לֹג של תקווה ורוח.
ל"ג בעומר התשפ"ד.
בל"ג בעומר 1982 הובאו למנוחות 25 מלוחמי בר כוכבא ומשפחותיהם.
הלוחמים הובאו למנוחת עולם לאחר יותר מ- 1800 שנים בטקס צבאי וממלכתי.
את עצמותיהם מצא יגאל ידין הרמטכ"ל השני של צה"ל והרמטכ"ל בפועל של מלחמת העצמאות (בגין מחלתו של דורי).
על מה מעיד מפגש האדירים שנוצר בחסות כנפי ההיסטוריה בין שמעון בר כוכבא, הרמטכ"ל האחרון של צבא עברי טרם הגלות הארוכה לבין יגאל ידין הרמטכ"ל שהוביל לקוממיות ישראל בארצו.
על רקע גילויי רא"ל (מיל.) יגאל ידין ז"ל היו היסטוריונים ואנשי הגות שסברו כי מרד בר כוכבא "הביא את השואה הצבאית והחורבן הגדולים שבתולדותינו. התבוסה היתה צפויה...מחוללי המרד לקו בחולשה בחשיבתם הריאליסטית".
ידין מצידו השיב -
"אם אתה מאמין במשהו גדול ואתה מוכן להקריב עבורו את החיים - האם השיקול היחיד שצריך להתוות את דרכך זה הביטחון במאת האחוזים שאתה תצליח? איפה הגבול בין מאה אחוז ובין אפס כאשר מדינאי או עם נלחמים על מה שאפשר לקרוא לו "חיים רוחניים?"
האם בניתוח ריאליסטי ובמחשב אסטרטגי מדויק ככל הניתן היה זה אחראי להכריז על הקמת מדינת ישראל ב-ה' באייר תש"ח ?.
האם בן גוריון ומנהיגי היישוב לא לקו בקו חשיבה לא ריאליסטי? האם לא לקח בן גוריון סיכון גדול מדי שנים ספורות לאחר שואת היהודים? כאשר המספרים עומדים לנגד עיניו ומנבאים תבוסה.
כאשר מצא ידין את אגרות בר כוכבא במדבר יהודה הוא כתב - "...זכינו לחיות במדינת ישראל המתחדשת...זכינו בתגליות אלו. הנה אנו מתגוררים באוהלים שהקימם צבא ההגנה לישראל(...) ואנו עדים, כיצד לא נותר דבר של ממש מאותם רומאים, ואילו צאצאיהם של הנצורים שבים לגלות מה שהניחו להם אבותיהם ולהחיות את מורשתם..."
המרד הסתיים בחורבן מדיני ולאומי. מדרשי חז"ל היו לאות ואזהרה שלא נשוב למרוד באומות, "והיה הדם מגלגל סלעים...שהלך הדם בים (מביתר) ארבע מיל...".
"שלוש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת...והיו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו...".
על המטבעות במקומות החורבן נמצאו הכתובות הבאות, כתובות של תקווה:
"שנה אחת לגאולת ישראל"
"שנה ב לחירות ישראל"
"לחרות ירושלים"
המורדים ככל הנראה לא כבשו את ירושלים מעולם, ולאחר שלוש וחצי שנים של לחימה סדורה ולחימת גרילה המרד הובס ועמנו גלה.
המרד הובס, אך הרוח קיננה בנפש העם, על אף אזהרות החכמים, על אף דמותו השנויה במחלוקת של בר כוכבא, ועל אף המחיר הכבד, התקווה נותרה והמתינה יותר מ- 1800 שנה שעצמות הנצורים ימצאו על ידי צאצאיהם ששבו לארצם, כנגד כל הסיכויים.
בל"ג בעומר התשפ"ד צריכים אנו יותר מתמיד ללֹג (מידת נוזלים - כחצי ליטר) של תקווה, ללֹג של רוח, ללֹג בר כוכבאי מהול בריאליזם בריא.
דורות תש"ח - תשפ"ד מלאי הרוח והתקווה קמו אחרי גלות וחורבן ויש בהם את האיזון הנכון שבין ההסתברויות לאפשרויות ובין ריאליזם לדבר האחר, הלא מוסבר.
יש בהם 'גבורה שיטתית', גבורת הדרור הבר כוכבאית.
לֹג שמח לכולם.
קצין החינוך והנוער הראשי,
תא"ל אופיר לויוס
