, מורשת קרב, ומשתתפים גם בשבועות מאתגרים יותר של חוסן, מסוגלות, ואף מתנסים בשימוש בנשק. בסופה - הם חוזרים לארצם והופכים ל'שגרירים' של ישראל בתחום ההסברה, וחלקם אפילו עושים עלייה ומתגייסים באופן רשמי לצה"ל.
"'מרווה' פועלת עם תנועות נוער מכל העולם", מסבירה סגן רוני וייס, מ"מ בפלוגה, "ובזכות הידע שהצעירים והצעירות צוברים כאן, גם אם הם לא מחליטים להתגייס - הם יכולים לחזור לביתם ולעשות עבודה חשובה לא פחות".
מאז 7 באוקטובר, היא מציינת, האתגר בגיוס לתוכנית גדל, אך כך גם המשמעות: "תקופה ארוכה לא היו לנו מחזורים כי התחילה המלחמה. אבל במחזור הנוכחי, עשרות הגיעו מתוך זיקה אמיתית והבנה של הכוח, המשמעות והצורך. השירות עבורם אינו חובה, אבל הם בחרו לעזור למדינה בהסברה ובגיוס".
צילום: צחי בן-עמי
"בהתחלה קצת פחדתי לבוא בזמן המלחמה", מודה מעיין, "נחשפתי גם לגילויי אנטישמיות בצרפת בתקופה האחרונה, והבנתי שאני רוצה לעשות משהו טוב עבור המקום שאני מרגישה שהוא הבית השני שלי. בן דוד שלי נפל במלחמה, ועם העצב, אני חושבת שזה חידד לי למה אני רוצה להתגייס לצבא".
"לרדת לשטח ולהתמודד עם משמעת צבאית ולו"זים עמוסים זה לא דבר פשוט, במיוחד לכאלו שמגיעים מתרבות שונה לחלוטין", מתארת המ"מ את האתגרים נוספים שמעיין וחבריה לתכניות נתקלים בהם בשהותם כאן, "אבל אנחנו מקבלים מהם הרבה תגובות חיוביות. הקשר שלנו איתם נשמר גם בתום החודשיים".
צילום: גילי קרוזל
ומיד היא ממהרת להדגים: "כבר ב-8 באוקטובר יצרנו קשר עם כל המחזורים הקודמים. הם עושים הסברה בכל העולם, בקמפוסים, ומספרים על ישראל. בקבוצה פלוגתית שפותחים עם כל הסגל והחניכים מתעדכנים ושולחים דברים חשובים שקורים. אחד הבוגרים סיפר שהוא לומד באוניברסיטה בקולומביה, וכשנתקל שם באנטישמיות, הוציא את רוח צה"ל, שקיבל לפי יותר משנה בפלוגה, והסביר להם את הערכים של הצבא שלנו".
צילום: צחי בן-עמי
מעיין עצמה, חולמת להיות לוחמת בחיל התותחנים, וכעת היא בתהליכי הגיוס. "אני רוצה את זה מאז שאני ילדה, והזמן שלי ב'מרווה' הוכיח את זה אפילו יותר", היא משתפת, "המטרה שלי היא להגן על המדינה, כמו שהחיילים והחיילות עשו ותמיד עושים בשבילנו".