78

הכנסת נשק לבית הכנסת

הקדמה:

קדושתו של בית הכנסת גדולה היא, עד שדרשו חז"ל על הפסוק: 'וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט' (יחזקאל יא, טז) - 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות'.

התפילה בבית הכנסת מביאה לתוספת קדושה וחיים לאדם, וכמסופר בגמרא: אמרו לו לרבי יוחנן: יש זקנים בבבל. תמה, והלא נאמר: 'לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה' (בארץ ישראל), אבל בחוצה לארץ לא! כיון שאמרו לו שמשכימים ומעריבים לבתי כנסיות, אמר: זהו שהועיל להם.

שאלה: האם מותר לחייל להיכנס עם נשקו לבית הכנסת?

1. מקור הדין

התורה מספרת על כך שפינחס קם להרוג את זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון שהתחבר עם אישה מדיינית:

במדבר פרק כה פסוק ז:

 וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.

הגמרא מדייקת מלשון התורה, שפינחס קם 'מתוך העדה' היינו מישיבתו בסנהדרין (שנקראים 'עדה'), ורק אחר כך נטל רומח בידו:

תלמוד בבלי סנהדרין דף פב עמוד א:

'וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ' - מכאן שאין נכנסים בכלי זיין לבית המדרש.

הראשונים הרחיבו הלכה זו גם ביחס לבית הכנסת:

בית יוסף אורח חיים סימן קנא סעיף ו:

כתוב בארחות חיים (הלכות בית הכנסת אות ז) בשם הר"מ (המהר"ם מרוטנבורג) שאסור ליכנס לבית הכנסת בסכין ארוך, לפי שהתפילה מארכת ימיו של אדם והסכין מקצרם.

• מהו הטעם שאין להיכנס לבית הכנסת עם סכין ארוכה?

וכן נפסק להלכה:

שולחן ערוך אורח חיים סימן קנא סעיף ו:

יש אוסרים ליכנס בו (בבית הכנסת) בסכין ארוך, או בראש מגולה.

1. סכנה בהשארת נשק בחוץ, ונשק מכוסה

הט"ז דייק בלשון השולחן ערוך, שלא נאסרה אלא כניסה עם סכין ארוך, וזה תוכן דבריו כפי שהובאו בלשונו של הגר"ע יוסף:

שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן יח:

והטורי זהב (סימן קנא, ס"ק ב), דייק מלשון מהר"ם והארחות חיים והשולחן ערוך, שלא אסרו להיכנס לבית הכנסת אלא בסכין ארוך. והקשה ממה שכתב מרן הבית יוסף (סימן קפ) בשם הארחות חיים, שמנהג ישראל לכסות הסכינים בברכת המזון, לפי שהשולחן הוא מזבח כפרה לנו, והמאריך על שלחנו מאריכים לו ימיו ושנותיו, ונאמר באבני מזבח 'לא תניף עליהם ברזל', שאינו רשאי להניף המקצר על המאריך, והוא הדין בשולחן. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (קפ, ה), ולא חילקו בזה בין סכין ארוך לקצר!

ותירץ (הט"ז), שבברכת המזון אפשר בנקל (בקלות) לכסות כל סכין, ולמה לא נעשה כן, אבל כאן (בתפילה) שיצטרך לסלק מעליו הסכין לגמרי, וזו טירחא יתרה לסלקו ואחר כך לחזור וליטלו, וגם לפעמים יש בו צורך אליו, לכן לא הטריחוהו אלא רק בסכין ארוך שאין בו צורך כל כך.

• מהי הקושיה שהקשה הט"ז מדין סכין בשעת ברכת המזון?
• מהם שני ההבדלים שבין סכין בברכת המזון ובין סכין בתפילה, לפי תירוצו של הט"ז?

על פי דברים אלו, כתב הגר"ע יוסף:

שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן יח:

ולפי זה נראה, שחייל שחייב ללכת עם נשקו בגלל סיבות בטחוניות וכדומה, ואם יפרוק נשקו מעליו בעת כניסתו לבית הכנסת, אפשר שיגרום לסכנה כל שהיא - רשאי להיכנס לבית הכנסת להתפלל עם נשקו, שזהו כדין סכין שאינו ארוך שמותר להיכנס בו לבית הכנסת להתפלל.

היעב"ץ תירץ את קושיית הט"ז באופן אחר:

מור וקציעה סימן קנא:

נראה (מלשון האורחות חיים), דקפיד (שהקפיד רק) אסכין (על סכין) ארוך דווקא, דמיירי (שכן מדובר) בארוך כל כך שיוצא ונראה מתחת בגדיו, כעין סכין של שחיטה דגסה (שהיא גדולה), או חרב החגור על ירכו מעל למדיו, שזה ודאי גנאי הוא ודרך קלון. אבל בסכין קצר שמכניסו בתיק ומצניעו בכיס מגולה מתחת למדיו לית לן בה (אין איסור). ולכן מה שכתב הט"ז, מאי שנא (מדוע שונה) מברכת המזון דלא מפליג (ששם אין הבדל) בין סכין ארוך לבלתי ארוך... (לא קשה), דהא (שהרי) בכיסוי שרי התם (התיר שם), והכא נמי (וכך גם כאן). אלא סכין ארוך דווקא הוא דאסור, משום דאי אפשר לכסותו שלא יהא נרגש לעין, שאפילו הוא נתון בחיקו נראה הוא מתחת למדיו).

גם המשנה ברורה כתב (סימן קנא, ס"ק כב):

ועיין באליה רבה שדעתו שאין להחמיר, כי אם בסכין מגולה.

1. דין חייל, ונשק פרוק

בדברי הערוך השולחן בהלכות שבת (סימן שא, סעיף נא) מבואר, שכלי נשק מוגדר כקבוע לגבי החייל, ונחשב לאחד מבגדיו, ועל כן כתב שחייל רשאי לשאת נשק ברשות הרבים בשבת. ולמרות שעצם דבריו לעניין דין הוצאה בשבת שנויים במחלוקת, על פי דבריו כתבו האחרונים, שיש טעם להקל בכניסה עם נשק לבית הכנסת, כאשר מדובר בחייל:

שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן יח:

ובכלל יש גם סברא לומר, שלחייל העובד בצבא קבע וכן לשוטר קבוע, לדידם (בשבילם) הרובה או האקדח נחשבים כאחד מבגדיהם שמלובשים, וכדמצינו בגדולה מזו להערוך השולחן בהלכות שבת, שכותב לומר סברא כזאת לגבי הוצאה בשבת.

• לפי הסבר זה, האם יהיה הבדל להלכה בין לוחם ובין אזרח?

עוד כתב הציץ אליעזר (הנ"ל), דרך נוספת להתיר את הכנסת הנשק לבית הכנסת:

נראה לי לחדש... (שבכדי לאסור את הכנסת הנשק), בעינן (צריך) שיהא בדומה לההיא דרומח (למקרה של הרומח של פנחס) - שהמכשיר כשלעצמו כפי שהוא יהא מוכשר (מסוגל) לקצר ימים, כסכין וכדומה, אבל כל שהמכשיר זקוק לעזרה נוספת לתפקידו, כרובה ואקדח וכדומה הזקוק לכדורים שיורה בהם - אזי אם הוא ריק מכדורים, יש לומר דמותר ליכנס בו בבית הכנסת ובבית המדרש, בהיות והוא כשלעצמו כפי שהוא כעת אינו מסוגל לקצר ימים. ואפילו אם במקום שני בחגורתו שעליו מחזיק גם כדורים, מכל מקום לא משנה הדבר לאסור, בהיות שכל אחד כפי שהוא בנפרד אינו יכול לקצר ימים.

• איזה חידוש חידש הציץ אליעזר בדין הכנסת נשק לבית הכנסת?

1. תפילה מחוץ לבית הכנסת

שו"ת ציץ אליעזר הנ"ל:

למדנו מהאמור... דאין נכנסים לבית הכנסת בסכין וכלי זיין... וגם לרבות שאסור להתפלל אפילו בבית כשהם עליו, דזיל בתר טעמא (לך אחר טעם הדבר), שמנמקים הטעם לפי שהתפלה מארכת (ימיו של אדם) וכו'. ונימוק זה שייך בכל מקום שמתפלל... ובבית הכנסת אסרו להכניס אפילו שלא בשעת תפילה, בהיות וסגולתה העצמית של הבית כנסת היא להאריך ימיו של אדם.

• מה הדין בתפילה עם נשק מחוץ לבית הכנסת, לדעת הציץ אליעזר? מדוע?
• כאשר נכנס עם נשק לבית הכנסת ואיננו מתפלל, הדבר מותר?

לעומת זאת דעת הגר"ע יוסף להקל בכך:

שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן יח:

...אם כן, לא היה לו למרן (השולחן ערוך) לכתוב דין זה בהלכות בית הכנסת, אלא בהלכות תפילה. אלא ודאי דמשמע ליה (שמשמע לו) שדברי מהר"ם אלו אינם אלא בבית הכנסת, שיש בזה גם כן משום קדושת בית הכנסת וכבודו... וכן ראיתי להגאון רבי יהודה עייאש בספר מטה יהודה שכתב, שאם מתפלל בביתו והסכין תחוב בחגורתו אשר במתניו מותר, ואפילו בסכין ארוך. שלא אסרו אלא בבית הכנסת שיש בו שני טעמים לאיסור, האחד שהסכין מקצר, והשני משום כבוד בית הכנסת.

1. מצב כוננות גבוהה

כתב הציץ אליעזר (חלק י סימן יח) בסוף דבריו:

כל הדברים האמורים, המה שלא במצב של חירום וכוננות ועמידה על המשמר מפחד האויב, אבל כשנמצאים במצב כנזכר, והחייל ואיש המשמר עומדים על משמרת הבטחון ואיש חרבו על יריכו, אין לחזר כלל אחר הקל קל תחילה. ויש לו להתפלל עם כלי זיינו עליו וכן ליכנס בבית הכנסת, ורק יש לו להשתדל להסירם מעליו ולשימם בסמוך לו ולכסותם, אם אפשר ולא יפריע לו הדבר בתפלתו, או לכסותם בבגד עליון או בטלית כשהם עליו.

1. הלכה למעשה

כך נפסק להלכה בספרנו 'תורת המחנה':

א. לכתחילה אין להיכנס עם נשק לבית כנסת, אולם חיילים הנצרכים מסיבות בטחוניות או בטיחותיות לשאת את נשקם, רשאים להקל בכך, ומכל מקום ישתדלו לכסותו במעיל וכדומה, ובמידה ועל פי הנהלים ניתן הדבר, יצניעוהו באופן אחראי בבית הכנסת מאחורי מחיצה וכדומה.

ב. אף המתפלל חוץ לבית הכנסת (כגון הנאלץ להתפלל במגורים) יימנע במידת האפשר מתפילה כשנשק גלוי לצידו.

ג. מותר לשאת כפיו בהיותו חמוש, ומכל מקום ראוי שיפקיד נשקו בידי חבירו לזמן זה.

'והגית בו'

דפי מקורות בהלכה צבאית ללימוד עצמי לחיילי צה"ל

יוצא לאור ע"י הרבנות הצבאית הראשית - ענף ההלכה - בית המדרש להלכה צבאית

מערכת: סא"ל הרב שהם עורקבי רע"ן הלכה, רס"ן הרב דב ברקוביץ רמ"ד הלכה,

סרן הרב דודי גרינפלד מפקד בית המדרש, אע"צ הרב חנניה שפרן

כתיבה ועריכה: רב"ט ר' יהודה בן חיים

הקו הפתוח: 052-9414414. נשמח לשאלות ולתגובות: bmlhalacha@gmail.com

להצטרפות לקבוצת ההלכה יומית לחיילים בוואצפ וקבלת דפי 'והגית בו' (קבוצה שקטה),

סרקו את הקוד הבא: