סרן ד', מפק"ץ בחיל הטנ"א, הוקפץ לחלץ 'פנדה' בלב ג'באליה

בשביל להבין איך נראה באמת חילוץ כלי שנפגע בעומק השטח, אולי לא צריך להתחיל מהטלפון שמצלצל ומקפיץ או מהגרירה עצמה - אלא דווקא מהמשפט הבא: "אתה מנסה לפתוח בורג, ובאותו זמן יורים לך ליד האוזן, אבל לא משנה מה, אתה מוכרח להישאר בפוקוס - כי ביטחון הכוחות על הכף".

כך בוחר סרן ד', היום מפק"ץ בהשלמה החילית של הטנ"א, אז מפל"ג טנ"א בגדוד 601 - לתאר את אחד האירועים שנחרטו אצלו במיוחד מהשנתיים וחצי האחרונות - הלילה של 11.11.24. וככל שהוא מתחיל לפרק את מה שקרה שם, מתברר די מהר שמה שמבחוץ עלול להישמע כמו אירוע טכני בלבד, היה בפועל חילוץ תחת אש - בעומק מ.פ ג'באליה.

סרן ד'

זה התחיל קצת אחרי אחת בלילה, בדיוק כשהמפל"ג עמד לסיים את היום שלו. "השלמתי את כל המשימות, ותכננתי לפרוש לנוח לכמה שעות", הוא משחזר. דקות בודדות אחר כך, כבר הגיע הטלפון מהמג"ד: 'פנדה' שנפגעה במהלך פעילות בעומק שטח הרצועה יצאה מכלל שימוש - ועל ד' להיכנס, לחלץ ולהחזיר אותה לכשירות מבצעית בהקדם האפשרי.

"ברגע הזה אני מבין שזה לא הזמן לשאול יותר מדי שאלות. יש אירוע של כלי שנפגע, וחייבים לפעול עכשיו", הוא מכריז, "ישר הרמתי טלפון לנגד שהיה איתי, ומיד ירדנו למשטח להכין את הציוד הנדרש". 

תחת חיפוי כוחות טנקים ונמרים, ובליווי דחפור וכוח מאבטח, הם נכנסים פנימה ומגיעים אל הכלי. מהר מאוד מתברר שאין כאן מקום לתיקון מיידי. "הבנו שהכלי יצטרך שיקום רציני, ומאותו רגע, המשימה כבר משתנה: לא להחזיר את ה'פנדה' לפעולה מיידית, אלא להכין אותה לגרירה ולהוציא אותה מהשטח".

"אתה נמצא בסיטואציה שאתה צריך לעשות את הפעולה בצורה הכי מהירה ומיטבית שאפשר", הוא מבהיר, "כשיש משמאלך ומימינך לוחמים  שיורים, ואתה שומע ירי וטנקים מסביב". זה בדיוק המקום שבו, לדבריו, הכול מתכנס. לא רק הידע המקצועי, אלא גם היכולת להישאר חד בתוך סיטואציה לא סטנדרטית.

ומכאן גם מגיע אותו משפט שפתח את הסיפור שלנו: "בפועל, זה אולי התיאור הכי פשוט ומדויק של המצב בשטח. מצד אחד אתה מבצע פעולה טכנית, מנסה להבין איך לפרק, לשחרר, להרים, לקבע, לגרור, ומצד שני - כל זה קורה כשהמרחב עצמו עוד חי, בועט ויורה. אתה מנסה לפתוח בורג, ובאותו הזמן יורים לך ליד האוזן". 

גם תהליך הגרירה עצמו לא פשוט, ולוקח שעות: "קודם צריך בכלל להבין איך הופכים את הכלי הכבד והמורכב לכזה שאפשר לגרור. אחר כך איך להרים את הכף, איך לקבע, ואיך להוציא אותו משם בלי לייצר תקיעה נוספת בדרך". רק לקראת שבע בבוקר, אחרי לילה שלם של עבודה, ה'פנדה' סוף סוף יוצאת משטח הרצועה.

בתוך כל האירוע, אם יש משהו בולט במיוחד באופן שבו סרן ד' מספר עליו, זו דווקא העובדה שעבורו זה לא אירוע קיצוני או יוצא דופן - פשוט מה שעושה קצין טנ"א בזמן מלחמה. "בסוף הכלים האלו צריכים לפעול בצורה מיטבית בשביל הכוחות בשטח, ואם אנחנו לא היינו מאפשרים להם לעשות את זה - המאמץ המלחמתי נפגע".

"אני חושב שבתמרון הבינו עוד יותר כמה חשובה העבודה של קציני הטנ"א", הוא מסכם. "ברמה שקיבלתי לא מעט פידבקים ממפקדים ולוחמים בשטח שאמרו לי: 'אתם חלק מהכוח לכל דבר ועניין, בלעדיכם לא היינו יכולים לעשות אפילו אחוז קטן ממה שעשינו' - וזה מבחינתי שווה הכול".