133

 קריעה על ראיית ירושלים בימינו

הקדמה:

חייבונו חכמים לקרוע על ראיית חורבנן של ערי יהודה וירושלים ומקום המקדש, קריעה זו מעוררת אותנו לתת דעתנו על הצער הגדול והנורא בחורבן בית המקדש וארץ ישראל, לדעת כי עוונותינו הם שגרמו לנו, וממילא נכשיר מעשינו כפי כוחנו. בחסדי ה', זכינו בדורות האחרונים לחזור ולכונן שלטון יהודי בארץ ישראל ובירושלים, הדבר עורר שאלה: האם יש לקרוע על ערי יהודה, ירושלים ומקום המקדש בחורבנם, גם כאשר הינם תחת שלטון יהודי?

1. מקור הדין

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כו עמוד א:

ואלו קרעין שאין מתאחין (שאסור לאחותן אחר הקריעה): הקורע על אביו... ועל ערי יהודה, ועל המקדש, ועל ירושלים... אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן - אומר: 'ערי קדשך היו מדבר', וקורע. ירושלים בחורבנה - אומר: 'ציון מדבר היתה ירושלים שממה', וקורע. בית המקדש בחורבנו – אומר: 'בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש, וכל מחמדינו היה לחרבה', וקורע.

וכן נפסק בשולחן ערוך:

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקסא סעיף א – ג:

א. הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר: 'ערי קדשך היו מדבר', וקורע.

ב. הרואה ירושלים בחורבנה, אומר: 'ציון היתה מדבר שממה', וכשרואה בית המקדש, אומר: 'בית קדשינו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש, וכל מחמדנו היה לחרבה', וקורע. ומהיכן חייב לקרוע, מן הצופים (שמשם רואים את ירושלים), ואחר כך כשיראה המקדש קורע קרע אחר, וכל קריעה טפח; ואם בא דרך המדבר, שאז רואה המקדש תחלה, קורע על המקדש, טפח, ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא.

ג. אם קרע על אחת מערי יהודה, אינו חוזר וקורע כשיראה שאר ערי יהודה; חוץ מירושלים, שחוזר וקורע עליה קרע אחר בפני עצמו; ואם קרע על ירושלים, אינו צריך לקרוע על שאר ערי יהודה.

1. קריעה על ערי יהודה

כתב הבית יוסף:

בית יוסף אורח חיים סימן תקסא:

והאי 'ערי יהודה בחורבנן' דקאמר, דהיינו שהן חרבות ואין בהן ישוב כלל, אבל אם יש בהן ישוב אף על פי שהן בידי גויים היה נראה לכאורה דאין צריך לקרוע. ואפשר דכל שהן בידי גויים אף על פי שיש בהן ישוב – 'בחורבנן' מיקרי (נקרא), וכן עיקר.

על פי דרכו של הבית יוסף, פוסקים רבים סוברים שלא קורעים על ערי יהודה הנמצאות בשלטון ישראלי (למרות שלא גרים בהם יהודים), שכן הגדרת חורבן לעניין זה הוא השלטון:

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן לז:

עתה שבחסדי ה' יתברך אין מושלים האומות על ערי יהודה ועל ירושלים, והם גם מיושבים, הוא טעם גדול שלא לקרוע. אף שעדיין לא באה הגאולה על ידי מלך המשיח, ואנו מתפחדים מהאומות - אין לקרוע... וכל שכן עתה שמקווים אנחנו שמלך המשיח יבוא בקרוב כשיהיו כל ערי ישראל על מכונם, שאין צורך לקרוע.

משיב מלחמה (הגר"ש גורן) חלק ב סימן קמא:

ערי יהודה שחרבו ונמצאות כיום בשטח מדינת ישראל, גם אם אינן מיושבות עדיין או שהן מיושבות על ידי נכרים, אין לקרוע קריעה על חורבנן משום שנמצאות תחת ריבונות ישראל.

הגרי"מ טיקוצינסקי הביא טעם אחר מדוע המנהג כיום שלא לקרוע על ערי יהודה:

עיר הקדש והמקדש פרק יז עמוד רטו:

ומצד הדין קורעין גם על שאר ערי יהודה... אלא שלא ראינו נוהגים לקרוע על שום עיר מערי יהודה חוץ מירושלם. ויש בזה לפי דעתי שני טעמים: האחד שכל שאר ערי יהודה רובן ככלן אינן ידועות לנו כיום. ואפילו הידועות כגון גדרה עקרון ומצפה והדומה ואפילו באר שבע וחברון - לא ידועות אם הן הן על מקומן. טעם שני: שגבול יהודה הוא מירושלים לדרום ארץ ישראל... והבאים לארץ ישראל באים רובם דרך יפו וחיפה ואין נפגשים עם ערי יהודה עד ירושלם (ובאלה שבאים דרך עזה למשל ישנו רק הטעם הראשון).

• לדעת הגרי"מ טיקוצינסקי, מה יהיה הדין בראיית ערים שאינם בשלטון ישראל, בשטח יהודה?

1. קריעה על ראיית מקום המקדש

בניגוד לדין הקריעה על ראיית ערי יהודה, בראיית מקום המקדש נקטו רוב הפוסקים שיש לקרוע אף כאשר הוא תחת שלטון יהודי:

שו"ת אגרות משה שם:

אבל כשרואה מקום המקדש שעדיין הוא בחורבנו, ולא שייך שיבנה אלא על ידי מלך המשיח צריך לקרוע בפשיטות.

וכן פסק הגר"ש גורן (משיב מלחמה חלק ג עמוד שלד) ועוד פוסקים רבים. שיטה זו מבוארת בדבריו של הרב יעקב אריאל:

שו"ת באהלה של תורה חלק ב עמוד 281:

על המקדש עצמו, בודאי שמלכות ישראל לא מעלה ולא מורידה. כי המקדש עיקר מעלתו היא הקדושה שבו, וכיום הקדושה שבו פגומה. ואף על פי שקדושת המקדש קידשה לשעתה ולעתיד לבוא, אך כאשר אין מזבח והיכל בפועל אי אפשר להקריב קרבנות ולאכול קדשים, והרואה את המקדש בחורבנו אינו יכול להתנחם בכך שמלכות ישראל שולטת עליו, אין בכך בכדי להפיג את צער החורבן. מה גם שלא ברור שאכן מלכות ישראל שולטת במקום המקדש. יש אמנם שלטון הכח, אבל לא כח השלטון... אמנם צה"ל בע"ה הוא הכח היחיד השומר על המקום, אך הבעלות נמסרה לוואקף המוסלמי לעשות במקום כעולה על רוחו, ועינינו רואות וכלות.

• מהו החיסרון שבגללו יש לקרוע בראיית מקום המקדש?

לעומת שיטות אלו, דעת הרצי"ה קוק שאין לקרוע כיום על ראיית מקום המקדש, כיוון שהוא נמצא בשליטת ישראל:

מקור חיים השלם ח"ב פרק צה סעיף א:

אבל כבר הורה זקן בחכמה, הגאון הרב צבי יהודה שליט"א (זצ"ל), לפטור בזמנינו מקריעה על מקום המקדש, וטעמו, ש'האבילות האמתית על בית המקדש היא בגלל יד הגויים השולטת בו. ואילו כיום אנו השולטים על הכותל ועל הר הבית (גם אם יש בו מסגד) והעיכובים להקמת בית המקדש הם עתה מצדנו, עיכובים הלכתיים ופוליטיים'. 

למעשה רבים נוהגים כדרך זו ואינם קורעים בעת ראייתם את מקום המקדש. בדברי הפוסקים מבואר טעם נוסף לכך שנמנעים מקריעה, וסוכמו דבריהם בהערות למשנה ברורה מהדורת 'דרשו':

משנה ברורה 'דרשו' סימן תקסא הערה 7:

ותושבי ירושלים שלא ראו את מקום המקדש שלושים יום, כתב בשו"ת הרדב"ז (ח"ב, תרמו) שחייבים לקרוע, אלא שהעולם אינם קורעים, ויש להיזהר בדבר ולקרוע. והברכי יוסף (ס"ק ב) הביאו, וכתב שהמנהג שלא לקרוע, והביאו השערי תשובה (ס"ק ב), וכן כתב למעשה בספר ארץ ישראל (כב, ט) שמקילים בדבר ואין קורעים. וכן דעת הגרש"ז אויערבך (מעדני שלמה עמוד נח, והליכות שלמה תפילה פכ"ג ארחות הלכה הערה 116), וביאר את המנהג, מפני שיכולים תושבי העיר לבוא בקלות למקום המקדש ואינם באים, מוכח שאינם מרגישים כל כך את צער החורבן, ולפיכך המנהג שאינם קורעים אף כשמגיעים לכותל, והוסיף, שכן נוהגים כל תושבי ירושלים [החדשה], אף המרוחקים ממקום המקדש, ואף הורה, שמי שכבר נהג לקרוע על פי הוראת גדול, יכול להתיר את נדרו, משום שנודע לו רק כעת שמנהג זה שלא לקרוע אינו טעות.

בספר פניני הלכה, לאחר שהובאה סברת הנוהגים להקל שלא לקרוע, נכתב:

פניני הלכה, העם והארץ פרק ט אות יב:

אמנם, נראה שראוי לכל יהודי לקיים את הדין כהלכתו ולקרוע לפחות פעם אחת בחייו על ראיית מקום המקדש. ואם ירצה להחמיר, נכון שיקרע את בגדו בכל פעם שלא ראה את מקום המקדש שלושים יום.

1. קריעה על ראיית ירושלים

יש לדון האם בקריעה על ראיית ירושלים הדבר תלוי בשלטון היהודי מקום כקריעה על ערי יהודה, ואם כן אין לקרוע על ראיית ירושלים בימינו. או שמא תלויה קריעה זו בקדושת המקום, כדין קריעה על מקום המקדש, ואם כן יש לקרוע אף בימינו.

יש שנקטו שיש לקרוע על ירושלים אף בימינו:

שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן עג:

חושבני דכל זמן שרואים עדיין בעיר הקדש והמקדש כנסיות של נכרים וגם קברי עכו"ם וכו', ואין אנו יכולים למעקר פולחנא נוכראה (לעקור עבודה זרה), עדיין היא בחרבנה, ועתה עינינו נשואות לשמים לראותה מהרה בפולחנא דשמיא (בעבודת ה') בבנין בית הבחירה, ונגילה בד' ונשמחה בישועתו לנצח.

וכן הובא בשמו טעם אחר מדוע יש לקרוע על ירושלים גם כיום:

פניני הלכה העם והארץ פרק ט אות יא:

הרב נבנצאל, רבה של העיר העתיקה, מסר לי בשם הרב שלמה זלמן אוירבאך זצ”ל, שאמנם מאז הקמת מדינת ישראל אין לקרוע על ערי יהודה שתחת שלטון ישראל, אולם על ירושלים גם לאחר מלחמת ששת הימים צריך להמשיך לקרוע, מפני שקדושתה לעניין מעשר שני וקודשים קלים עדיין לא באה לידי ביטוי.

• חשוב, האם ישנו שוני מהותי בין שני הטעמים של הגרש"ז?
• לפי הטעם המובא במנחת שלמה, מה יהיה הדין בערי יהודה שיש בהם כנסיות וקברי עכו"ם?

מאידך, יש שנקטו שדין ירושלים כשאר ערי יהודה, וכל שהיא תחת כיבוש יהודי אין לקרוע על ראייתה:

ישכיל עבדי חלק ח סימן כה אות ג:

יוצא מזה, שעתה בשנה זו, ביום כ"ו תשכ"ז, שקמו עלינו מלכי ערב, להשמיד שונאי ישראל, ועמדו עלילהם צבא הגנה לישראל, ונתנה להם כמדתם, שבמשך ימים אחדים, לא  יותר מששה ימים עשו והצליחו, לכבוש כל שארית ארץ ישראל ומכללם חברון וירושלים עיה"ק שהוי שבוים בידי זרים הערבים, וגם איזה חלקים מירדן מצרים וסוריא ,ורבים נפשם בשאלתם] אם חייבים עתה לקרוע על ירושלים ומקום המקדש, מכל האמור יוצא דעל ירושלים לא צריכים לקרוע מכיוון שעתה היא תחת שלטון ישראל, רק על כותל המערבי חייבים לקרוע.

תורת המדינה עמוד 104 – 105:

הלכה זו של הרואה ערי יהודה בחורבנן נקבעת לפי הרשות השלטת שם. שאם שולטים שם יהודים, גם אם רוב תושביה עכו"ם בבניינן מיקרי. ולהיפך, כל שהשלטון הוא של נכרים, גם אם היישוב הוא של יהודי, בחורבנן מיקרי. לאור הגדרה זו ברור ביחס לירושלים, שהרואה אותה כעת אינו צריך לקרוע משני טעמים: (א) ירושלים נמצאת תחת ריבונות יהודית מאז שוחררה במלחמת ששת הימים. וכן הכנסת הסמיכה את ממשלת ישראל להכריז על ירושלים בין החומות, כנמצאת בגבול מדינת ישראל, והחוק של ישראל הוחל גם על ירושלים. (ב) יש בירושלים רוב יהודי, ואף על פי שבמזרח ירושלים גרים רוב נכרים, יש לראות את ירושלים כולה כמאוחדת, וכל תושביה מצטרפים לרוב יהודי... משום שאין להפריד עיר אחת לשתיים... וקשה לומר שדברי הפוסקים הנ"ל מוסבים אך ורק על ערי יהודה, ולא על ירושלים בחורבנה. שמא ייתכן שהיא תלויה בבית המקדש, וכל שבית המקדש חרב, גם ירושלים מוגדרת כחרבה, אולם אין אנו מוצאים יסוד לסברה זו. משום ששלוש קריעות נפרדות הן: על ערי יהודה, על ירושלים ועל המקדש. כפי המבואר בסוגיא במסכת מועד קטן ובשולחן ערוך הנ"ל. מכיוון שקורעין על ירושלים גם כשקרעו על ערי יהודה. ואם כבר קרע על ירושלים תחילה אינו צריך לקרוע על שאר ערי יהודה כמבואר בשו"ע הנ"ל.

• כיצד דייק הגר"ש גורן מדברי השולחן ערוך שדין הקריעה על ירושלים דומה לדין הקריעה על ערי יהודה?

וכן פסק הגר"ע יוסף מטעם אחר:

חזון עובדיה ארבע תעניות עמוד תלז – תלח:

ונראה שאין לקרוע גם על ירושלים עה"ק, שהרי היא הולכת ונבנית ביתר שאת ויתר עוז, ונקבצו בתוכה מכל תפוצות הגולה, והתישבה באוכלוסי ישראל, אף יותר מיוצאי מצרים, כן ירבו. ונעשית מטרופולין של מלך בתורה ובמצות, ומרכז התורה בעולם הוא בארץ ישראל ובירושלים. ולאט לאט חוזרת העטרה ליושנה... והנה אף על פי שעדיין לא זכינו שאנשי השלטון שלנו יהיו כולם שומרי תורה ומצות, מכל מקום אין זה שייך לחורבן, וגם הם יש בידם המצוה של יישוב ארץ ישראל ובנינה, וקיבוץ נדחי ישראל, והם נר לרגלם, (ויהי רצון שהשי"ת ברוב חסדו יחזירם בתשובה שלימה וידעו תועי רוח בינה), וזה היפך שלטון האומות שעיניהם צרה מאד בהתפתחות ארץ ישראל.

1. הלכה למעשה

כך נפסק להלכה בספרנו תורת המחנה:

א. לדעת רבים מגדולי דורנו אין לקרוע כיום על ראיית ערי יהודה שחרבו בסוף ימי בית המקדש השני, וכן על ראיית ירושלים, כל עוד הם תחת שלטון ישראלי.

ב. הרואה מקום המקדש בחורבנו, אומר "בית קדשנו ותפארתנו אשר היללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה" וקורע, ונראה שאף שיש מקילים בכך כיום, מכל מקום ראוי לכל יהודי לקרוע לפחות פעם אחת בחייו.

ג. מכל מקום אין חייל רשאי לקרוע קריעה במדיו, שכן אינם אלא מושאלים בידו, למעט מדי א' של חיילי קבע.