מערכת סיני - מבצע קדש
מערכת סיני, הידועה גם כמבצע "קדש", הייתה המבצע המקיף ביותר שראה צה"ל עד לאותה תקופה. מבחינתה של ישראל הייתה זו מלחמת מנע שנועדה לפתור שלוש בעיות ביחסים עם מצרים:
פעילות טרור – פעילות של הסתננות לישראל למטרות גניבה, שוד, חבלה ורצח, שהחלה עם תום מלחמת העצמאות, הוחמרה באפריל 1955 עם הפעלתן של יחידות ה"פידאיון" הכפופות למודיעין המצרי. אלה באו מגבול מצרים ומאוחר יותר מגבול ירדן, ושיבשו את החיים התקינים ביישובי הספר. ישראל הגיבה בפעולות תגמול, חלקן נרחבות כגון זו בקלקיליה ב-10.10.1956, אך לא היה בהן כדי לשים קץ לפעילות הטרור.
פגיעה בחופש השיט – מצרים חסמה בפני ישראל את המעבר בתעלת סואץ כבר בשנת 1951, וכעבור שנתיים מנעה מעבר סחורות לישראל גם באוניות הנושאות דגל זר . בשנת 1953 חסמו המצרים את השיט הישראלי במצרי טירן ובספטמבר 1955 הרחיבו הסגר זה גם לתחום האווירי של מצרי טירן. פעולות אלה היו בניגוד למשפט הבין-לאומי, אך ניסיונותיה של ישראל לפעול במישור המדיני בעניין זה לא הצליחו. באוקטובר 1955 שקלה ישראל פעולה צבאית לפתיחת מצרי טירן, אך בסופו של דבר החליטה הממשלה כי אין השעה כשרה לכך.
ערעור מאזן הכוחות – עיסקת הנשק מספטמבר 1955 בין מצרים לצ'כוסלובקיה הזרימה למצרים נשק סובייטי בכמות ובאיכות שעלתה על כל מה שהיה מצוי בזירה עד כה וערערה בבת אחת את מאזן החימוש ואת כוח ההרתעה של ישראל. הקמת המפקדה הצבאית המשותפת למצרים ולסוריה (שירדן הצטרפה אליה ערב מבצע "קדש"), והצהרות מנהיגי ערב, ביססו את חששה של ישראל כי בכוונתן להכחידה כאשר תגיע שעת הכושר.
מטרות המבצע היו אם כן חיסול פעילות הטרור בגבול ישראל, פתיחת מצרי טירן לשיט, שיקום מאזן הכוחות שהתערער וביסוס כוח ההרתעה הישראלי.
הזירה הבין לאומית
הנסיבות הבין-לאומיות זימנו לישראל תנאים לממש את מטרותיה ואפילו בעלי-ברית לפעולה. ב-26.7.1956 הודיע נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, על הלאמת תעלת סואץ ועל הקדשת ההכנסות מהפעלתה למימון בניית סכר אסואן. צעד זה בא כתגובה לנסיגת ארצות-הברית ממימון המפעל. הניזוקות מצעד מצרי זה היו דווקא בריטניה וצרפת. הפעילות המדינית ליישוב המשבר לא נשאה פרי, ושתי המעצמות החלו לשקול פעולה צבאית. באותה עת הייתה גם מתיחות בין ישראל לירדן, על רקע פעולות התגמול נגד ירדן, ועלתה על הפרק אפשרות של כניסת צבא עיראקי לירדן. ישראל הזהירה כי במקרה כזה תשמור לעצמה חופש פעולה והדבר גרם למתיחות ביחסים עם בריטניה – שהיה לה חוזה הגנה עם ירדן.
ישראל צרפת ואנגליה
בשנת 1956 התהדקו היחסים בין ישראל לצרפת, וצרפת סיפקה לישראל נשק בכמויות ניכרות, ולאחר הלאמת התעלה נשקלה פעולה צבאית משותפת נגד מצרים.
צרפת קיימה מגעים עם בריטניה, והיא שסגרה את המעגל לשיתוף פעולה משולש.
שלוש השותפות נפגשו בסאוור שליד פאריז וב-24 באוקטובר הסכימו על תוכנית פעולה. עיקריה היו כי ישראל תפתח ב-29 באוקטובר בפעולה צבאית שתיצור איום על תעלת סואץ; למחרת תדרושנה שתי המעצמות מישראל וממצרים להסכים תוך 12 שעות להפסקת-אש, להסגת כוחות לטווח 10 מייל מהתעלה, ולתפיסה זמנית של עמדות מפתח לאורך התעלה על-ידי כוחות אנגלו-צרפתיים להבטחת חופש השיט; אם ממשלת מצרים לא תסכים לתנאים אלה יפתחו שתי המעצמות בפעולה צבאית נגד מצרים ב-31 באוקטובר; ישראל לא תתקוף את ירדן בעת המבצע, אך אם ירדן תתקוף – לא תחוש בריטניה לעזרתה. כן סוכם על סיוע צרפתי לישראל, לרבות סיוע אווירי להגנת שמי ישראל.
צה"ל היה מוכן למבצע. התכניות המבצעיות היו מוכנות עוד קודם לכן, וכעת הוכנסו בהן השינויים המתחייבים משיתוף הפעולה עם המעצמות. הסיוע הצרפתי בנשק ובציוד הקל על צה"ל, הופעלו כוחות ניכרים ולראשונה הופעלו מפקדות אוגדה. ב-25 באוקטובר החל גיוס מילואים – צעד שהובן כנובע מהמתיחות עם ירדן, ולכן אפשר השגת הפתעה מוחלטת בחזית המצרית.
שלבי המלחמה חלק 1
ב-29 באוקטובר, לפנות ערב, הוצנח גדוד 890 ממזרח למעבר המיתלה בסיני. היה די בכך ליצור איום על התעלה, ולשותפותיה של ישראל ניתנה העילה להתערב. באותו זמן פעלו מטוסי חיל האוויר לניתוק קווי הטלפון בסיני ולשיבוש מערכת הקשר המצרית. כוחות חי"ר כבשו את כונתילה ואת ראס אל-נקב שליד הגבול. ישראל לא הפעילה בשלב הראשון את מלוא כוחה, והציגה את המהלך כפעולת גמול נרחבת – מתוך כוונה להמתין לפעולת שותפותיה ולשמור בידה את האפשרות להמשיך בפעולה, או להסיג את הכוחות.
התוכנית הייתה כי אוגדה אחת – אוגדה 38 – תפעל בציר המרכזי; אוגדה שנייה – אוגדה 77 – בציר הצפוני; חטיבת הצנחנים 202 בציר נח'ל לעבר המיתלה; חטיבה 11 תכבוש את רצועת עזה; וחטיבה 9 תנוע לעבר שארם אל שייח.
בבוקר ה-30 באוקטובר נעה חטיבה 202, כבשה את תמד ואת נח'ל ועם ערב חברה לגדוד שצנח במיתלה. בציר המרכזי נכבשו הצבחה, קציימה ומוצבי החוץ של מתחם אום-כתף. בגלל העיכוב בכיבוש קציימה החליט אלוף הפיקוד, אסף שמחוני, להטיל למערכה את חטיבת השריון 7, כיממה לפני המועד המתוכנן. החטיבה התקדמה לאבו-עגילה בשני צירים, דרך אום-שיחאן ומעבר הדייקה. צעד זה של אלוף הפיקוד כפה למעשה את המשך המבצע לפני הזמן; הרמטכ"ל, משה דיין, זעם – אך לבסוף אישר צעד זה והחליט להפיק ממנו את התועלת המרבית.
באותו ערב הציגו צרפת ובריטניה את האולטימטום לשני הצדדים.
ב-31 בחודש כבשה חטיבה 7 את אבו-עגילה, את מתחם סכר הרואיפה שלידה ואת ג'בל ליבני, והתקדמה עד ביר אל חסנה וביר אל חמה. חטיבה 10 לא הצליחה לכבוש את מתחם אום-כתף, והתקפה לילית של כוח מחטיבה 37 השתבשה גם היא והמח"ט נהרג. בלילה פינו המצרים את המתחם ולמחרת הוא נפל בידינו. חטיבת הצנחנים שיגרה סיור למעבר המיתלה, אך התברר כי גדוד מצרי תפס את המעבר בהתאם לתכניות והתבסס בכוכים שמשני צידיו. הסיור נלכד באש כבדה וכוחות נוספים שוגרו לעזרתו. רק בלילה הצליחו כוחות הצנחנים לטהר את המעבר, בלחימה קשה מכוך לכוך.
באותו ערב החלו כוחות בריטניה וצרפת בהפצצת שדות התעופה המצריים.
שלבי המלחמה חלק 2
בליל 31.10/1.11 הופעלה אוגדה 77. חטיבת גולני כבשה חלק ממוצבי רפיח וחטיבת השריון 27 פרצה דרך מוצבי רפיח ובמהלך ה-1 בנובמבר כבשה את הג'יראדי והתקדמה עד מבואות אל-עריש. חטיבה 7 התקדמה לביר רוד סלים וניהלה קרב עם כוחות שריון מצריים. חטיבת הצנחנים השלימה את טיהור המיתלה והתארגנה להמשך תנועה לעבר ראס סודר. גדוד מהחטיבה הוטס צפונה. חטיבה 9 התקדמה לראס אל נקב וקידמה סיור דרומה משם.
ב-2 בנובמבר כבשה חטיבה 7 את ביר גפגפה והמשיכה להתקדם עד למרחק 15 ק"מ מהתעלה. חטיבה 27 כבשה את אל עריש והמשיכה להתקדם בציר הצפוני עד למרחק 15 ק"מ מהתעלה. חטיבה 9 יצאה לדרכה דרומה והגיעה עד דהב. גדוד מוקטן מחטיבה 202 הוצנח בא-טור והשתלט על המקום, ובעקבותיו הונחת במקום גדוד חי"ר. עיקר חטיבה 202 נע מהמיתלה לעבר ראס סודר. חטיבה 11 כבשה באותו יום את חלקה הצפוני של רצועת עזה.
ב-3 בנובמבר הושלם כיבושה של רצועת עזה. חטיבה 9 המשיכה בדרכה דרומה תוך התגברות על קשיי הדרך, כבשה את דהב – שם קיבלה אספקה מספינות חיל הים, והתקדמה עד צפונית לראס נצרני. חטיבת הצנחנים כבשה את ראס סודר ונעה דרומה לא-טור. למחרת הגיעו הצנחנים לא-טור והמשיכו לעבר שארם א-שייח. באותה עת כבשה חטיבה 9 את ראס נצרני והתקדמה לשארם א-שייח. ב-5 בנובמבר כבשה החטיבה את שארם א-שייח והצנחנים הגיעו אליה ממערב. בכך הושלמה השתלטות צה"ל על חצי האי סיני.
חיל האוויר פתח את המבצע בהצנחת הגדוד במיתלה ובניתוק קווי הטלפון בסיני. בהמשך סייעו מטוסי החיל לכוחות היבשה והשמידו כוחות מצריים בסיני. כמו כן ביצע החיל משימות סיור וקישור ופינוי נפגעים.
חיל הים איבטח את חופי המדינה במהלך המבצע, וב-31 באוקטובר הכניע את המשחתת המצרית "איברהים אל-אוול" שהפגיזה את חיפה. המשחתת נלכדה והוכנסה לשירות חיל הים. יחידות של החיל ליוו את מסעה של חטיבה 9 וסייעו לה בהנחתת טנקים ובאספקה. החיל גם חתם את המבצע, כאשר שתי פריגאטות עברו במיצרי טירן, לאחר שעשו את כל הדרך מסביב ליבשת אפריקה.
