במלחמת העצמאות בימי "ההפוגה השנייה" היה הנגב מנותק ממרכזי היישוב היהודי בארץ. משלטים מצריים חסמו את הדרך מצפון הארץ לנגב ואף שניתן היה לסנן לתוכו ומתוכו אנשים בלילות, התברר כי בעיית האספקה ליישובים הנצורים והעברת ציוד מספיק לכוחות הצבא שבתוכו לקראת הקרבות הבאים (מבצע "יואב" שנועד לפרוץ את הדרך לנגב), אינה יכולה להיפתר באמצעות הסתננות בלבד. בדיון שהתקיים במטכ"ל, הודיעו אנשי חיל-האוויר, כי מטוסי החיל מסוגלים להעביר לנגב כמויות גדולות של אספקה ולסייע בהחלפת לוחמי חטיבת הנגב ששהו בו באנשי חטיבת יפתח, שנמצאו בצפון.
המטכ"ל נתן אור ירוק למבצע המוטס וב-19 באוגוסט 1948 אותר בנגב, בין רוחמה לשובל, שטח מישורי שיוכל להתאים לנחיתת המטוסים הרב-מנועיים הכבדים של החיל. למקום הובאו דחפור וטרקטור, ותוך שלושה ימים כבר היה במקום מסלול עפר - 3,680 רגל אורכו ו-115 רגל רוחבו. ב-23 באוגוסט נחת בנגב המטוס הראשון של להק התובלה האווירית (לת"א). בשעת הנחיתה התרומם ענן אבק גדול שאפף את המטוס מכל עבר, ומכאן שמו של המבצע - מבצע "אבק" - וכינויו של השדה - "אבק 1".
המטוס הראשון שנחת על מסלול "אבק 1" הביא עמו ציוד ראשוני לאחזקת השדה. לאורך המסלול פוזרו קופסאות מלאות בנפט, שהוצתו לצורך סימון המקום למטוסים נוספים שנשלחו באותו לילה. בבוקר יום המחרת, כבר הסתכמה כמות האספקה שהובאה למקום ב-29 טון. בתום ליל ההטסה השני, הגיעה הכמות ל-75 טון. כעבור כמה לילות הטסה הוחלפו קופסאות הנפט בנורות חשמל, שהוארו על-ידי גנרטור חשמלי.
מכשירי הקשר של השדה התקלקלו לא אחת בשל האבק הרב ולעיתים עוכב מטוס בשדה כדי להשתמש במכשירי הקשר שלו לצורך יצירת קשר עם המטוס הבא אחריו. הנתיב משדה עקרון ל"אבק 1" עבר מעל העיירה פלוג'ה, שהיתה בשליטה מצרית, ולמען ביטחון המטוסים הוחלט להעלותם לגובה 5,000 רגל בטיסה דרומה ו-6,000 רגל בטיסה חזרה.
עם זאת, לא נרשמו בעת המבצע מקרים של תקיפת מטוסי התובלה באש נ"מ. את שדה התעופה המדברי "אבק 1" איבטחה יחידה של חטיבת הנגב. הטיסות נערכו בשעות הלילה, הן בשל סיבות בטיחות והן כדי להסתיר מן האויב את ההכנות לקראת התחדשות הקרבות באיזור.
במהלך המבצע, החלה הפעילות המוגברת של המטוסים לתת את אותותיה במצבם. לא אחת אירעה תקלה שהביאה לידי נחיתת חירום של אחד ממטוסי התובלה. עם זאת, כל אלה הסתיימו בלא אבידות בנפש והטייסים לא גרעו אף לא טיסה אחת מן התוכנית שנקבעה מראש.
בשבוע השני של חודש אוקטובר 1948 הוכשר מנחת נוסף בנגב, ליד קיבוץ אורים, אשר כונה "אבק 2" ושאליו הוטסה אספקה לקראת חידוש הקרבות בנגב המערבי והדרומי. במהלך כל המבצע העבירו לנגב מטוסי הקומנדו, הסקיימסטר, הדקוטה והנורסמן שהשתתפו בו כ-2,225 טון של מטענים, ומהנגב צפונה - למעלה מ-270 טון. מספר האנשים שהוטסו דרומה הגיע ל-1911 ואילו צפונה הוטסו 5,098 לוחמים ואזרחים. מטרות המבצע - ריכוז אספקה וציוד צבאי ללוחמים ולתושבים בנגב, העברת אנשי חטיבת הנגב צפונה, והעברת ציוד חטיבת יפתח דרומה - הושגו למעלה מן המשוער.
