היום (חמישי) הסתיים קורס קציני חי"ר הראשון במלחמה.
פגשתי אותם בערב סיום הקורס.
דיברנו על קרב ועל אהבה.
דיברנו על הקרבה ועל קירבה.
חשתי את העול הכבד, שמוטל על כתפיהם; חלקם יחליפו קצינים שנפגעו, חלקם יובילו בקרב כוחות מנוסים שכבר איבדו רעים ומפקדים וחלקם יכשירו את הדור הבא, שישתלב במלחמה עוד מספר חודשים.
העיניים דיברו וסיפרו.
יידעו המ"מים את להט הקרב והפיקוד מלפנים. יידעו כי הם יובילו כל תרגולת וכל טכניקה קרבית. הם יובילו את התנועה ברחוב ואת פתיחת החדר הראשון במבנה או את סריקת הפיר בחדר הבא. הם הראשונים להסתער והם הראשונים לפריקה מכלי הרק"ם.
הם הראשונים להסתכן, הם הראשונים שימחישו "ממני תראו וכן תעשו".
יידעו המ"מים, כי הם אלו שיובילו את נוהל הקרב, את הלימוד הקפדני של ציר התנועה ואת התרגולות לפני התדריך האחרון.
הם שיאפשרו לחיילים לתפוס רגע מנוחה בשעה שהם לומדים את העזרים ואת הפעלת האש.
הם אלו שיוודאו בעוד מסדר, שהכל מוכן ושהפ"קלים יושבים כמו שצריך.
יידעו המ"מים שהם אלו שישמרו על המשמעת המבצעית בחודש השני או השלישי של המלחמה. הם שלא ירפו וידרשו עוד תדריך ועוד למידה מבצעית. הם אלו שיוודאו כי כל החיילים אכלו משהו, לפני שהם עצמם ימצאו רגע מנוחה.
יידעו המ"מים שהם אלו שנוסכים ביטחון במפקדיהם, הם אלו שמוכיחים שאין אי אפשר. הם אלו שדוחקים עד לקצה גבול הגזרה, יוזמים, מעיזים ומנצלים כל הזדמנות מבצעית.
יידעו המ"מים שהם אלו שיעלו את הפצועים וההרוגים למסוק לפרידה שאין לה סוף, רק כדי לחזור למחלקתם, לתת חיבוק קצר ולהמשיך להוביל למשימה הבאה. הם אלו שבלילה יישבו לרגע ליד בן המחזור, יניחו יד על שכם ומחר יצמידו אותו אליהם כדי שימשיך להילחם בכל דרך ובכל תנאי, גם כשחבר חסר.
יידעו המ"מים שהם אלו שייכנסו הראשונים למשפחה השכולה. הם אלו שיקחו אחריות ויספרו סיפור שלא ייגמר לעולם. הם אלו שילמדו במהרה כי זוהי אהבה שאינה תלויה בדבר וכי הקשר החם והחיבוק העז, הם מקור עוצמה גם עבורם ויש בו מזור גם לכאבם.
יידעו המ"מים שהם אלו שיחבקו את הפצועים. שהם אלו שילוו אותם כל החיים, יכאבו איתם ויאהבו אותם ולא יבינו עד הסוף, אבל תמיד יהיו זמינים לטלפון או לקריאה - "אחי, אני צריך אותך."
יידעו המ"מים שזו המחלקה שלהם לכל החיים. הם לעולם יהיו אחראים על החיילים המופלאים שלהם ועל החותם שתטביע בהם המלחמה. והחללים והפצועים יהיו החיילים שלהם לעד, הם לא ישתחררו ולא יירדו מהסד"כ גם כשהזיקנה כבר תצבע בהם פסים לבנים. לעד הם ייפגשו ליד הקבר הסגור - פתוח.
יבוא יום וילדיהם שיתגייסו יבואו איתם כדי להכיר את חיילי העד שלהם.
יידעו המ"מים שהם נושאים את האומה על כפיים. שהמדינה צופה בהם בפליאה ויודעת שאלו המפקדים שלה, אלו הגדעונים המובילים בקרב, בניה ובוניה.
המ"מים - המפקדים מלפנים.
אלו המפקדים והמפקדות שלנו. כך דיברו העיניים, כך ראתה האומה.
לחירות ישראל.
לויוס.
