פרק ב

שאלה: עד מתי יהיו רשאים להניח תפילין, חיילים שנבצר מהם להניחם משך כל היום?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו" (שאומר "וקשרתם לאות על ידך כו'" ובעצמו אינו מקיים), ועל כן אף שזמן תפילין כל היום, יש להקפיד להניח תפילין עד סוף זמן ק"ש (רביעית היום), בכדי לקרותה בזמנה כשהוא עטור תפילין.

בשעת דחק שאין באפשרותו להניחן בשעה זו, הרי שיש להניחן לאחר מכן, אלא שכבר התבאר[2] שאין להניח תפילין בלילה, וכתבו[3] בשם האר"י הקדוש שע"פ הסוד יש להיזהר ולהסירם מיד בהגיע שעת שקיעת החמה, ברם, כתבו הפוסקים[4] שמי שנבצר ממנו להניח תפילין עד שעה זו, יש לו להזדרז ולהניחן עד סוף 'בין השמשות', היינו הזמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים שהוא ספק יום, ונחלקו האחרונים[5] אם רשאי אף לברך בשעה זו.

סיכום: לכתחילה יש להקפיד לקרות קריאת שמע בזמנה (עד רבע היום) כשהוא עטור בתפילין. כשלא התאפשר הדבר, יניחן בהמשך היום, ואם נבצר ממנו מלהניחן עד השקיעה, רשאי אף להניח עד שלוש עשרה וחצי דקות לאחר מכן, ולדעת הספרדים הנמשכים אחר פסקי הגר״ע יוסף רשאי אף לברך על הנחה זו.

[1] ברכות יד ע"ב:

[2] בתשובה הקודמת:

[3] משנה ברורה סימן ל ס"ק טו:

[4] משנה ברורה שם ס"ק ג, ילקוט יוסף שם סעיף ו:

[5] לדעת הביאור הלכה (שם ד"ה 'ויש מי') כף החיים (שם ס"ק יז) וספר עוד יוסף חי (פרשת חיי שרה אות ז) אין לברך על תפילין בשעה זו כיון שהוא ספק לילה, ואילו לדעת החיי אדם (כלל יד סעיף טז) ושו"ת יביע אומר (ח"ז או"ח סימן ז אות ה) אף יברך עליהן. ולמעשה נראה שיש להימנע מברכה הואיל ו'ספק ברכות להקל', מלבד לנמשכים אחר פסקי הגר"ע יוסף באופן מובהק: