8

הקדמה:

הקב"ה ציווה אותנו להפריש תרומות ומעשרות, לפי שעל האדם לזכור את בוראו שהטיב לו וברא לו את מזונו, על כן יפריש טרם יאכל בעצמו, קצת ממנו לשמו ברוך הוא, ויתננו למשרתיו שהם הכהנים והלוים (ע"פ החינוך, מצווה תקז).

שאלה: חיילים שתופסים קו בצפון, סמוך ליישובים העוסקים בגידול חקלאי של אפרסקים וענבים, קיבלו אישור ממזכירות הישובים לאכול מהפירות. האם עליהם להפריש תרומות ומעשרות בטרם יאכלו מהפירות?

1. פתיחה

בשלוש השנים הראשונות של עץ חדש, פירותיו נקראים 'עורלה' ואסור לאוכלם. בדף זה נעסוק בפירות שאין בהם חשש 'עורלה'.כמו כן נשוב ונדגיש שמדובר דווקא שבעלי הפרדס נתנו רשות לקטוף מהעצים שלהם, ולאכול מפירותיהם, שאם לא כן, באכילת הפירות עוברים על איסור גזל.

2. מקור הדין

חמשה סוגי תרומות ומעשרות הם: תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני ומעשר עני.

א. תרומה גדולה (מהבעלים לכהן):
דברים פרק יז פסוק יד, פרק יח פסוקים ג,ד,ה
כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר ה' אֱלֹקֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ... וְזֶ֡ה יִהְיֶה֩ מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֥ת הָעָ֗ם... רֵאשִׁ֨ית דְּגָֽנְךָ֜ (תבואה) תִּֽירֹשְׁךָ֣ (יין) וְיִצְהָרֶ֗ךָ (שמן)... תִּתֶּן־לּֽוֹ: כִּ֣י ב֗וֹ בָּחַ֛ר ה' אֱלֹקֶ֖יךָ מִכָּל־שְׁבָטֶ֑יךָ לַעֲמֹ֨ד לְשָׁרֵ֧ת בְּשֵׁם ה' ה֥וּא וּבָנָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים:

ב. מעשר ראשון (מהבעלים ללוי):

במדבר פרק יח פסוק כא
וְלִבְנֵ֣י לֵוִ֔י הִנֵּ֥ה נָתַ֛תִּי כָּל־מַֽעֲשֵׂ֥ר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְנַחֲלָ֑ה חֵ֤לֶף (תחת) עֲבֹֽדָתָם֙ אֲשֶׁר־הֵ֣ם עֹֽבְדִ֔ים אֶת־ עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:

ג. תרומת מעשר (מהלוי לכהן):
במדבר פרק יח פסוקים כה, כו
וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וְאֶל־הַלְוִיִּ֣ם תְּדַבֵּר֘ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶם֒ כִּֽי־תִ֠קְחוּ מֵאֵ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַֽמַּעֲשֵׂ֗ר... וַהֲרֵמֹתֶ֤ם מִמֶּ֙נּוּ֙ תְּרוּמַ֣ת ה' מַעֲשֵׂ֖ר מִן־הַֽמַּעֲשֵֽׂר:

ד. מעשר שני (הבעלים אוכלו בירושלים)
דברים פרק יד פסוקים כב,כג
עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ... וְאָכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י׀ ה' אֱלֹקֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֘ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒:

ה. מעשר עני (מהבעלים לעני):
דברים פרק יד פסוקים כח,כט
וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ: וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ:

3. מה חייב במעשרות
מדרש תנאים לדברים פרק יח פסוק ד
דגנך תירושך ויצהרך, כעין דגן תירוש ויצהר, מה דגן תירוש ויצהר -  מאכל אדם, וגידוליו מן הארץ, ויש לו בעלים שנאמר דגנך, אף כל כיוצא בהן חייב בתרומה ומעשרות.

• מהם שלושת התנאים להתחייב במעשרות?

למדנו מדברי המדרש, שלא רק תבואה, ענבים וזיתים (המפורשים בתורה) חייבים בתרומות ומעשרות. נעיין בדברי הראשונים, ונברר האם חיוב זה מדאורייתא או מדרבנן (והלימוד מהפסוקים הוא 'אסמכתא')? 

רמב"ם הלכות תרומות פרק ב הלכה א
כל אוכל אדם הנשמר, שגידוליו מן הארץ חייב בתרומה, ומצוה עשה להפריש ממנו ראשית לכהן שנאמר ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו, מה דגן תירוש ויצהר מאכל בני אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנאמר דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומות וכן במעשרות.

ר"ש מסכת מעשרות פרק א משנה א
ירקות מניין? איסי בן עקביא אומר המעשרות לירקות מדבריהן (ירושלמי מעשרות פרק א, הלכה א).
ולא בעי (רצה, איסי בן עקביא) למימר שיהיו כל האחרים מן התורה, דמדאורייתא לא מחייבי אלא דגן תירוש ויצהר... אלא מדבריהם שאין להם אסמכתא מקרא.

• באר את המחלוקת שבין הרמב"ם לר"ש.

עם זאת, מסיבה אחרת, לדעת הרמב"ם חיוב תרומות ומעשרות בזמן הזה (אף בדגן תירוש ויצהר) הוא מדרבנן:

רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה כו
התרומה בזמן הזה... אינה מן התורה אלא מדבריהם. שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל ובזמן שיהיו כל ישראל שם, שנאמר 'כי תבואו', ביאת כולכם, כשהיו בירושה ראשונה, וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית... וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בהן בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה.

• באר מדוע לדעת הרמב"ם חיוב תרומה בזמן הזה מדרבנן?
• מדוע לגבי מעשרות נזקק הרמב"ם לחידוש נוסף משלו?
  
  4. ממתי מחויב הפרי בתרומות ומעשרות 

א. הגיע ל'עונת המעשרות' (שיהיה ראוי לאכילה):
רמב"ם הלכות מעשר פרק ב הלכה ג
פירות שאינן ראויים לאכילה מקטנן, כגון הבוסר וכיוצא בו, אינן חייבין במעשר עד שיגדלו ויעשו אוכל. שנאמר מזרע הארץ מפרי העץ עד שיהיה פרי... וזו היא עונת המעשרות, וקודם שתגיע התבואה והפירות לעונה זו מותר לאכול מהן כל מה שירצה ובכל דרך שירצה.

ב. נגמרה מלאכתו (מלאכה המסיימת את הכנת הפרי לשווק):
רמב"ם הלכות מעשר פרק ג הלכה א
פירות שהגיעו לעונת המעשרות ונתלשו ועדיין לא נגמרה מלאכתן, כגון תבואה שקצרה ודשה ועדיין לא זרה  אותה (לא הפריד את הגרעינים מהמוץ), מותר לאכול מהן אכילת עראי עד שתגמר מלאכתן, ומשתגמר מלאכתן אסור לאכול מהן עראי. 

ג. קביעת הפירות למעשר (פעולה או מחשבה הנותנת לפרי חשיבות):
המשך הרמב"ם הנ"ל הלכה ב
במה דברים אמורים, בגומר פירותיו למכרן בשוק, אבל אם הייתה כוונתו להוליכן לבית, הרי זה מותר לאכול מהן עראי אחר שנגמרה מלאכתן, עד שיקבעו למעשר.

הרמב"ם מבאר מהו קביעות למעשר:
המשך הרמב"ם הנ"ל הלכה ג
אחד מששה דברים קובע הפירות למעשרות: החצר (משיכנסו הפירות לחצר או לבית), והמקח (מכירה), והאש (בישול), והמלח (כבישה במלח), והתרומה (הפריש מהם תרומה גדולה), והשבת (נכנסה שבת), וכולן אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו.

בירושלמי מבואר מה ההבדל בין אם מוליך פירותיו למוכרן או שמוליכן לביתו:
תלמוד ירושלמי מסכת מעשרות פרק א
הלכה דמה בין המוליך לשוק מה בין המוליך לביתו? בשעה שהוא מוליך לביתו בדעתו הדבר תלוי, ובשעה שהוא מוליך לשוק לא בדעתו הדבר תלוי, בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ונטבלו (התייחבו במעשר) מיד.

• חווה דעתך, מדוע תנאים אלו (עונת המעשרות, גמר מלאכה, קביעה למעשר), הן שקובעים את חיוב הפירות בתרומות ומעשרות?
  
  5. אכילה בפרדס

רמב"ם הלכות מעשר פרק ד הלכה טו
תאנה העומדת בחצר, אוכל ממנה אחת אחת ופטור, ואם צירף חייב במעשר.

דרך אמונה (הרב חיים קנייבסקי, על הרמב"ם הנ"ל)
העומדת בחצר - המשתמרת, הקובעת למעשר (חצר שקובעת - כל שהכלים נשמרין בתוכה, או שאין אדם בוש מלאכול בתוכה, או חצר שאם יכנס אדם לה אומרים לו מה אתה מבקש).
אוכל ממנה אחת אחת ופטור - ואף על גב דאחר גמר מלאכה המכניס פירותיו לחצר אסור אפילו אחת אחת (כיוון שבכניסתם לחצר הוקבעו למעשר), כאן שהוא קודם גמר מלאכה, וקיימא לן בפרק ג הלכה ד דחצר אין קובע קודם גמר מלאכה, לכן מותר אחת אחת. ומכל מקום שנים שנים לא הקילו בזה דהוי כגמר מלאכה.

• חווה דעתך, מה יהיה הדין בתאנה העומדת במטע?
• עיין לעייל בחלק ד, מה דין פירות שנגמרה מלאכתן ואינו עומד למוכרן ועדיין לא הוקבעו למעשר?
• מה הדין אם חייל לקח את הפירות והכניסם למוצב?
  
  6. הלכה למעשה

א. פירות שגדלו בארץ ישראל, ביד ישראל וראויים למאכל אדם חייבים במעשר.
ב. הקוטף מהפרדס ואוכל שם, רשאי לקטוף כרצונו מהפירות ולאכול מהם בדרך עראי (בלי לבשל את הפירות, או לקלף כמה מהם ולאוכלם יחד וכיוצ"ב) בלא הפרשת תרומות ומעשרות. אך אם הכניס את הפירות למקום המשתמר כגון מוצב או פילבוקס חייב לעשר.

'והגית בו'
דפי מקורות בהלכה צבאית ללימוד עצמי לחיילי צה"ל
יוצא לאור ע"י הרבנות הצבאית הראשית - ענף ההלכה - בית המדרש להלכה צבאית
מערכת: סא"ל הרב ישי איתן רע"ן הלכה, רס"ן הרב דב ברקוביץ רמ"ד הלכה,
סרן הרב דודי גרינפלד קמ"ד כתיבה, אע"צ הרב חנניה שפרן
כתיבה ועריכה: ט' ר' יצחק ענתבי

הקו הפתוח: 052-9414414. נשמח לשאלות ולתגובות: bmlhalacha@gmail.com