"השתאיתי על הגבורה הטבעית, הצנועה והפשוטה של נערינו ונערותינו, מלווי השיירות ופורצי המצור... הדי גבורה עילאית זו עודדו את כל שאר הלוחמים, את כל היישוב".
דוד בן גוריון.
לצד הכוחות הלוחמים נעים בעוז ובענווה גיבורים שקטים.
מובילי השיירות של המלחמה. הם מובילים אספקה, כלים, חלפים ואמצעים שונים.
אין יחידה לוחמת שיכולה להתקיים לאורך זמן ללא הגיבורים השקטים של הסיוע המנהלתי ותומכי הלחימה.
בעוז רוח הם מובילים ביום ובלילה משאיות עמוסות בתחמושת, באמצעי חבלה, במזון ובציוד; מיכליות סולר ומים וחלפים לכל אמצעי הלחימה.
בתושיה ובאומץ לב הם מתקנים את הכלים התקולים בשטח האויב ובשטחי ההיערכות.
חטיבות הכוח מניעות לא רק את כלי הלחימה, אלא גם את הלוחמים עצמם, החשים ברוח הגבית המשתלבת ברוחם.
רובם לא הוכשרו ללחימה ולא חוו נהיגה מבצעית בלילות חשוכים ובצירים בוציים.
רובם נוהגים במשאיות לא ממוגנות, שיש בהן גם כאלו המבוגרות מהוריהם.
מדי יום ביומו הם מסכנים את חייהם בהצנע לכת, כדי שהלחימה תוכל להימשך ברציפות וללא מחסור.
סמוך למגנן או לבית המג"ד אפשר לזהות אותם בלילות האפלים. הם מחייכים בראותם את הלוחמים שמחים בהגעתם ובידיעה שיש על מי לסמוך.
אלו הם יורשיהם של מובילי השיירות בדרך אל העיר, בדרך לירושלים.
על משימתם אמר יגאל אלון כך :
"אפשר שהייתה זאת המשימה המייגעת ביותר והמהלכת אימים יותר מכל משימה אחרת במלחמה".
אשרינו על אנשי המנהלה, תומכי הלחימה הששים עלי קרב.
לחירות ישראל.
לויוס.
