הרופא שנפצע והציל חיים - מעלה את הדופק לרפואה המבצעית
מיד כששמע על פתיחת "צוק איתן", הוא מיהר לגזרה והתנדב לעזור, כשגם פציעה לא מנעה ממנו לעשות הכול כדי להציל חיים. כמעט עשור אחרי המבצע, מספר לנו סא"ל ד"ר עפר אלמוג על הרגעים הדרמטיים, על הצלת חיים בשדה הקרב - ועל החשיבות המכרעת של רפואה מבצעית
11.01.23
0
"ברגע ששמעתי שמתחיל מבצע, ידעתי שאני חייב להיות שם", כך מתאר רע"ן רפואה מבצעית, סא"ל ד"ר עפר אלמוג, את הרגע בו הבין שהוא לא יכול לעמוד מנגד. הוא היה באותו הזמן בהתמחות בבית חולים, ובלי להסס - התנדב לסייע ב'צוק איתן'.
הוא שובץ לגדוד 53 של השריון, ולמרות שלא הכיר אותם, הוא מספר שהיה מוכן ללכת לכל מקום שישלחו אותו.
כשהגיע לשטח הכינוס בו ישבו לוחמי הגדוד בסמוך לרצועת עזה, נכנס ד"ר אלמוג לעניינים בלי לבזבז רגע, הכיר את אנשי מחלקת הרפואה והתחיל לאמן אותם.
יום לאחר מכן, הגדוד קיבל משימה - להיכנס לרצועה. ד"ר אלמוג הכין את תוכנית הרפואה לפעילות בה סידרו את מיקום הכוחות, ותפקידו היה להיכנס רגלית לעזה יחד עם פלוגת החי"ר אליה צוות.
המשימה עצמה בוצעה בהצלחה, והכוח יצא לנקודת קיפול. אבל רגעים ספורים לאחר מכן, ממש כשהגיעו הנגמ"שים לאסוף את הלוחמים, נשמע פיצוץ אדיר: "הדבר האחרון שאני זוכר הוא רעש חזק והבזק אור מסנוור, ומצאתי את עצמי שרוע על האדמה".
הוא הבין שנפלה בשטחם פצצת מרגמה. "עשיתי סריקה קצרה לעצמי. הייתי פצוע, לא ראיתי טוב וכמעט שלא שמעתי שום דבר, אבל הגעתי בשביל להציל חיים. ידעתי שכל עוד אני מסוגל לעמוד על הרגליים אני יכול לסייע, אז ניגשתי מיד לטפל בשאר הנפגעים".
"ראיתי שיש לידי לוחם פצוע, גררתי אותו בווסט למקום מוגן והנחתי עליו חוסם עורקים". לאחר מכן, הוא איתר חייל שנפגע מרסיס בצוואר ואיבד דם באופן משמעותי, והדרך היחידה לעצור את הדימום הייתה להפעיל לחץ ישיר בתוך הפצע, וסא"ל אלמוג עצר את הדימום בידיו.
"זה היה קשה, במיוחד מנטלית. בהתחלה הפצוע עוד דיבר איתי, ובהמשך החל לדעוך והפסיק לתקשר", הוא משחזר, "בסופו של דבר החייל הזה ניצל בנס". תוך כדי שהיד של סא"ל ד"ר אלמוג לוחצת על הדימום וחוסמת את הפצע, הוא נאלץ לקבוע את מותם של שני לוחמים ששכבו בסמוך.
"הסברתי לפרמדיקית ולחובש שהגיעו אליי מה אני עושה עם הפצוע ששרד, והם החליפו אותי. הצעד הבא היה לנסות להבין מה קורה באירוע מרובה הנפגעים הזה, בתוך כל ההמולה".
בהמשך, ניגשה אליו הפרמדיקית בבקשת עזרה בביצוע אינטובציה לפצוע נוסף: "הגעתי אליו, ויחד עם חובש ביצענו עליו ניתוח לפתיחת נתיב האוויר, וראיתי אותו חוזר לנשום ברמה מספקת".
בשלב הזה, ולאחר שקבע את מותם של שני חיילים נוספים, הגיעו מסוקים כדי לפנות אותם מהשטח. קצין הרפואה באוגדה ביקש מסא"ל אלמוג לסייע בסיווג הפצועים לפי דחיפות ושיקולים רפואיים.
"הגעתי לסורוקה כדי לקבל טיפול רפואי לפציעה שספגתי, ושם סיימתי את חלקי במבצע", הוא נזכר, "אחרי אשפוז קצר השתחררתי מבית החולים". את הימים הבאים, הוא ניצל כדי לבקר את הפצועים ומשפחות ההרוגים.
"סגירת המעגל שלי לאירוע הזה הייתה בתפקיד הקודם שלי", מפרט סא"ל אלמוג, "הייתי קצין הרפואה של אוגדת עזה, וכמי שהשתתף בכמה מבצעים וטיפל באירועים רבים בגזרה בתפקידי הקודמים, היה לי חשוב להיות שם ולוודא שכולם ערוכים ומוכנים לכל תרחיש, ולתת את הכלים להתמודד עם האתגרים הרפואיים מתוך ניסיון".
"בתפקיד הנוכחי שלי - רע"ן רפואה מבצעית, אני מביט על מה שהיה בעבר ועל מה שקורה בהווה מתוך הסתכלות לעתיד - להפיק לקחים ולהיות נכונים ללמוד כל הזמן, ותמיד לבדוק איפה אפשר להשתפר ובמה צריך להתפתח".
בכל יחידה לוחמת בצה"ל יש רופאים שילכו יחד עם הלוחמים לכל מקום. מכיוון שהם מתמודדים עם סיטואציות לא פשוטות, בוחרים למשימה את האנשים שמסוגלים לעמוד במצבים מורכבים ומכשירים אותם לשמור על קור רוח גם במצבי קיצון ותחת אש.
הטיפול בפצוע בשטח, כמו שמציין סא"ל ד"ר אלמוג, שונה לגמרי מטיפול בבית חולים שזה המקום הטבעי של הרופא - הסביבה לא סטרילית, הציוד מועט והאתגרים מרובים. "התפקיד שלנו הוא לחקור את הצרכים שעולים מהשטח, ולספק לרופאים את הכלים לבצע את העבודה שלהם - ולהעניק את הטיפול הטוב ביותר. ולכבוד יום הרופא, אני רוצה להודות לכל המטפלים והמטפלות בצה״ל שעוסקים במלאכת הצלת החיים כל יום".
