1
29.06.22
0
- זמן הדלקת נרות חנוכה לכתחילה ובשעת הדחק
- חיוב הדלקת נרות חנוכה לחיילי צה"ל
- מהדרין מן המהדרין
- הדלקת נרות חנוכה בחשמל
- הדלקת נרות חנוכה בטקסי יחידה
שאלה: חיילים שיוצאים לפעילות לפני השקיעה, ועתידים לחזור בשעה 20:00, מתי ידליקו נרות חנוכה?
כיצד ינהגו כשעתידים לחזור בחצות?
הסוגיא שלפנינו עוסקת בשאלת זמן הדלקת נר חנוכה. ננסה לעיין במקורות בנושא זה, ע"מ להשיב על השאלה.
הגמרא במסכת שבת עוסקת בזמן הדלקת נרות חנוכה:
מסכת שבת דף כא עמוד ב:
מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק... ועד כמה? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי (=עד שתכלה רגלם של התרמודאים).
רש"י שם:
רגלא דתרמודאי - שם אומה, מלקטי עצים דקים, ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור, וכשצריכין לעצים - יוצאים וקונין מהן.
ראשית נברר באופן מעשי מהם הזמנים שנקטה הגמרא, ומתוך כך נדון בזמן ההדלקה בשעת הדחק.
א. מהו זמן "משתשקע החמה"?
פסק השולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב סעיף א:
אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים.
וביאר המשנה ברורה ס"ק א:
היינו צאת הכוכבים שאז העם עוברין ושבין ורואין בביתו ואיכא פרסומי ניסא.
מאידך, הגר"א הביא ראשונים שביארו את הגמרא באופן אחר.
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרעב:
אבל ברשב"א ור"ן משמע בהדיא (=בבירור) שהוא תחילת השקיעה... ועיין במרדכי סוף פ"ב דשבת שכתב דלשון משתשקע מוכח שהוא תחלת השקיעה... וכן עיקר.
וכתב המשנה ברורה (שם):
אבל באמת יש הרבה ראשונים דסבירא להו דכונת הגמרא הוא על תחלת שקיעה... והוא בערך רבע שעה מקודם. ועיין בביאור הלכה, שביארנו דלאותן האנשים הנוהגין להתפלל מעריב בזמנו, דהיינו אחר צאת הכוכבים, נכון לנהוג כן לכתחילה, להדליק קודם מעריב, וכ"כ במור וקציעה וכן נהג הגר"א.
מהי המחלוקת בין השו"ע והגר"א בנושא תחילת זמן הדלקת נר חנוכה?
ב. מהו זמן 'שתכלה רגל מן השוק'?
הרמב"ם קצב את סוף זמן הדלקת נרות חנוכה.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ה:
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק.
מהי דעת הרמב"ם לגבי סוף זמן ההדלקה?
נעיין גם בדברי הריטב"א בסוגיא זו:
חידושי הריטב"א (מוסד הרב קוק) מסכת שבת דף כא עמוד ב
עד דכליא רגלא דתרמודאי. פירוש מוכרי עצים הנקראים תרמודאי והיו מתאחרים שם ברחוב העיר, ובכל מקום הדבר הזה כפי מה שהוא, והמנהג הפשוט ששיעורו כל זמן שחנויות המוכרים שמן וכיוצא בהם פתוחות.
מהי דעת הריטב"א לגבי סוף זמן ההדלקה?
מהי המחלוקת העקרונית בין הרמב"ם לריטב"א בנושא זה?
בדומה לכך כתבו פוסקי דורנו, שכיום ניתן להדליק נרות חנוכה הרבה מעבר לחצי שעה אחר השקיעה.
פסקי תשובות אורח חיים סימן תרעב אות ד:
ובימינו שיש אור החשמל בבתים ובבתי עסק וברחובות, ולילה כיום יאיר, זמן 'תכלה רגל מן השוק' הוא מאוחר יותר, ויש ששיערוהו לערך שעה 9, כי רוב בתי העסק סוגרים שעריהם לערך בין שעה 7 ל - 8 ועד הגיעם לביתם הוא לערך שעה 8 - 9, ואף שמצוי עוברים ושבים גם לאחר שעה זו, מ"מ מדברי הגמ' 'עד דכליא ריגלא דתרמודאי' משמע שהולכים בזה אחר רוב בני אדם החוזרים מעבודתם.
ולכן, אם כי בודאי לכתחילה יש להדליק נרות בזמן המפורש בשו"ע (וגם כי 'זריזין מקדימין למצוות'), מ"מ יש לנו לימוד זכות לאלו מאחינו בית ישראל, אף אלו המדליקין בחוץ, שאינם מקפידים לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה תוך חצי שעה מצאת הכוכבים, כי כאמור, בזמננו שיעור תכלה רגל מן השוק מאוחר יותר.
ויש הכותבים שבשעת הדחק אפשר לשער בזמננו זמן שתכלה רגל מן השוק כל זמן שעדיין מצויים עוברים ושבים ברחובות, ובערים גדולות הוא עד חצות הלילה, ולכן אם נאנס ולא יכל להדליק נר חנוכה בזמן, יוכל להדליק עד חצות על פתח ביתו בחוץ (או בחלון ביתו) אף שכל בני ביתו ישנים, כי עדיין שייך פרסומי ניסא לעוברים ושבים.
מהן 2 השיטות להלכה בימינו המופיעות ב'פסקי תשובות'?
האם תוכל לדמות בין 2 השיטות הללו לשיטות הרמב"ם והריטב"א שנזכרו לעיל?
ג. הדלקה מפלג המנחה בשעת הדחק
מבואר בכמה ראשונים שאפשר להדליק לפני השקיעה בשעת הדחק.
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף ט עמוד א
מצותה משתשקע החמה. לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה, דשבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקיעת החמה... אלא עיקר מצותה קאמר, ואם רצה להקדים מקדים.
מה דעת הר"ן לגבי הדלקה לפני שקיעת החמה?
כיצד הוא מוכיח את דבריו?
האורחות חיים הגביל את ההדלקה לאחר פלג המנחה:
בית יוסף אורח חיים סימן תרעב
וכתוב בשם מהר"ר יצחק אבוהב ז"ל שכתב בארחות חיים מי שהדליק מבעוד יום אפילו בחול מפני שהוא טרוד יצא, והוא שיהיה בפלג מנחה ... מיהו צריך ליתן בה שמן יותר משיעור הדלקה כדי שתדליק עד דכליא רגלא דתרמודאי עכ"ל.
שיטה זו הובאה להלכה בשלחן ערוך:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב סעיף א
ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק.
וכתב המשנה ברורה (ס"ק ג):
מפלג המנחה - הוא שעה ורביע קודם צאת הכוכבים, וחשבינן השעה לפי קוצר היום דהיינו שעות זמניות, ויכול לברך גם כן.
אולם כף החיים כתב:
כף החיים תרעב ס"ק י
מיהו... נראה דהמדליק נר חנוכה קודם שקיעת החמה לא יברך על הדלקתן, וכתב בספר תפילה לדוד דכן דעתו נוטה.
במה נחלקו המשנ"ב וכף החיים בעניין הדלקה לפני השקיעה?
ד. הדלקה אחר שכלתה רגל מן השוק
בדיעבד, אם לא הדליק עד שכלתה רגל מן השוק, פסק השו"ע:
שלחן ערוך סימן תרעב סעיף ב
שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא... ומיהו הני מילי לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה.
וכתב המשנה ברורה:
משנה ברורה סימן תרעב ס"ק יא
עד עמוד השחר, ובברכה. והיינו דוקא אם בני הבית נעורים, אבל אם ישנים אין לברך עליהם, אלא ידליק בלא ברכה... ואם בא לביתו קודם עלות השחר ומצא בני ביתו ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה.
אמנם בשער הציון הובאה דעת החמד משה שפסק באופן שונה:
שער הציון סימן תרעב ס"ק יז
ובספר חמד משה האריך בזה ודעתו דאם שכח או נאנס ולא הדליק עד שישנו כולם יקיץ ב' או ג' מהם וידליק, ואם אי אפשר להקיצם, מכל מקום ידליק ויברך.
במה נחלקו המשנ"ב והחמד משה?
ה. מוקדם או מאוחר – מה עדיף?
מלימודנו עד כה יוצא, שאף שלכתחילה טווח זמן ההדלקה מצומצם, בשעת הדחק ניתן להקל ולהדליק החל מפלג המנחה ועד עלות השחר. אלא שיש להסתפק בנוגע לשאלתנו מה עדיף? האם להדליק בפלג המנחה או מאוחר בלילה?
ננסה לנתח את השאלה לאור לימודנו.
מחד, הדלקה בפלג המנחה שנויה במחלוקת. הרמב"ם אוסר, אך הר"ן ורבים מן הפוסקים נקטו להיתר. מאידך, הדלקה בשעה מאוד מאוחרת שנויה אף היא במחלוקת. הרמב"ם אוסר, אך רבים מן הפוסקים נטו להקל.
נעיין בדברי הרה"ג אשר וייס שליט"א בספר 'מנחת אשר' בנושא זה:
מנחת אשר מועדים חנוכה סי' י
הרי לנו דשני זמנים אלה, לאחר פלג המנחה ולאחר שתכלה רגל מן השוק, שנויים במחלוקת, ובשניהם דעת השו"ע ואחרונים דבדיעבד יכול לברך בהם, ושוב צ"ע איזה מהם עדיף בשעת הדחק... נראה דעדיף להדליק לאחר חצי שעה מצאת הכוכבים מלהקדים מפלג המנחה... אמנם אם כאשר יבוא לביתו ישנו בני הבית ולא יכול להעירם ויצטרך להדליק נר חנוכה בגפו לכאורה עדיף להקדים ולהדליק מפלג המנחה
כיצד הכריע המנחת אשר בשאלתנו?
התוכל להסביר את הכרעתו?
נראה שבמציאות המבצעית, שלא תמיד ניתן לדעת בוודאות את שעת החזרה ליחידה ועלולים להיות עיכובים בלתי צפויים, אכן עדיף להדליק נרות בפלג המנחה על פני הדלקה בחצות ליל. זאת ועוד, יש לשער שבהדלקה מאוחרת מרבית חיילי היחידה כבר ישנים, וממילא יש יותר פרסומי ניסא וזיכוי הרבים בהדלקה בפלג המנחה. אמנם כאשר ברור שיגיעו בשעת ערב מוקדמת, נראה שעדיף שידליקו בעת חזרתם. כמו כן, אם יש אפשרות למנות שליח שידליק עבורם בזמן, נראה שעדיף לעשות כך.
ו. הלכה למעשה
כך נפסק להלכה בספרנו 'תורת המחנה':
א. יש נוהגים להדליק את נרות החנוכה בשקיעת החמה, ורבים נוהגים להדליקם בצאת הכוכבים (לאחר תפילת ערבית).
ב. לא הדליק בזמן, ידליק במשך החצי שעה שלאחר מכן ('עד שתכלה רגל מן השוק'). עם זאת, רבים בימינו מקילים להדליק כששבים מעבודתם בשעה מאוחרת יותר (ואף כשיש בבית מי שידליק, דוחים את ההדלקה עד בוא ראש המשפחה), וסומכים על כך ששעת כלות רגל מהשוק מאוחרת יותר, וכן על כך שכיון שמדליקים בתוך הבית, מותר להדליק אף לאחר כלות רגל מהשוק.
ג. במקום צורך, כשמעריך שלא יתאפשר לו (או לשלוחו) להדליק נרות עד שתכלה רגל מן השוק, כגון שיוצא לפעילות מבצעית קודם השקיעה ואין מי שידליק עבורו בזמן, ניתן להקדים ולהדליק את החנוכיה מפלג המנחה .
ד. בדיעבד, שלא התאפשר לו או לבני ביתו להדליק בזמנים הנ"ל, מדליק והולך כל הלילה, אלא שבמקרה כזה אינו רשאי לברך על ההדלקה אלא כאשר היא נעשית בנוכחות אחרים (אם כי הרוצה להדליק בברכה אף שלא בנוכחות אחרים, יש לו על מי לסמוך).
2. חובת הדלקת נר חנוכה לחיילי צה"ל
האם חיילי צה"ל השוהים בבסיסם במשך ימי החנוכה מחויבים בהדלקת נר חנוכה, או שיכולים לצאת ידי חובה בהדלקתם של בני משפחתם בביתם?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כג עמוד א
אמר רב ששת: אכסנאי [אורח] חייב בנר חנוכה [ואינו יוצא בהדלקת המארח]. אמר רבי זירא: מריש [בתחילה] כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא [קודם שנשאתי אשה, הייתי נותן פרוטה לבעל הבית ומשתתף אתו בשמן של ההדלקה, בכדי לזכות בחלק במצווה ולהימנע מחובתי להדליק בעצמי], בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי [עכשיו - ודאי איני צריך להשתתף עם בעל הבית, משום שאשתי מדליקה בשבילי בביתי].
✍ נסו לחשוב - מדוע רק כשרבי זירא נשא אישה הפסיק להשתתף עם בעה"ב?
האם לפני שהתחתן לא הדליקו עליו בתוך ביתו?
האם ישנו חילוק מהותי בין אדם נשוי לרווק בבית הוריו?
שו"ת אז נדברו חלק ג' סי' נג
מוכח מפשטות לשון הגמרא [כי אין הדלקת אביו של אדם בביתו מועילה לבן הנמצא במקום אחר, שכתוב:]- "השתא ודאי לא צריכנא", משמע לפני דנשא אשה היה משתתף תמיד, וכי לא מיירי (=וכי לא מדובר) שיש לו אב שמדליקין עליו בביתו?
✍האם רווק יכול לצאת ידי חובת הדלקת נר חנוכה בהדלקת אביו לפי דעת ה'אז נדברו'?
✍ כיצד הוא מוכיח זאת מן הגמ'?
מחזור ויטרי סימן רלח
ואם הוא במקום אחר כגון הבאים ללמוד חוץ לביתם או אורח אין צריך ליתן בנר אם יודע שאשתו או אביו ואמו מדליקין במקומן.
ספר הפרנס סימן קנב [ר' משה פרנס, תלמיד מהר"ם מרוטנבורג]
ומי שהוא אורח ויודע שמדליקין עליו בביתו אשתו או אביו ואמו או בני ביתו אז אין צריך לתת להם מעות להשתתף במקום שהוא.
האם בעל מחזור ויטרי וספר הפרנס מסכימים לדעת האז נדברו?
כיצד לדעתך הם יסבירו את דברי הגמ'?
לפניך קטע מתלמוד ירושלמי:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת קידושין פרק א
רבי זעירא הוה מצטער ואמר הלואי הוה לי [היה לי] אבא ואימא דאוקרינון ואירת גן עדן [שאכבדם ואירש גן עדן]
✍ בהנחה שר' זעירא המופיע בירושלמי הוא ר' זירא המופיע בבבלי, מה ניתן להוכיח מדברי הירושלמי לענייננו?
✍ למי מסייע הירושלמי – לדעת ה'אז נדברו' או לדעת המחזור ויטרי וספר הפרנס?
למעשה, דנו הפוסקים כיצד ינהגו בחורי ישיבות שלומדים מחוץ לבית:
משנה ברורה סי' תרע"ז ס"ק א
הבחורים שלומדים שלא בביתם צריכים להשתתף על כל פנים.
הרב אברהם שפירא זצ"ל נספחים לספר מקראי קודש נספח ב'
כיום עם כינון הפנימיות בישיבות, שבו תלמיד הישיבה שוהה שם כל שעות היממה ואינו סמוך על שולחן של בעלי בתים כמו לפנים, החדר של התלמיד היא היא הדירה הקבועה שלו, ולא בית אביו שם מבקר פעם בחודש או כשהוא חולה וזקוק לאמא, ועל כן עליו להדליק גם בחדר שלו בישיבה, ולא יצא יד"ח בהדלקה של אביו בין אם האב גר בחוץ לארץ ובין בארץ וכו'.
ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן תרעז - דין אכסנאי ובני ישיבה סעיף ד
בחורי ישיבה הלנים בחדרי הפנימיה של הישיבה... אינם צריכים להדליק נר חנוכה בפני עצמם, אפילו אם יש להם חדרים בפני עצמם. וגם אם ירצו להחמיר על עצמם ולהיות מהדרים להדליק בחדריהם, אינם רשאים לברך על ההדלקה, משום איסור ברכה לבטלה, אלא ידליקו בלי ברכה.
מהו ההבדל שבין פסיקת המשנה ברורה והרב שפירא לפסיקת הילקוט יוסף?
מי מן הפוסקים הנ"ל נקט כשיטת האז נדברו ומי נקט כשיטת המחזור ויטרי?
למעשה נפסק בספר תורת המחנה:
לפיכך נראה, שחיילים רווקים אשכנזים הלנים בבסיס מוגדרים כדיירים שם, ומחויבים בהדלקת נרות חנוכה, ואילו חיילים ספרדים יוצאים בהדלקת החנוכיה שמדליקים עליהם בבית משפחתם, ואף אינם רשאים להדר ולברך על הדלקת חנוכיה במקום לינתם. אמנם, חיילים שאין מדליקים עליהם בביתם חייבים בהדלקה.
שאלה
האם חיילים המחויבים בהדלקה ביחידתם מחויבים להשתתף עם הצבא בהוצאות?
למדנו לעיל שר' זירא היה נוהג להשתתף עם מארחו בהוצאות השמן להדלקה, טרם נישואיו, והדבר נפסק גם להלכה. אך יש לדון האם מי שסמוך על שולחן מארחיו נכלל בדין זה, או שמא רק מי שמתארח בשכירות?
קונטרס גן המלך סי' מא [ר' אברהם הלוי, מגדולי רבני מצרים בעל מחבר שו"ת גינת ורדים]
והא דאכסנאי מחויב להשתתף עם בעל הבית בפריטי ואם יש לו חדר לעצמו צריך להדליק לעצמו. לעד"נ דהיינו דוקא באכסנאי שנותן היציאה [כסף עבור הוצאות הבית] לבע"ה דאז מחייב להשתתף ואם יש לו חדר לעצמו מחייב להדליק לעצמו, אבל אם האכסנאי סמוך על שלחן בע"ה לגמרי ומפתו יאכל ומכוסו ישתה א"צ לזה כלל כי בע"ה דקמהני ליה בכל צרכו [שדואג לכל צרכיו של אורחו] הלא הוא גם הוא יזכה לו גם בקצת דמי הנרות.
לפי פירושו של גן המלך מה הדין בחיילים שהצבא מממן את הוצאותיהם?
מכתב הגר"ש עמאר לרבנות הצבאית
בנוגע למצות הדלקת נרות חנוכה לחיילי צה"ל ספרדים בבסיסיהם כו': מאחר והצבא אחראי על כלכלת החיילים במלואה, הריהם נחשבים סמוכים על שלחן הצבא, וההדלקה המרכזית שנעשית בחדר האוכל על חשבון הצבא מועילה עבור כל החיילים כו'. [בהמשך דבריו הוסיף הרב עמאר כי יש להקפיד להדליק דווקא נרות השייכים לצבא בכדי שיהיה בהם חלק לכל החיילים].
למעשה נפסק בספר תורת המחנה:
חיילים המתגוררים בבסיס ואין מדליקים עליהם בביתם, יוצאים ידי חובה בהדלקה המרכזית שנערכת בחדר האוכל (עם זאת, חיילים אשכנזים רשאים להדר ולברך על הדלקת חנוכיה לעצמם). אף חיילים שלא מתאפשר להם להיות נוכחים בעת ההדלקה, כגון שנמצאים בזמן ההדלקה בסיור, או בשטחי האימונים, יוצאים בהדלקה זו (ומ"מ ראוי שהמדליק יתכוון מפורשות להדליק עבורם).
3. מהדרין מן המהדרין
שלושה חיילים נשלחו למשימה במדינה זרה, שם הם מתגוררים יחד בדירה ששכרו לעצמם. יש ברשותם אך ורק 24 נרות לכל ימי החנוכה. שאלתם היא, כיוון ש24 נרות אינם מספיקם להדלקת חנוכיה אחת במשך כל ימי חנוכה, כיצד ינהגו? בשאלה זו נדון בדף שלפנינו.
הגמרא פרטת מהי חובת הדלקת נר חנוכה מעיקר הדין, ומהי הדרך לקיום המצווה בהידור:
- מסכת שבת דף כא עמוד ב
תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו (נר אחד עבור כל בני הבית), והמהדרין – נר לכל אחד ואחד,והמהדרין מן המהדרין –בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. - רש"י (שם)
נר איש וביתו - נר אחד בכל לילה, ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד: והמהדרין - אחר המצות עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית:
מה פירוש המילה 'מהדרין' לפי רש"י? האם עולה בדעתך אפשרות נוספת להסביר את המילה מהדרין?
משפחה בת חמש נפשות ששייכת לקבוצת ה'מהדרין מן המהדרין', כמה נרות, לדעתך, עליהם להדליק ביום השני?
- תוספות ד"ה והמהדרין מן המהדרין
נראה לרבינו יצחק, דבית שמאי ובית הלל לא קיימי (אינם מדברים) אלא אנר איש וביתו (כלומר: 'מהדרין מן המהדרין' אינו הידור נוסף על גבי המהדרין, אלא הידור אחר על גבי עיקר הדין), שכן יש יותר הידור, דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר (כשמדליקים חנוכיה אחת יש היכר כמה נרות מדליק היום)... אבל אם עושה נר לכל אחד, אפילו יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא, שיסברו שכך יש בני אדם בבית (אם כל אחד מבני הבית ידליק חנוכיה בפני עצמו, לא יהיה היכר למספר הימים שעברו, משום שיחשבו שישנם בני בית מרובים שכל אחד מדליק נר אחד).
מה פירוש המילה 'מהדרין' לפי תוספות?
כלפי מי פונה ההידור בהדלקת נרות חנוכה, לפי התוספות, כלפי בני הבית או כלפי הרואים את הנרות?
- רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה א
כמה נרות הוא מדליק בחנוכה. מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד. והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים. והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד בלילה הראשון, ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.
כיצד פירש הרמב"ם את צורת ההדלקה של המהדרין מן המהדרין?
מדוע לדעתך הרמב"ם חלק על תוספות בהבנת ה'מהדרין מן המהדרין'?
- רמב"ם שם הלכה ג
מנהג פשוט בכל ערינו בספרד, שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון, ומוסיפין והולכין נר בכל לילה, עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמנה נרות, בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד.
לאיזה שיטה מתאים מנהג ספרד? - בית יוסף אורח חיים סימן תרעא
ונראה שהעולם שנוהגים להדליק בלילה הראשונה נר אחד ומוסיף והולך בכל לילה, עד שבאחרונה הם שמנה, ואפילו בני בית הרבה אינם עושים יותר, דעתם כדעת התוספות, דאי כהרמב"ם למה אינם עושים כמהדרין מן המהדרין. - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעא סעיף ב
כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה, עד שבליל אחרון יהיו שמונה. ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. הגה: ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק (רמב"ם). וכן המנהג פשוט. ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא הכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג).
- משנה ברורה שם ס"ק י
[וי"א דכל אחד מבני הבית] ידליק. היינו כמו שכתוב לעיל בסעיף ב' דיוסיף והולך נר אחד בכל לילה. ואם אין ידם משגת כל כך, ידליקו נר אחד בכל לילה.
כאיזו שיטה פסק השלחן ערוך?
בתוך דברי הרמ"א נכתב הרמב"ם כמקור לדבריו, האם באמת דבריו מתאימים לשיטת הרמב"ם? במה המנהג דומה לשיטת הרמב"ם ובמה הוא שונה?
האם ישנו מקור מדברי רש"י, למנהג שהביא הרמ"א שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בעצמו?
- תורת המחנה מועדים הלכות חנוכה
מבואר א"כ שבשעת דחק ניתן להסתפק בהדלקת נר אחד לכל אחד מבני הבית, או אף בנר אחד לכל יום, כעיקר הדין (וכל שכן שאשכנזים רשאים להסתפק במקום צורך בהדלקת חנוכיה אחת עבור כל בני הבית). הנאלץ להסתפק בנר אחד בחלק מימי החג, רשאי להדליק חנוכיה בשאר הימים.
עד עתה למדנו על האופנים השונים לקיום מצות נר חנוכה כמהדרין מן המהדרין, וכיצד יש לנהוג כשאין לו אפשרות להדר. כעת נעיין בנידון שבשאלה.
אפשרות אחת העומדת בפני חיילים אלו היא להדליק כמהדרין – כל אחד ידליק נר אחד בכל יום. אפשרות שניה העומדת בפניהם, היא להדליק כמהדרין מן המהדרין בחלק מהימים (חנוכיה אחת עבור כולם) ובשאר הימים ידליקו כעיקר הדין.
בהמשך הסוגיא שהובאה לעיל, נאמר:
- מסכת שבת דף כא ע"ב
אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: טעמא דבית שמאי - כנגד ימים הנכנסין (הימים שנותרו לחנוכה), וטעמא דבית הלל - כנגד ימים היוצאין (הימים שעברו בחנוכה). וחד אמר: טעמא דבית שמאי - כנגד פרי החג (כפי שבחג הסוכות מקריבים בכל יום פר אחד פחות מהיום שלפניו, כך בחנוכה מדליקים בכל יום נר אחד פחות), וטעמא דבית הלל - דמעלין בקדש ואין מורידין.
השפת אמת כתב שיש הבדל הלכתי בין שני הטעמים שנאמרו בדעת בית הלל:
- שפת אמת שם
אכן נראה דנפקא מינה אם אין לו ל"ו נרות להיות מקיים מצות מוסיף והולך בכל הלילות, ויש לו עשרים נרות וכדומה, דלטעם היכר הימים יתחיל לקיים המצוה כל מה דאית ליה ב' וג' לילות, ובשאר הלילות ידליק אחד אחד, כיון דעכשיו יש לו יקיים עתה המצוה כתיקונה, אבל לטעם דמעלין בקודש צריך להניח ללילות אחרונות ההידור כסדר כל העולם ובלילות ראשונות ידליק אחד אחד כדי שלא להוריד בקודש.
לאור דברי השפת אמת, כיצד יש לנהוג בשאלה זו?
4. הדלקת נר חנוכה בנרות חשמל
חיילים שנמצאים בימי חנוכה בספינה, כך שלא יתאפשר להם להדליק נרות חנוכה מטעמי בטיחות, האם יכולים בשעת הדחק שכזו, לצאת ידי חובה בהדלקת פנסים חשמליים?
בגמרא מבואר שבהדלקת נר חנוכה אין הקפדה על איכות השמן והפתילה:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
אמר רבי זירא אמר רב מתנה, ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב:
פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת -
מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת.
וכן פסק השו"ע:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג סעיף א
כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה,
ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה באותם הפתילות.
האם לאור האמור אפשר להדליק נרות חנוכה בלי שמן כלל, כמו בחשמל?
הפוסקים נחלקו לגבי הדלקת נרות שעווה.
דעת המהר"ל מפראג (נר מצוה, ענייני חנוכה) שאין להדליק בנרות אלו
מה שרוב עולם נוהגין לעשות נרות של שעוה להדליק בו, חוץ מן אותם המדקדקים להדליק בשמן זית, מפני שהוא זכר לנס שנעשה בבית המקדש. כי לפי הנראה שהוא פסול לנר חנוכה לגמרי, דלא נקרא 'נר' כלל. רק זה נקרא 'נר', שנותנין השמן בכלי, ומניחים שם הפתילה, שזה נקרא 'נר', לא כאשר כורכין השעוה על הפתילה... ועל כרחך היינו טעמא, מפני שהנס נעשה בנר, וזה לאו נר, הוא רק מדורה, כיון שהקיפוה פתילות הרבה, אין זה נר כלל.
מדוע לדעת המהר"ל אין להדליק בנרות שעווה?
אולם הרמ"א (תרעג, א) פסק להלכה כמנהג העולם, שמדליקים בנרות שעווה
ונוהגים במדינות אלו להדליק בנר של שעוה, כי אורן צלול כמו שמן.
מדוע לדעת הרמ"א אפשר להדליק גם בנרות שעווה?
האם לדעתך הדלקה בחשמל שווה להדלקה בנר שעווה או שונה ממנה?
בשאלה זו נחלקו האחרונים:
שו"ת לבושי מרדכי אורח חיים מהדורה תליתאי סימן נט
ולענ"ד דבר פשוט שאינו יוצא (בהדלקת נרות חשמל), דאם כי יוצא בכל השמנים... אך עכ"פ צריך להיות דומיא דשמן, דהיינו שיש בו שמנונית דהשמנונית עצמו גורם שידלק, ואפי' נר שעוה וחלב ידוע דרק השמנונית גורם הדלק והאורה, אבל דבר שהוא דולק אפילו יפה אבל לא מכח שמנונית [לא],
וכי ס"ד מי שמדליק עצים דקים וקסמין שיוצא ידי נר שבת או חנוכה, וכמוה העלעקטע"ר (=החשמל) שאינו רק כח האש הנטמן בתוכה, אבל אין בו שמנונית אם אין זכר לשמן כלל ולא שום רמז.
וכן כתב הגרש"ז אויערבך, ביחס לדברי המהר"ל:
שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן נח
ואם כי לא קיי"ל בזה כוותיה מ"מ נראה דהיינו משום דגם בשעוה חשיב השעוה עצמה כמו שמן... וה"נ באלקטריא הלא כל האור הוא רק מחמת החוט המלובן שהזרם העובר דרך בו הוא מחמם אותו עד כדי ליבון... דאטו אם ילבן אדם ברזל שהוא מאיר ויניחנו כדי לקיים בו את המצוה וכי יצא הוא בזה, ודאי דספק גדול הוא כיון דלא קרי כלל נר.
מאידך, הרב יוסף משאש כתב שאינו רואה פגם בהדלקה בחשמל, ודימה זאת לשעווה:
שו"ת מים חיים סימן רעט
אם משום הפתילות – הלא כל הפתילות כשרות לנר חנוכה, וכאן יש חוטי נחושת תוך הגביע שהאור נתלה בהן יפה... ואם מפני שהנס נעשה בשמן, גם זה אינו, שהרי במדינות אשכנז נהגו להדליק בנרות של שעווה מפני שאורן יפה, כמו שכתב שם בהגה, ואם כן העיקר הוא שיהיה אור צלול, ובנידון דידן אין לך אור צלול ממנו.
מלבד זאת, העיר הגרש"ז אויערבך (שם) שישנו הבדל משמעותי נוסף בין חשמל לנרות המנורה:
"ברם בנידון דידן (ביחס לחשמל) נראה דיש לדון כאן לפסול מטעם אחר, כיון דעיקר הטעם דהדלקה עושה מצוה הוא משום דבעינן דומיא דמנורה שבמקדש, ושם היתה עיקר המצוה לעשות שלהבת כדכתב רחמנא "בהעלותך" את הנרות ולא "בהדלקתך" והיינו מפני שהלהב עולה לכן נופל ע"ז לשון עליה, וגם מפני שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה, וא"כ דילמא ה"נ בנר חנוכה בעינן דוקא שלהבת ולא ליבון החוט לבד, ואף כי פשוט הוא דלא לכל הדברים הצריכו דומיא דמנורה מכל מקום נראה דאפשר דנכלל במאי דאמרו הדלקה עושה מצוה דבעינן הדלקה כדי שתהא שלהבת עולה.
מהן הסיבות לדעת הפוסקים האוסרים שימוש בחנוכיה חשמלית?
מהי הסיבה של המים חיים להתיר זאת?
למעשה, דעת רוב הפוסקים שאין יוצאים ידי חובת הדלקת נר חנוכה בהדלקת החשמל, וכן נפסק בתורת המחנה:
אין יוצאים בהדלקת מנורות חשמל (וגז), לפי שאינן כדוגמת נרות המנורה המורכבות משמן ופתילה, והפתילה שואבת את השמן, וכשם שמסתבר שלא יוצאים בברזל מלובן או בהבערת קיסם ארוך, מה גם שבחנוכייה חשמלית אין שלהבת ממשית וחומר הבעירה אינו מתכלה, ואפשר שאף יש בה ריעותא מצד שבשעת ההדלקה אין בה שיעור, אלא הדבר תלוי באספקת החשמל.
אף על פי כן, כשאין אפשרות אחרת, כתב הגר"ע יוסף, שידליק פנס בלא ברכה:
חזון עובדיה חנוכה עמוד צז
אם אין לו שמן או נר של שעוה למצות הדלקת נרות חנוכה, ידליק נרות חנוכה בחשמל, בלי ברכה. והטס במטוס או נוסע ברכבת, ואין לו אפשרות להדליק נר חנוכה בשמן או בשעוה, טוב שידליק פנס חשמלי בלי ברכה, לזכר הנס.
לעיון נוסף:
בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א סימן קכ) העלה נימוקים נוספים לכך שלא ניתן לצאת ידי חובה בהדלקת נר חנוכה בחשמל:
אך לענין הדלקת נר חנוכה אינו יוצא לא בעלעקטרישעס (חשמל),
חדא ששמן זית מצוה מן המובחר,
ועוד כיון שנעשים להדליק בכל ימות השנה לא הוי פרסומא ניסא... על כן אין לברך להדליק נר חנוכה על נרות האלה כנלע"ד.
מדוע לדעתך, הבית יצחק רואה חסרון בפרסום הנס בהדלקת אור החשמל, יותר מהדלקת נר שהיתה נהוגה בעבר לצורך תאורה?
5. הדלקת נרות חנוכה בטקסי יחידה
ביחידות רבות בצה"ל נוהגים לקיים טקסי הדלקת נרות רבי משתתפים בימי החנוכה. בנוסף, מסע 'בעקבות המכבים' הנערך בצה"ל מסתיים בהדלקת נרות מרכזית בנוכחות אלפי חיילים. נשאלת השאלה האם מותר לברך על הדלקות אלו?
א. היכן תיקנו חכמים להדליק נרות חנוכה?
דיני נר חנוכה מובאים בגמרא במסכת שבת, וכן נאמר שם:
- תלמוד בבלי שבת כא עמוד ב -
תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו ... תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ.
מן הגמרא עולה שמצוות ההדלקה היא שאדם ידליק דווקא בפתח ביתו עבור בני ביתו, וכך כתב גם הרמב"ם:
- רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ג
התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס.
ב. הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת
על אף שהדלקת נרות חנוכה נקבעה דווקא בפתח הבית, נהגו להדליק גם בבית הכנסת.
- שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעא
ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא, הג"ה (רמ"א) – ואין אדם יוצא ידי חובתו בנרות של בית הכנסת וצריך לחזור ולהדליק בביתו.
נשאלת השאלה מדוע להדליק במקום שאין מקיימים בזה את המצווה, וכיצד ניתן לברך על הדלקת נרות שכזו?
ישנם ראשונים ששללו את ההדלקה בבית הכנסת:
- ספר שבלי הלקט עניין חנוכה
נהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת, ויש מקומות שנהגו להניחה על הפתח ויש שמניחין אותה באמצע בית הכנסת עד כאן דבריו. וגם אנו נוהגין להדליק בבית הכנסת, ולא ידענו שורש וענף למנהג הזה. ומורי ר' יהודה היה נמנע מלהדליקה, שלא לברך עליה. וכן דעתי נוטה, כי מאחר שכל אחד ואחד מדליק בביתו, מה צורך להדליק בבית הכנסת. ואילו היו אורחין ישינין בבית הכנסת היו הם צריכין להדליק דאכסנאי (=אורח) חייב בנר חנוכה. ואם אין שם אורחין מה צריך להדליק?
אולם, רוב הפוסקים הצדיקו את המנהג מטעמים שונים:
- ספר המנהיג הלכות חנוכה עמוד תקלא
יראה לי דאין חיובא בבית הכנסת להדליק נר של חנוכה כי אם בבית שאדם דר בו, אלא נהגו כך, על זה שהנס בא במקדש בית עולמים, ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס, לפי שכולם מתקבצים שם.
- אורחות חיים חלק א הלכות חנוכה
ונהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת המצוה גם כי הוא הדור המצוה ופרסום הנס זכר למקדש.
- כל בו הלכות חנוכה (ממחבר הספר אורחות חיים)
ודומה למה שנהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת לפרסום הנס בפני כל העם, ולסדר הברכות בפניהם, גם שיצאו ידי חובתן הרואין שאין להם בית לברך שם.
- שו"ת הריב"ש סימן קיא
המנהג הזה להדליק בבהכ"נ מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ... וכיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו, ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא.
סכם את הטעמים להדלקת נר חנוכה בבית הכנסת. האם תוכל לחלק את הטעמים לשתי קבוצות עיקריות?
אלו מהטעמים שנאמרו להדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת שייכים גם בטקסים צבאיים?
למעמיקים: האם גדר מצוות הדלקת נר חנוכה הוא לפרסם את הנס ברבים או שמא או שמא המצווה להדליק נרות זכר לנס, ופרסום הנס ברבים הוא רק תוספת על עיקר תקנת המצווה? האם פרסום הנס בטקס ברבים מהווה 'קיום תקנת חכמים' או רק 'הידור באופן ההדלקה'?
ג. הדלקת נרות חנוכה בברכה בטקסים וכנסים
הפוסקים בני זמננו נחלקו כיצד לנהוג בהדלקת נרות חנוכה בטקסים וכנסים.
- שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן ל
אם מותר לברך על הדלקת נרות חנוכה במסיבה... ברור הדבר שאין לברך, ופוק חזי כמה דיות נשתפכו בקשר למנהג ההדלקה בבית הכנסת ואיך שאפשר לברך על כך, וכמה מגדולי דורות הקפידו באמת שלא לברך על ההדלקה בביהכ"נ [הגם שלמעשה כן מברכין כפסק השו"ע]... על כן ברור ופשוט הדבר שאין בכחנו להוסיף עוד ולהנהיג להדליק ולברך על הדלקת נרות חנוכה במסיבות, ויש למנוע זאת, והמברך מברך ברכה לבטלה, והנמנע יקבל שכר על הפרישה. - שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן סה
מי שכבר בירך על נרות חנוכה בביתו ונזדמן לאיזה מסיבה... דעתי העניה דאין לברך... עיקר הטעם [לברך] משום הידור מצוה פרסום הנס וזכר למקדש, וא"כ אולי לא נתייסד המנהג רק בבית הכנסת דיש בזה דמיון להדלקת מנורה במקדש... וכיון שאין נידון דידן דומה לגמרי [לבית הכנסת] אין בכחנו להוסיף.
מאידך, יש שהתירו להדליק בברכה:
- חזון עובדיה חנוכה מצוות הדלקת נר חנוכה סעיף יב
נוהגים במסיבות הנערכות בלילי חנוכה, שמשמיעים בהם דברי תורה לקרב ישראל לצור מחצבתם, להדליק נרות חנוכה עם הברכות בשם ומלכות, משום פרסומי ניסא, ויש להם על מה שיסמוכו.
חווה דעתך – האם הקפדה על תפילת ערבית במקום בו נערך טקס ההדלקה תהפוך את המקום לבית כנסת שמותר יהיה להדליק בו בברכה?
ההכרעה למעשה בצבא
- תורת המחנה מועדים הלכות חנוכה
מבואר שנחלקו מפוסקי דורנו אם ניתן לברך על הדלקת חנוכיה במסיבות ובאירועים ציבוריים, שיש שהורו שניתן לברך על ההדלקה דוקא אם גם מתפללים שם, ויש שהורו שניתן לברך שם בכל ענין, וכן נוהגים בצה"ל (אם כי ודאי ראוי לחזר אחר מניין במקום ההדלקה). אמנם למעשה, אם המסיבה נערכת בחדר האוכל הבסיסי, ניתן בכל מקרה לברך על ההדלקה, תוך כוונה להוציא את דיירי הבסיס ידי חובה.
