175

הקדמה:
עם ישראל עם קדוש ומיוחד, ובכדי שיזכה לממש את מעלתו המיוחדת, עליו לשמור על הצביון המיוחד לו, בלא תערובת והשפעה של גורמים זרים. בקדושה יתירה הכתירנו בורא העולם בעניין האכילה, ועלינו לשמור שמירה יתירה בכדי שלא תפגע קדושה זו.

שאלה: חייל הנמצא במשלחת בחוץ לארץ ומגישים לו גבינה העשויה מחלב נכרי, האם מותר לו לאכלה?

⦁ מקור הדין

נאמר במשנה:
משנה מסכת עבודה זרה פרק ב משנה ו:
ואלו דברים של גויים אסורין ואין איסורן איסור הנאה (אלא רק איסור אכילה): חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו.

הגמרא מבארת:
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לה עמוד ב:
חלב למאי ניחוש לה? אי משום איחלופי (שהחליף הגוי בחלב טמא), טהור - חיור, טמא – ירוק (וניתן להבחין בכך)! ואי משום איערובי (שעירב חלב טמא), ניקום (יעמיד החלב בקיבת בהמה ויראה אם מתגבן), דאמר מר: חלב טהור עומד, חלב טמא אינו עומד! אי דקא בעי לגבינה (אם במילא תיכנן לעשות מהחלב גבינה) הכי נמי, הכא במאי עסקינן - דקא בעי ליה לכמכא (צריך את החלב כמות שהוא). ונשקול מיניה קלי וניקום (יקח מעט ממנו ויבדוק אם מתגבן)! כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דלא קיימי (גם בחלב טהור יש מים שאינם מתגבנים ולכן), ליכא למיקם עלה דמילתא (לא ניתן לבדוק כך). ואי בעית אימא: אפילו תימא דקבעי לה לגבינה (שתיכנן לעשות גבינה ממנו), איכא דקאי ביני אטפי (תמיד יימצאו מי גבינה העומדים בין גומות הגבינה, ושמא הם חלב טמא).

⦁ באר מה טעם האיסור של חלב שחלבו גוי על פי התלמוד הבבלי?

⦁ כיצד ניתן להתיר חליבה על ידי גוי (דייק בלשון המשנה)?

הגמרא מסבירה שאין צורך בהשגחה בלתי פוסקת אלא די בכך שהגוי יפחד שהישראל יבוא ויראה אותו:
שם דף לט עמוד ב:
מהו דתימא: כיון דיתיב לא חזי ליה (כיוון שיושב הישראל בצד והגוי לא רואה אותו), ניחוש דלמא מייתי ומערב ביה (נחוש שמא יערב הגוי חלב טמא), קא משמע לן: כיון דכי קאי חזי ליה (על אף שהישראל יושב, הוא יכול לעמוד בכל רגע נתון ולראות את הגוי), אירתותי מירתת ולא מיערב ביה (וממילא הגוי מפחד ולא מערב).

בדברי הירושלמי נזכר טעם נוסף:
תלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ב הלכה ח:
רבי בא בר רב יהודה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי חלב הנכרי למה הוא אסור? משום גילוי. ויעמיד אמר רבי שמואל בר רב יצחק מפני האירס הנתון בין הנקבים... אמר רבי ירמיה חלב הנכרי למה הוא אסור? משום תערובת בהמה טמאה, ותני כן ישראל יושב בעדר והנכרי חולב ומביא לו ואינו חושש.

רוב הפוסקים כתבו שאף כיום, שרבים אין חוששים לאיסור גילוי (כיוון שהנחשים אינם מצויים בבתים), יש לחשוש לאיסור חלב עכו"ם:
הגהות מיימוניות הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה יג:
(הלכה) כרבי ירמיה דאמר בירושלמי דהיינו טעמא דאיסור חלב שחלבו עכו"ם ודלא כרבי יהושע בן לוי דאמר טעמא משום גילוי... אבל רבינו חננאל תפס שיטתו כרבי יהושע בן לוי ופירש ביני אטפי עומד שם הארס בין הנקבים, ואף על פי שעכשיו אין אנו נזהרין בגילוי אין להקל בגבינות העכו"ם מפני שנגזר במנין... אף על פי שבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו.

⦁ האם חלב שחלבו גוי נאסר כשאין מקום לחשוש לטעמי האיסור

מדברי ההגהות מיימוניות עולה, שגם במקום שאין מקום לחשוש לטעם האיסור, גזרו על החלב, וכן הובא בשם רבנו יונה:
שו"ת מהר"י מברונא סימן עט:
ומהר"ר יונה אומר כיון דבא לכלל חלב נאסר במנין משום חלב דחלבו גוי שוב לא חשיב שום ספק אלא כוודאי איסור, ושוב לא נפיק מכלל איסור.

מאידך, כתב בשו"ת התשב"ץ:
שו"ת התשב"ץ חלק ד (חוט המשולש) טור א סימן לב:
ויש חלוק בין הגבינה והחלב שהגבינה שאסורה במנין ובגזרה אם בטל טעם לא בטל איסורא. ככל דבר שנאסר במנין שצריך מנין אחר להתירו.. אבל החלב הואיל ואיסורו הוא משום תערובת אי בטל טעמא בטל איסורא.

⦁ נסה להביא ראיה לכל אחת מהשיטות, מדברי הגמרא שהובאה בפרק א.

לאור זאת הסיק בתשב"ץ שחלב נכרי אינו אסור במקום שאין מצוי בו חלב אסור:
שם:
ולתערובת חלב גמלה שהוא מילתא דשכיחא יש לומר גם כן שבארצנו זאת אין לחוש אליו. וזה מתרי טעמי. האחד לפי שבגבול הארץ הזאת אין מצויים גמלים מניקות, שטבע הארץ הזאת אינו מגדל גמלים לתולדה כמו שהוא ידוע... ועוד דגם אם תמצא לומר שימצא חלב הגמלה אפילו שיהיה מצוי בארץ הזאת, שמנהג הערביים אנשי המקנה שחלב הגמלים הוא אצלם ביותר חשיבות ואינם נותנים אותו רק לחשוביהם וליקיריהם והוא אצלם ביותר ערך כפלי כפלים מחלב בהמה טהורה.

על דרך זו כתב הפרי חדש, שבמקום בו המחיר של חלב טמא יקר מחלב טהור, אין לחוש שמא עירבו הגוי בחלב הכשר:
פרי חדש יורה דעה סימן קטו סעיף קטן ו:
ונמצינו למדין שדינו (של החלב) ממש כדין מורייס (רוטב דגים) של גוים שאסרוהו משום תערובת יין ואם היין ביוקר שרי, הכי נמי אם חלב טמא אינו נמצא במקום אחד, או שנמצא אלא שהוא יותר ביוקר מחלב טהור, אין לאסור שם חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אלא מותר לילך ולקנות מהגוים חלב שלהם.

מאידך, החתם סופר ורבים מהאחרונים נקטו כדעת המחמירים:
שו"ת חתם סופר חלק ב יורה דעה סימן קז:
והמעיין בלשון רש"י יבין דבר לאישורו.. דחלב גזירה קדמונית היתה קודם שאסרו גבינה ואז אסרו החלב שאין ישראל רואהו, אף על גב דתחלת גזירתו היה משום חשש עירב דבר טמא, מכל מקום כיון שגזרו ואסרו במנין סתם, אסרו כל חלב שאין ישראל רואה החליבה או יכול לראות אפילו ליכא חשש דבר טמא כגון החולב לגבן, מכל מקום החלב אסורה. אמנם כשנשתנה מצורתה ונעשית חמאה או גבינה לא גזרו וחזרה להתיר.

ערוך השולחן גם נמנה מבין האוסרים, והטעים את דבריו:
ערוך השולחן יורה דעה סימן קטו סעיף ו:
כך מקובלני שכל גזירת חכמים לבד טעמם הנגלה יש עוד הרבה טעמים כמוסים שלא גילו אותם והשומע ישא ברכה מאת ד' וישולם גמולו בזה ובבא (בעולם הזה ובעולם הבא).

⦁ חווה דעתך, לדעת כולם, האם יש מקום להקל, כאשר ישנו פיקוח ממשלתי שלא יערבו חלב בהמה טמאה בחלב הכשר?

האגרות משה חידש שמעיקר הדין אין איסור בחלב הנחלב ע"י גוי כאשר יש ראיה מוכחת שלא עירב בו חלב טמא:
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן מז:
בחלב שאסרו רק בחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו יש להתיר גם בישראל יודעין ידיעה ברורה דהוי כראיה. וזה שאם יערבו יענשו ויצטרכו לסגור העסק שלהם שהוא הרוחה של כמה אלפים והממשלה משגחת אליהם הוא ודאי ידיעה ברורה שהיא כראיה שלא היה בכלל איסורם. וזה הוא גם לכו"ע דאין טעם לחלוק בזה ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח"ו לומר שעושין שלא כדין. אבל מ"מ לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא וכך אני נוהג להחמיר לעצמי אבל מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין.

⦁ גבינת עכו"ם

במשנה מבואר שחז"ל גזרו שלא לאכול גבינת עכו"ם אף שאין חשש שהגבינה נעשתה מחלב טמא, היות והוא אינו מתגבן:
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כט עמוד ב:
אמר ר' יהודה: שאל ר' ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו: מפני מה אסרו גבינות עובדי כוכבים (שהרי חלב בהמה טמאה אינו מתגבן ומדוע אסרו)? אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה.

הגמרא בהמשך מביאה נימוקים רבים לגזירה זו, ומתוכם נקט הטור שלושה טעמים מרכזיים:
טור יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים סימן קטו:
גבינות העובדי גילולים אסורות ומפרש בגמרא כמה טעמים מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה, ומפני שטחין פניה בשומן חזיר, ושמערבין בה חלב טמא, אף על פי שאין החלב הטמא נקפא חיישינן שמא ישאר ממנו מעט בין נקביה.

הראשונים נחלקו, האם גזירת גבינה דומה לגזירת חלב, ובמקום שאין הטעם לאסור לא נאסרה, או שאיסור גבינה הוא בכל אופן.

רבינו תם סובר שבזמן הזה אין לאסור את הגבינה:
תוספות מסכת עבודה זרה דף לה עמוד א:
אומר ר"ת כי עכשיו לא מצינו טעם פשוט לאיסור בגבינת העובד כוכבים דהא טעם האיסור הוה משום ניקור כריב"ל... וליכא למיחש נמי משום עירוב חלב טמא... שהרי אין העובדי כוכבים שוטים לערב בו חלב טמא מאחר שאינו עומד אלא ודאי אין הטעם אלא משום נקור ואנו שאין נחשים מצוין בינינו אין לחוש משום גלוי...

לעומת זאת, לדעת הרמב"ם ורבים מן הראשונים, גם במקום שבו אין טעם לאסור, גזרו חכמים על גבינת גויים באופן גורף:
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה יד:
גבינה שמעמידין אותה העכו"ם בעשבים או במי פירות כגון שרף התאנים והרי הן ניכרין בגבינה הורו מקצת הגאונים שהיא אסורה שכבר גזרו על כל גבינת העכו"ם בין שהעמידוה בדבר אסור בין שהעמידוה בדבר המותר גזירה משום שמעמידין אותה בדבר האסור.

וכן פסק השולחן ערוך:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קטו סעיף ב:
גבינות העובדי כוכבים, אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבלה. ואפילו העמידוהו בעשבים, אסורה.

הרמ"א הסכים לדעת השולחן ערוך, אך כתב:
הג"ה על השולחן ערוך הנ"ל:
וכן המנהג, ואין לפרוץ גדר, אם לא במקום שנהגו בהם היתר מקדמונים. ואם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה, מותר. וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו. ואם ראה עשיית הגבינות ולא ראה החליבה, יש להתיר בדיעבד, כי אין לחוש שמא עירב בו דבר טמא מאחר שעשה גבינות מן החלב, כי דבר טמא אינו עומד, ובודאי לא עירב בו העובד כוכבים מאחר שדעתו לעשות גבינות. ומכל מקום אסור לאכול החלב כך.

יתירה מזאת, לדעת כמה מהאחרונים, אף אם ישראל משגיח על תהליך החליבה והגיבון אין להתיר את הגבינה, וכך כתב הש"ך:
ש"ך על השולחן ערוך הנ"ל:
אבל ודאי אין לחלק בין ראה הישראל עשיית הגבינות או לא כיון שאסרו חכמים גבינות העובד כוכבים, כל הגבינות אסרו, דהא אפילו העמידוה בעשבים אסרו משום לא פלוג, אם כך הוא הדין ראה שעשאן העובד כוכבים.

⦁ השווה בין דיון הפוסקים בגבינת עכו"ם לבין דיון הפוסקים בחלב עכו"ם, וחוה דעתך, מדוע החמירו לגבי גבינה?

⦁ הלכה למעשה

⦁ חלב שחלבו גוי בלא השגחה אסור מדברי חכמים.
⦁ נחלקו הראשונים והאחרונים כיצד הדין כאשר אין חשש מעשי שהגוי יערב חלב טמא בחלב טהור, וכל שכן במקום שישנו פיקוח ממשלתי על כך.
המנהג הנפוץ בארץ ישראל הוא לאסור אכילת חלב נכרי ואין להקל בכך. אולם בחוץ לארץ, המקל בכך במקום צורך גדול, יש לו על מה שיסמוך.