הקרפ"גיות האלה נמצאות בראש כל פעילות מבצעית בגדודי החי"ר

השעה 3 לפנות בוקר, גדוד 890 תופס קו במוצב ״גלדיולה״, הכוחות פוגשים פעילי חיזבאללה ובמהלך ההיתקלות חייל נחבל בראשו. ״צריך לקבל החלטה על המקום אם מפנים את החייל במורד ההר, שזו נסיעה של שעה וחצי, או אם מטפלים בו במקום״, מסבירה סגן ד"ר נופית שמואל, הקרפ״גית (קצינת הרפואה) הראשונה של גדוד 890 בחטיבת הצנחנים. 

היא מתלבטת רבות ובסוף מחליטה לטפל בו במקום, והחייל ניצל. ״ההחלטות האלה הן מורכבות וצריך לדעת להסתמך על האינטואיציה ועל הניסיון הרפואי שלך״, מפרטת בגאווה. 

קצינות הרפואה הגדודיות מצטרפות בכל פעם שהגדוד תופס קו ונמצאות בכוננות כשצריך. הן מנהלות את כל ענייני הרפואה בגדוד - מרישום אקמול ועד הצטרפות לתרגילים בשטח ואחריות על כל מקרה שקורה בגזרתן.

בשנים האחרונות, יותר ויותר נשים מסיימות את מסלול העתודה הרפואי ״צמרת״ ומשתבצות בגדודי חי״ר ולוחמה לתפקיד הקרפ"גית. לכבוד יום הרופא, דיברנו עם ארבע נשים שיחד, וכל אחת בנפרד - שוברות את תקרת הזכוכית. 

אני לא יכולה להיות רופאה טובה בלי להיות מפקדת טובה

סגן ד"ר נופית שמואל, סגן ד"ר רהב מנחם הראשונה בחטיבת גולני, סגן ד"ר דניאל אקלר, הקרפ"גית הראשונה של גדוד 92 בחטיבת כפיר וסגן ד"ר שני סולטני, הקרפ"גית של גדוד 46, בחטיבת 401, התגייסו לתוכנית ״צמרת״ בגיל 18, כשהמטרה שעמדה לנגד עיניהן - להיות רופאות. הן למדו שבע שנים את המקצוע, יחד עם סטודנטים והוכשרו לתפקיד במסגרת הצהלי"ת - טירונות 03, קורס קצינים וקורס חובשים. 

בקו הסיום הן נוכחו לדעת שהן נושאות שני סוגים של סמכות - מפקדת ורופאה. ״השילוב בין שני התפקידים הוא מורכב - צריך כל הזמן להוריד כובע אחד ולשים אחר, זה דורש תכונות אופי שונות״, מספרת סגן ד"ר אקלר. 

דרך השילוב בין השניים, הן הבינו שהאחריות על חיילים, והצורך לקבל החלטות הרות גורל בזמן קצר, הופך אותן לרופאות טובות יותר. ״כשנכנסתי לתפקיד לא ידעתי מה הוא צופן בחובו, יש ימים של קושי ללא ספק", מודה סגן ד"ר רהב, "אבל התחושה שחייל יוצא ממסדר ואומר לי, דוקטור תודה שהקשבת או תודה שדאגת לי - זו תחושת סיפוק שאין כמוה״. 

להיות רופאה משמע לשאת על כתפייך אחריות כבדת משקל, וכך גם להיות מפקדת. ״אני לא יכולה להיות רופאה טובה בלי להיות מפקדת טובה״, מסכמת בפשטות סגן ד"ר סולטני ומראה איך העבודה המשולבת והאינטנסיבית בצבא תתרום להן במסע אל מטרת הקצה - להפוך לרופאות מצוינות.

משייפים אותנו, הופכים אותנו להיות הרבה יותר חדים

הצבא, בתור גוף מבצעי, מקנה לרופאים של ״צמרת״ הסתכלות רחבה וחדה יותר על תפקידם ומכין אותם בצורה יוצאת דופן לעבודה החשובה הזו. 

"זה מקצוע שדורש הרבה החלטיות וקור רוח - צריך להחליט ברגעים ספורים אם הפצוע צריך צנתור או לא, והצבא מעניק לי את היכולת לקבל החלטות טובות יותר", מבהירה סגן ד"ר סולטני, ״בשבוע שעבר, היינו בפעילות מבצעית במובלעת בסוריה. עמדתי באמצע הלילה בשטח אויב ואמרתי לעצמי, אם חייל נפגע עכשיו - זה עליי ועל התאג"ד שלי מאחורה'".

"אולי מי שלא לומד דרך הצבא מסיים יותר מהר, אבל עלינו מוטלת האחריות להבטיח את שלום החיילים שלנו, וזו משמעות ורכישת ניסיון שאין באזרחות בשלב הזה שאנחנו נמצאים בו״, מסבירה סגן ד"ר אקלר. 

״משייפים אותנו והופכים אותנו להיות הרבה יותר חדים״, מוסיפה סגן ד"ר שמואלי, ומבינה שהניסיון שצברה בכל הגזרות אליהן נכנסה עם החטיבה, וכל הכלים שרכשה עם החיילים שלה, גרמו לה להיות חזקה יותר ולקבל החלטות בקור רוח.

זה נתן לי דרייב להוכיח - אני רוצה שהחיילים שלי יידעו שאני איתם  

״כשהתכוננו לפעילות תגבור בשבוע שעבר, הסתכל עליי מישהו מיחידה מקבילה ושאל אותי לאן אני הולכת, עניתי לו ׳לאן שאתה הולך׳, והוא המשיך להסתכל עליי בבלבול״, מספרת בחצי צחוק סגן ד"ר סולטני. כשאני שואלת אותה איך מרגישה הטלת הספק הכמעט מובנת מאליה הזו, היא עונה מיד:״זה נתן לי דרייב להוכיח - אני רוצה שהחיילים שלי יידעו שלא משנה לאן הם ילכו, אני איתם".  

"המתגייסים בגיל בו הם עוברים מהבית ומהמקום שגדלו בו", מסכמת סגן ד"ר סולטני, "והצבא הוא הזדמנות ליצור נקודת התחלה שווה בשביל כולם, כמו שהם נפגשים עם חיילים מאוכלוסיות שלא הכירו לפני -  אחד מהדברים שהם צריכים להיחשף אליו הוא שגם נשים יכולות להיות רופאות קרביות".