111

מצוות ישוב הארץ

הקדמה:

אלפי שנים קיוו וציפו אבותינו לבוא ולהסתופף בצל השכינה בארץ ישראל, ארץ הקשורה קשר עצמי של חיים לעם ישראל ותורתו. שמחה גדולה ועצומה עלינו לשמוח על הזכות שנפלה בחלקנו בכל רגע ורגע לקיים את מצות ישוב הארץ, לגור בה, לבנות בה בתים, לנטוע עצים, וללחום את מלחמותיה.

1. מקור הדין

התורה מצווה אותנו לרשת את ארץ ישראל ולגור בה:

במדבר פרק לג פסוק נג:

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.

וכך פסק הרמב"ן:

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין מצוה ד:

מצוה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה. והוא אמרו להם: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ"... היא מצות עשה לדורות, מתחייב כל יחיד ממנו, ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה.

הרמב"ם לא מנה מצווה זו, וביארו רוב המפרשים, שגם לדעתו יש מצווה כזו מהתורה, אלא שמטעמים שונים לא כלל אותה במניין המצוות. אולם, רבי יצחק ליאון בספרו מגילת אסתר (הנועד להגן על הרמב"ם מפני השגות הרמב"ן), ביאר שלדעת הרמב"ם מצווה זו אינה נוהגת לדורות:

מגילת אסתר שכחת העשין מצוה ד:

נראה לי כי מה שלא מנאה הרב, הוא לפי שמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד, וכל זמן שלא גלו מארצם, אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח, כי אדרבא נצטוינו, לפי מה שאמרו בסוף כתובות, שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה והוכיחו מפסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים" וגו', ודרשו בו שלא יעלו ישראל בחומה... לכך נאמר שבודאי מצוה זו אינה נוהגת אחר חורבן הבית שיבנה במהרה בימינו אמן.

• כיצד יסביר ה'מגילת אסתר' את הפסוק הנ"ל?
• האם לדעת ה'מגילת אסתר' יש בעיה כל שהיא לגור בארץ ישראל?

להלכה, מוסכם על רוב הפוסקים שמצוות ישוב ארץ ישראל נוהגת בכל הדורות, והוכיחו זאת ממקורות רבים בגמרא ובראשונים. סיכם זאת הגר"ע יוסף:

שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן סט:

הרמב"ן בספר המצות מנה מצות יישוב ארץ ישראל למצות עשה מן התורה. והסכים עמו הרשב"ץ בתשובה. ואמנם הגאון רבי יצחק די ליאון בספרו מגלת אסתר כתב, שהרמב"ם חולק וסובר שאין מצות יישוב ארץ ישראל נוהגת לאחר גלות ישראל מעל אדמתם, ואין זו מצוה הנוהגת לדורות, אולם דבריו תמוהים... וכבר עמדו האחרונים על דברי המגלת אסתר הנ"ל, ודחו דבריו בשתי ידים, ראה בדברי מרן החיד"א בספר יעיר אזן, ובדברי הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי. וראה עוד בשו"ת נוה שלום, ובשו"ת אבני נזר, ובשו"ת חבלים בנעימים, ובשו"ת דבר יהושע חלק ב', ועוד.

בדף זה נעמיק בדברי הרמב"ן ובמה שכלול בהם: המגורים בארץ, הפרחת השממה וכיבוש הארץ.

1. המגורים בארץ

אחד ממרכיבי המצווה על פי דעת הרמב"ן היא עצם המגורים של כל יחיד ויחיד בארץ, בעניין זה נאמרה הלכה בגמרא:

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב:

מתני'. הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין. גמרא... תנו רבנן: הוא אומר לעלות, והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה (יגרש אותה מבלי לשלם לה את כתובתה), היא אומרת לעלות (לארץ ישראל), והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה. היא אומרת לצאת (מארץ ישראל), והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו - תצא בלא כתובה; הוא אומר לצאת, והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה.

רש"י מסכת כתובות דף קי עמוד ב:

הכל מעלין - את כל בני ביתו אדם כופה לעלות ולישב עמו בירושלים.

אחד האנשים ואחד הנשים - אף האשה כופה את בעלה לעלות ולדור שם, ואם לאו יוציא ויתן כתובה.

וכן נפסק בשולחן ערוך:

שולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן עה:

אמר האיש לעלות לא"י, והיא אינה רוצה, תצא בלא כתובה. אמרה היא: לעלות, והוא אינו רוצה, יוציא ויתן כתובה.

אולם דעת רבנו חיים, שמצווה זו אינה נוהגת בזמן הזה:

תוספות מסכת כתובות דף קי עמוד ב:

היה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בארץ ישראל, כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם.

אף שדברי רבנו חיים לא נפסקו להלכה, למד מדבריו האגרות משה:

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן קב:

ובדבר שאלתך, אם יש מצוה עכשיו לדור בארץ ישראל כהרמב"ן או כהר' חיים דאינה מצוה בזמן הזה. הנה רוב הפוסקים סברי דהוא מצוה. אבל פשוט שאין זה בזמן הזה מצוה חיובית שעל הגוף, דאם כן היה ממילא נמצא שאסור לדור בחו"ל, משום שעובר על עשה, כמו מי שילבש בגד של ארבע כנפות בלא ציצית, שיש איסור ללבוש כדי שלא יעבור על עשה דציצית. ולא הוזכר איסור אלא על הדר בארץ ישראל שאסור לצאת על מנת לשכון בחו"ל... וגם כן, הא ודאי אינו איסור לאו... משמע דרק ליושבי ארץ ישראל יש איסור שאסרו חכמים, אבל מצד העשה אינה חיובית, אלא כשדר שם מקיים מצוה... וכיון שאינה מצוה חיובית, יש ודאי להתחשב בחשש של רבינו חיים בתוס' אם יוכל ליזהר במצות התלויות בארץ.

אך יש שדחו דבריו:

שו"ת יביע אומר חלק יא – יורה דעה סימן לד:

ואנכי הרואה להגאון המפורסם מהר"ם פיינשטיין בשו"ת אגרות משה, שכתב... שאין כאן עשה חיובית, אלא שאם דר בארץ ישראל מקיים מצוה... ותמהני, שהרי משנה שלימה שנינו: הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, וכשהאשה אומרת לעלות לארץ ישראל והבעל מסרב כופין אותו להוציא וליתן כתובה... ואם אין מצוה חיובית לעלות לארץ ישראל מאי כולי האי? אלא ודאי דליתא. וחוב גמור על כל מי שחרד לדבר ה' ומצותיו לעלות לארץ ישראל, ובפרט בזמן הזה... מפשט דברי הרמב"ם "לעולם ידור בארץ ישראל וכו' ואל ידור בחו"ל", מוכח שעל כל פנים מצוה חיובית היא לקום ולעלות לארץ ישראל ולדור בתוכה.

• כיצד לדעתך יסביר האגרות משה את המקורות שמביא הגר"ע יוסף?

1. הפרחת השממה

בדברי הרמב"ן מבואר שמעבר לכיבוש וישיבת הארץ, חלק ממצות ישוב הארץ היא שלא נשאיר את הארץ שוממה. על דרך זו, כתב החת"ם סופר, שבעבודות השדה בארץ ישראל (ואף בשאר אומניות שיש בהן משום ישוב העולם), מקיימים מצוות ישוב הארץ:

חתם סופר מסכת סוכה דף לו עמוד א ד"ה דומה לכושי:

בהא דפליגי (בעניין שחלקו) רשב"י ור' ישמעאל בברכות (שלדעת רבי ישמעאל יש לנהוג יחד עם לימוד התורה גם עבודה בשדה לפרנסתו)... נראה לעניות דעתי שרבי ישמעאל נמי (גם) לא אמר... אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין, שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום יישוב ארץ ישראל, ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציותה התורה "ואספת דגנך"... וכאילו תאמר: לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכא נמי (גם כאן) לא יאמר: לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצוה. אבל כשאנו מפוזרים בעוונותינו הרבים בין אומות העולם, וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן, מודה רבי ישמעאל לרשב"י.

1. כיבוש הארץ

רכיב נוסף במצוות ישוב הארץ על פי הרמב"ן הינו כיבוש הארץ:

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין מצוה ד:

והראיה שזו מצוה אמרו יתברך בענין המרגלים: "עלה רש כאשר דבר ה' אלהיך לך אל תירא ואל תחת"... וכאשר לא אבו לעלות במאמר הזה כתוב: "ותמרו את פי ה' אלהיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקולו", הוראה שהיתה מצוה לא יעוד והבטחה. וזו היא שהחכמים קורין אותה מלחמת מצוה. וכך אמרו בגמרא: אמר רב יהודה: מלחמת יהושע לכבוש, דברי הכל חובה... ואל תשתבש ותאמר כי המצוה הזאת היא המצוה במלחמת שבעת עממים שנצטוו לאבדם... אין הדבר כן. שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו, ואם רצו להשלים נשלים עמהם ונעזבם בתנאים ידועים, אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות.

הישועות מלכו (רבי ישראל יהושע טרונק מקוטנא) ביאר שכיבוש הארץ לדעת הרמב"ן הוא הרכיב העיקרי במצות ישוב ארץ ישראל:

שו"ת ישועות מלכו חלק יורה דעה סימן סו:

לפי דעת הרמב"ן שחשב זאת למצות עשה, מכל מקום בעיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש ארץ ישראל שתהיה תחת ירושתינו, לא על ביאה ריקנית של עתה. וכבר המשילו האחרונים למצות עשה של אכילת מצה, כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפיה אינם גמר מצוה, ומכל מקום בודאי מצוה גדולה היא.

וכן דעת אחרונים רבים וביניהם הרב צבי יהודה והרב מרדכי אליהו שאף תיקן נוסח 'לשם יחוד' לחיילים המשרתים בצבא:

הרב צבי יהודה הכהן קוק - מזמור י"ט:

וכהמשך בירור הדברים ממקור דברי חז"ל בסנהדרין, מבררים ומחייבים דברי הרמב"ן ב"ספר המצוות": "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן ד' יתעלה לאבותינו..." - דברי הלכה מפורשים. ועוד ממשיך הרמב"ן: "ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגים בה, והיא: דירת ארץ ישראל... הכל הוא ממצות עשה הוא, שנצטוינו לרשת הארץ לשבת בה...", כלומר: עיקר המצוה היא הכיבוש הממלכתי, השלטון הלאומי הכלל-ישראלי בטריטוריה קדושה זו, ומתוך המצוה הכללית ישנה המצוה הפרטית, המוטלת על כל יהודי ויהודי לדור ולשבת בארץ הקודש. על נקודה זו עמדו הגאונים בעל "אבני נזר" ובעל "ישועות מלכו", המגדירים את מצות ישוב ארץ ישראל ככיבוש וישוב ולא כישיבה בלבד... ב"ה, זכינו וזוכים אנו אף עתה, לקיים דבר ד' זה ע"י תפארת גבורת צבאנו.

'לשם יחוד' לחיילי צה"ל ומפקדיו מהרב מרדכי אליהו זצ"ל:

לשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, ליַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד הֵ"א בּאוֹתִיּוֹת וָא"ו הֵ"א בּיִחוּדָא שׁלִים בּשֵׁם כּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן לקיים מצוות עשה מן התורה לכבוש את הארץ ולישב בה כמו שכתוב בתורה: "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ", ומצוות אהבת ישראל כמו שכתוב: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'", ומצווה להגן ולהציל יהודים כמו שנאמר: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'". כּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ ליוֹצרֵנוּ ולַעֲשׂוֹת רצוֹן בּוֹראֵנוּ.

• איזה מצוות מקיים חייל בצה"ל?

1. הלכה למעשה:

א. מצוות ישוב הארץ נוהגת בכל הדורות ואף בזמן הזה.

ב. מצווה על כל יחיד לדור בארץ ישראל, ולדעת הרבה פוסקים מצווה וחובה לעלות לארץ ישראל, אף אם נולד בחוץ לארץ. מעבר לכך, מצווה להקים שלטון יהודי וצבא יהודי בארץ ישראל, והרי זה בכלל מצוות 'כיבוש הארץ'.

ג. עבודת הקרקע והפרחת השממה בארץ ישראל כלולה במצוות ישוב הארץ, ואפילו שאר העבודות שנעשות לתיקון ויישוב העולם בכלל זה. 

'והגית בו' - דפי מקורות בהלכה צבאית ללימוד עצמי לחיילי צה"ל. יוצא לאור ע"י הרבנות הצבאית הראשית - ענף ההלכה - בית המדרש להלכה צבאית

מערכת: סא"ל הרב שהם עורקבי רע"ן הלכה, רס"ן הרב דב ברקוביץ רמ"ד הלכה, סרן הרב דודי גרינפלד מפקד בית המדרש, אע"צ הרב חנניה שפרן.  כתיבה ועריכה: טור' רועי אלמלם. הקו הפתוח: 052-9414414. נשמח לשאלות ולתגובות: bmlhalacha@gmail.com . להצטרפות לקבוצת ההלכה יומית לחיילים בוואצפ וקבלת דפי 'והגית בו' (קבוצה שקטה),  סרקו את הקוד הבא: