177

הקדמה:
אסור לצאת מחוץ ל'תחום שבת', בכדי שלא יהיה הילוכנו ביום השבת כהילוכנו ביום חול. טעם נוסף לכך נאמר בערוך השולחן: "דחכמים לא רצו שהאיש הישראלי ילך הרבה בשבת כבחול, ו(בכך) יתעסק יותר בעונג שבת ובתורה".

שאלה: האם חיילי מאהל, מוצב, או מחנה הסמוך ליישוב, רשאים ללכת בשבת להתפלל בו, על אף שהוא שוכן מחוץ לתחום השבת שלהם?

⦁ תחום שבת

נאמר בתורה:
שמות פרשת בשלח פרק טז פסוק כט:
ראו כי ה' נתן לכם השבת, על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים, שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקֹמו ביום השביעי.

וכך נפסק ברמב"ם:
רמב"ם הלכות שבת פרק כז הלכה א:
היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה, שנאמר: אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. מקום זה הוא תחום העיר ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה, אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. וכך אמר להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה. ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה, אבל חוץ לאלפים אמה אסור. שאלפים אמה הוא מגרש העיר.

חכמים תיקנו, שניתן להניח 'עירוב תחומין', ובכך ללכת אלפי אמה נוספות ממקום העירוב:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תח סעיף א:
מי שיצא מהעיר בערב שבת והניח מזון שתי סעודות רחוק מהעיר בתוך התחום וקבע שביתתו שם, אף על פי שחזר לעיר ולן בביתו, נחשוב אותו כאילו שבת במקום שהניח בו השתי סעודות, וזהו הנקרא עירובי תחומין. ויש לו להלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה לכל רוח.

⦁ פטור תחומין במחנה

המשנה מבארת ארבעה דברים שפטרו מהם חיילים ב'מחנה':
משנה מסכת עירובין פרק א משנה י:
ארבעה דברים פטרו במחנה (היוצא למלחמה): מביאין עצים מכל מקום, ופטורים מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב.

בגמרא מבואר שאין המחנה נפטר אלא מעירובי חצרות:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יז עמוד ב:
אמרי דבי רבי ינאי: לא שנו אלא עירובי חצירות (להתיר לטלטל מחצר אחת לשניה), אבל עירובי תחומין (שבא להתיר יציאה מתחום שבת) חייבין (אסור להם לצאת מחוץ לתחום ללא עירוב). דתני רבי חייא: לוקין על עירובי תחומין דבר תורה.

וכך גם נאמר בירושלמי:
תלמוד ירושלמי מסכת עירובין פרק א הלכה י:
רב חייה בר אשי אמר הדא דאת אמר בעירובי חצרות, אבל בעירובי תחומין דבר תורה הן.

כך פסק הרמב"ם:
רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה יג:
ארבעה דברים פטרו במחנה... וכן פטורין מלערב עירובי חצירות במחנה.

אולם, העירו הראשונים שהנחת הגמרא שתחומין מהתורה שנויה במחלוקת תנאים:
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ל עמוד ב:
במאי קא מיפלגי? מר סבר (רבי עקיבא): תחומין דאורייתא, ומר סבר (רבי אליעזר): דרבנן.

הרי"ף חילק בין יציאה חוץ לאלפים אמה שאיסורה מדרבנן, לבין יציאה חוץ לי"ב מיל שדינה מדאורייתא:
רי"ף מסכת עירובין דף ה עמוד א:
ואנן קיימא לן דליתא לדרבי עקיבא דאמר תחומין מדאורייתא, ואשכחינא בגמרא דבני מערבא דגרסינן הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין לך דבר תורה ר' מנא בעא ניחא אלפים אמה אינו מחוור ד' אלפים אמה מחוור הוא ר"ש בר ביסנא בשם רבי אחא אמר אין לך מחוור מכולם אלא תחום י"ב מיל כמחנה ישראל נמצאו עכשיו תחומי שבת מהן דרבנן ומהן דאורייתא: מאלפים אמה ולמעלה עד י"ב מיל לוקה עליהן מדרבנן ולר"ע לוקה עליהן מדאורייתא... מי"ב מיל ולמעלה לוקה עליהם מדאורייתא לדברי הכל דכתיב אל יצא איש ממקומו והיינו י"ב מיל כנגד מחנה ישראל אבל מאלפים אמה ולמטה מותר לדברי הכל.

על דרך זו כתב הרמב"ן, שישנו פטור מסוים מתחומין במחנה, אך דייק מלשון המשנה שפטור זה מצומצם להליכת 4000 אמה לצד אחד:
מלחמת ה' מסכת עירובין דף ה עמוד א:
משנתנו פטורין מלערב על אלפים אמה בלבד היא שנויה דלא קתני ומותרין להלך שלש פרסאות אלא קתני ופטורין מלערב בלחוד, לא התירו להן חכמים אלא עירוב זה שפטרוהו ממנו מה שאחרים מותרין בעירוב (ללכת 2000 אמה נוספים ממקום העירוב) מותרין במחנה בלא עירוב.

אולם הרשב"א התיר באופן רחב הרבה יותר:
עבודת הקודש בית נתיבות שער ה סימן א:
ויש מי שהורה שכל התחומין אינן תורה אלא מדברי סופרים, ולפיכך מחנה פטורין אפילו מלערב עירובי תחומין ואפילו של שלוש פרסאות, ולזה דעתי נוטה.

⦁ סכם את השיטות השונות, והסבר איך כל אחת מהן מסתדרת עם הגמרות המובאות לעיל?

⦁ חווה דעתך, האם הרמב"ם בהכרח חולק על הרמב"ן והרשב"א?

נחלקו פוסקי דורנו, כיצד יש לנהוג למעשה:

החזון איש פסק כדעת הרמב"ן:
חזון איש מועד סימן קיב סעיף ו אות א:
מבואר ברמב"ן במלחמות, דמדלא תנן דמותרין להלוך כמו שירצו, שאין חייבין באיסור תחומין, אלא קתני שהן פטורין מעירוב, שמעינן דרק זה שהותר לאחרים על ידי עירוב, התירו להן חכמים בלא עירוב, ונתנו להן חכמים רשות לברור להם בשבת ד' אלפים בכל מקום שהם צריכים להלוך, ונראה דאם הולכים למזרח בני אדם הפסידו למערב.

ואילו הגר"ש גורן כתב:
שו"ת משיב מלחמה חלק א שער א סימן ד:
חיילים הנמצאים בשדה לצורך שמירה ובטחון, והם תמיד במצב 'הכן' ערוכים להגנה ולהתקפה בשעת הצורך, בודאי שיש לדונם כדין מחנה לכל דבר. ויש לפטור אותם מד' הדברים גם בזמן הזה.. ולכן מותר להם על כל פנים לצאת מחוץ לתחום לצורך מצווה בשבת עד למרחק של י"ב מילין שהוא שנים עשר ק"מ בערך... מכיוון שלדעת רוב הפוסקים.. אין כלל איסור תחומין מן התורה, לדעת התלמוד הבבלי... ומסתבר שלדעת הרשב"א וסיעתו מותר להם ללכת גם מעבר לי"ב מיל, מכיוון שלפי שיטתו אין כל הגבלה של י"ב מיל בתחום שבת... אולם כדאי הוא הרמב"ם וסיעתו לחוש לדבריהם שלא ללכת גם במחנה יותר מי"ב מיל אפילו לצורך מצוה.

⦁ גדר מחנה

⦁ מניין אנשי המחנה

נאמר בירושלמי:
תלמוד ירושלמי מסכת עירובין פרק א הלכה י:
כמה הוא מחנה?... רבי יוחנן אמר עשרה (שנאמר) "ויבאו נערי דוד וידברו אל נבל" וגו'... רבי יודה בן פזי אמר עשרה (שנאמר) "עד למחנה גדול כמחנה אלהים", וכמה מחנה אלהים? עשרה (כדין צירוף לתפילה. קרבן העדה). תני בשם רבי יודה שנים עשר אלף, כמחנה ישראל.

2. מחנה היוצא למלחמה בזמן הזה
חזון איש שם:
נראה דיש ב' תנאים בדין מחנה: א. שתהא מלחמת ישראל, כדכתיב (דברים כג י) כי תצא למלחמה על אויביך וגו', והיינו הוצאת ישראל למלחמה. ב. שחיל הלוחמים במספר מסוים חונים במקום אחד, ויש עליהם שם מחנה... אבל שפיר יש לומר דאין דין מחנה אלא במלחמת כל ישראל על פי מלך ושופט שבדור, או על פי סנהדרין במלחמת רשות.

עוד כתב החזון איש:
חזון איש שם:
ואפשר דד' דברים שפטרו במחנה אינו אלא במלחמת כל ישראל, מלחמת מצוה או רשות על פי מלך וסנהדרין, אבל גייס העומד על עיר, ובני העיר יוצאין להדפם ולהציל, אף שמלחמתן מלחמת מצוה, מכל מקום אינן בכלל פטור מחנה.

אולם, הגר"ש גורן מוכיח שפטור זה אינו תלוי במלך וסנהדרין:
שו"ת משיב מלחמה שם:
והנה מהטור בסימן קנ"ח שהזכיר את הפטור מנטילת ידיים למחנה ההולכים למלחמה, יש לנו יסוד מוצק חשוב ביותר לזמננו אנו, שגם על מחנות צבא שלנו חלים דיני מחנה של המשנה. מהטור ברור שגם בזמן
הזה ישנה אפשרות שתפרוץ מלחמה בין צבא ישראל לבין אויביו,
ובכל מקום שישכון כח כזה דין מחנה עליו לענין כל הדברים שפטרו במחנה, ואין הדבר תלוי בביאת משיח צדקנו, שאילולא כן לא היה הטור מביא דין זה להלכה, כמו שאינו מביא כל יתר הדברים שאינם נוהגים בזמן הזה ושינהגו לימות המשיח.

⦁ חשוב מהו יסוד המחלוקת בין החזון איש לגר"ש גורן?

⦁ אימונים וביטחון שוטף

הגריא"ה הרצוג כתב שבימינו אין דין מחנה אלא בחניון ארעי היוצא למלחמה, ולא במחנה החונה ימים רבים שלא בשעת מלחמה:
שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן מז:
שהמשלטים (המוצבים).. אינם לא בכלל מחנה, ולא בכלל שיירא, ולא עליהם נאמרו הקולות הנ"ל מפי קדשם של רבותינו הראשונים זי"ע, שאלו הם בנינים קבועים של אבנים לבנים וברזל, ואנשי צבא קבועים בהם תמיד, ולא יוצאים למלחמה וחונים ימים... ומלבד כל זאת אם כי עדיין לא נכרתה ברית שלום עם שכינינו, אבל מצב של מלחמה איננו קיים, ואין טעם לזה לכלול את אחינו השרויים במשלטים, בכלל בני מחנה היוצאים למלחמה ולפוטרם אפילו מעירוב בשביל אלפיים האמה, אבל ביטול איסור תחומין, לא תהא כזאת בישראל.

אולם, הגר"ש גורן סבר כי כל שהחיילים נמצאים במחנה אימונים דינם כדין היוצא למלחמה:
שו"ת משיב מלחמה שם:
ד' הדברים שפטרו במחנה נוהגים גם בזמן הזה, אלא שנחלקו הראשונים אם המדובר במחנה היוצא למלחמה או כשאינו יוצא למלחמה. ואם כי הוכחנו לכאורה שלא תיתכן בזמן הזה מלחמת הרשות מאחר שאין לנו סנהדרין של 71, הרי במלחמת מצוה בודאי שפטרום מד' הדברים לדעת כל הראשונים. לכן היושבים במוצבים על הגבול, וחיילים שומרי משמרת הקודש על גבולות ישראל, וכן החיים במחנות ונמצאים בכוננות לשם שמירה ובטחון שוטף, ברור שיש עליהם דין של מחנה היוצא למלחמה, להיות מותרים בכל ארבעת הדברים שפטרו במחנה... אבל לא נוכל להתיר את הדבר במחנה בסיסי קבוע, שדינו כדין ישוב קבוע.

⦁ חוה דעתך, האם לדעת הגר"ש גורן, בסיסי חיל מודיעין ותקשוב הם גם בכלל ההיתר? מדוע?

⦁ הלכה למעשה

כך נכתב בספרנו 'תורת המחנה' חלק ב פרק מו תשובה ג:

⦁ נחלקו מפוסקי דורנו בביאור 'פטור תחומין במחנה', יש שנקטו שאין ההיתר חל אלא על יציאה לצורך מצוה עד למרחק של 4,000 אמה (1920 מטר) ממחנה ארעי (של עשרה חיילים ויותר) היוצא למלחמה, ודוקא על חשבון היתר ההליכה לרוח נגדית. ואילו הגר"ש גורן נקט שאף חיילים היושבים במחנות ובמוצבים האחראים על בטחון שוטף, או שישביתם במקום היא בכוננות לצורך הגנה וביטחון בכל מקום שהוא, ואף חיילים הנמצאים במחנה אימונים לקראת פעולות ביטחון והגנה על הגבולות, או בסדרת אימונים בשדה, בכלל היתר זה.

⦁ כמו כן, לדעת הגר"ש גורן רשאים להקל ביציאה אל מחוץ לתחום לדבר מצוה, עד למרחק של כ-12 ק"מ (ובדלית ברירה אף למרחק גדול מזה).

למעשה, המקל כדעה זו, יש לו אילן גדול לסמוך עליו.