"הרוח של השריון מרכיבה את חוד החנית של צה"ל"

טקס ההתייחדות השנתי עם זכרם של 5,024 נופלי חיל השריון התקיים אתמול (שני). הטקס התקיים באתר יד לשריון שבלטרון, בראשות הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, ובהשתתפות קצין השריון הראשי, תא"ל הישאם אבראהים, המשפחות השכולות, וכן מפקדי וחיילי החיל בעבר ובהווה. 

"הרוח הנוכחית של יחידות השריון מרכיבות את חוד החנית של צה"ל", פתח הרמטכ"ל, "זו הרוח שאפשרה את הקמת המדינה, את ההגנה עליה לאורך כל שנותיה, והיא שמאפשרת את ביטחונה והתפתחותה. זו רוח שאין לה תחליף או תנאי לכל פעולה, אבל היא גובה מחיר כבד שאתן המשפחות נושאות אותו בכאב עצום. הכאב לא מניח ודורש להיות נוכח כל הזמן, ביום חול וביום חג, ועכשיו בחגים קשה במיוחד. אבל הקושי צריך להיות גם תזכורת, הוא צריך לספק מעט נחמה – נחמה על כך שבזכות רוח הלחימה ובזכות הנכונות להקרבה, מאות אלפי משפחות, אם לא למעלה מכך, לא יודעות כאב אלא אושר, ולא יודעות שכול, אלא סיפוק והגשמה".

"אני עומד כאן לפניכם, בפעם האחרונה כמפקד הצבא", הוא המשיך, "לחמתי עם לוחמי השריון ולצידם מהיום שהתגייסתי לצה"ל. איבדנו חיילים ומפקדים, ובכל המקומות הללו הוכח פעם אחר פעם שאין תחליף לכוח האש ולתמרון של הטנק. זו עוצמה שיש לה תרומה מקצועית עצומה ללחימה, ועוצמה שמגבירה בקרב כל הכוחות והחילות את תחושת המסוגלות והביטחון בדרך לניצחון. יחידות השריון נמצאות בקו ההגנה הראשון עם מפקדים מצויינים ואני סומך עליהם מאוד".

"צה"ל ממשיך להגן בכל הגזרות, שש במספר", הדגיש הרמטכ"ל, "ממשיך ליזום פעילות בדמות מעצרים יום יומיים ברחבי יהודה ושומרון, תקיפות קבועות ברחבי המזרח התיכון כדי לעקור איומים, או יציאה למבצע נרחב כדי להכות באויב ולא לאפשר לו לאיים או לפגוע באזרחים. צה"ל לא ממתין לפעולות האויב, אלא יוזם ומקדים אותו – בצפון, במרכז ובדרום. לאורך כל שירותי בצבא, המשכתי ללמוד ולהשתנות, ומכל מלמדיי השכלתי, ובניהם הנופלים ואתם המשפחות. אני מחבק אתכם באהבה, מצדיע לנופלים ומצדיע לכן. אני עושה זאת בפעם האחרונה במדים, אבל אמשיך להצדיע להם ולכן כל חיי". 

"חמשת אלפים עשרים וארבעה שמות מונצחים בכותל השמות, ולזכרם ירד דגלה של מדינת ישראל לחצי התורן", הכריז קשנ"ר, "חמשת אלפים עשרים וארבעה שריונאים נפלו על משמר העם והארץ והותירו אלפי משפחות – אבות ואימהות, בנים ובנות, רעיות, אחיות ואחים, שחיים את חסרונם יום יום. בני המשפחות, זו השנה הראשונה שבה אני עומד בפניכם כקצין השריון הראשי, אבל יותר משני עשורים ניתנת לי הזכות להתייצב כאן בעצרת הגבורה השנתית של חיל השריון. בעבורי ובעבור כל אחד ממפקדי השריון, המפגש איתכם הוא הצדעה לחברינו, והוא מקור הכוח לנו, המון כוח. המפגש הזה הוא הוכחה ניצחת לאחווה המופלאה – זו שבקרב הלוחמים, זו שבינינו לבינכם".

"במפגשים איתכם למדתי רעות שריונאים מה היא", הוא סיפר, "דרך סיפורי המורשת ובביקוריי אצל הפצועים למדתי להכיר את כוחו האדיר של השריון, לא רק בשדות הקרב – אלא כמחבר ויוצר מעגלים; למדתי את עוצמת הגבורה ואת גודל ההקרבה. למדתי מכם כמה אחריות מוטלת עלינו, המפקדים. חיל השריון הוא חיל חדשני, טכנולוגי, קטלני ומכריע, אך יותר מכך הוא חיל שיודע לפעול מתוך רוח לחימה נחושה, בתעוזה וביצירתיות. לכל ברור שעוצמת השריון אינה רק עוצמתו ומשקלו של הטנק – אלא קודם כל זו של השריונאים. נמשיך ונלך בעקביהם של חברינו ורעינו לנשק, שנטבעו עמוק באדמת הארץ ולא ימחקו לעולם".

נאום הרמטכ"ל המלא

ראש הממשלה, מר יאיר לפיד,

יושב ראש ארגון ״יד לבנים״, מר אלי בן שם,

יושבת ראש ארגון אלמנות ויתומי צה״ל, גברת תמי שלח,

יושב ראש עמותת יד-לשריון אלוף במילואים אודי שני,

חיילי ומפקדי חיל השריון,

משפחות שכולות,

מכובדיי כולכם,

בשנת 1947 פרצה מלחמת העצמאות. רפאל (פולע) בן-עמי, תושב דגניה ב׳, בחר להצטרף לכוחות הלוחמים בגזרה הצפונית ולהגן על ביתו ועל ארצו.

רפאל לא היה חייב בגיוס, ורק שנה קודם לכן שב מתקופת התנדבות ממושכת באירופה, בה לחם נגד גרמניה הנאצית וסייע לפליטים יהודים לאחר המלחמה. תחושת אחריות ומחויבות דחפה אותו להתנדב פעם נוספת, ובמשך חודשים ארוכים לחם והגן על הקיבוץ בחירוף נפש עד שנפגע מפגז סורי ונהרג.

עשרים שנה לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת ששת הימים, ניצבה מדינת ישראל פעם נוספת בפני איום ממשי על גבולותיה. אלישע בן-עמי, בנו הבכור של רפאל, עזב את אשתו ובנו התינוק, ויצא לשדה הקרב כמפקד טנק במילואים. כמו אביו, הוא לא חייב היה להצטרף ללחימה - אך כמו אביו, הוא לא יכול היה שלא לקחת חלק בלחימה בשעה שחבריו מסכנים את חייהם.

אלישע לחם בעמק דותן כנגד הצבא הירדני. בשיאו של הקרב נתקע הטנק שעליו פיקד, ומבלי לחשוב פעמיים, החל אלישע בחילוץ הצוות. לאחר שארגן את אנשיו להגנה, החליט שיעשה כל שביכולתו לחלץ גם את הטנק, והוא המשיך בניסיונות החילוץ תחת ירי בלתי פוסק, המשיך להילחם וחיפה בגבורה על שאר הכוח, עד שנפגע בעצמו ונפל. מספר שנים לאחר מכן, קיבל אלישע את עיטור המופת, כאות הערכה למסירות והתעוזה שהפגין במותו.

רפאל ואלישע לחמו בחטיבות שונות, בגזרות שונות, ובתקופות שונות - אך עם אותה הרוח, אותה האמונה, הנחישות והדבקות במשימה. זו הרוח של צה"ל וזו הרוח הנוכחית של יחידות השריון המרכיבות את חוד החנית של צה"ל. זו הרוח שאפשרה את הקמת המדינה, את ההגנה עליה לאורך כל שנותיה, והיא שמאפשרת את ביטחונה והתפתחותה.

זו רוח שאין לה תחליף, תנאי לכל פעולה, אבל היא גובה מחיר כבד שאתן המשפחות נושאות בכאב עצום.

הכאב לא מניח ודורש להיות נוכח כל הזמן, ביום חול וביום חג, ועכשיו בחגים קשה במיוחד. אבל הקושי צריך להיות גם תזכורת וצריך לספק מעט נחמה - נחמה על כך שבזכות רוח הלחימה ובזכות הנכונות להקרבה, מאות אלפי משפחות, אם לא למעלה מכך לא יודעות כאב אלא אושר, ולא יודעות שכול אלא סיפוק והגשמה.

החיילים והחיילות ששמם קבוע בקיר הזיכרון הם ביטוי המנציח לעד את מי שהיו לקיר המגן של המשפחות הללו, שהקימו כאן בית, והעמידו דורות של ילדים החיים בכל חלקי הארץ, מפתחים ומקדמים אותה בכל תחומי החיים, והופכים אותה לאי משגשג במזרח התיכון.

גם אתן המשכתן לבנות את ביתכן, לצמוח ולהתפתח, וגם אתן זוכות לביטחון והגנה בזכות ילדיכם, נכדיכם, ובזכות הדורות שהמשיכו וממשיכים את דרכם של הנופלים. צה"ל אכן ממשיך - ממשיך להגן בכל הגזרות, שש במספר, ממשיך ליזום פעילות בדמות מעצרים יום יומיים ברחבי יהודה ושומרון, תקיפות קבועות ברחבי המזרח התיכון כדי לעקור איומים, או יציאה למבצע נרחב כדי להכות באויב ולא לאפשר לו לאיים או לפגוע באזרחים. צה"ל לא ממתין לפעולות האויב, אלא יוזם ומקדים אותו - בצפון, במרכז ובדרום.

צה"ל גם ממשיך לבנות את כוחו וממשיך להתעצם. הוא מתפתח ומתחדש, ומשכלל את יכולותיו ובראשן את התמרון. התמרון כיום חזק יותר ומותאם יותר לשדה הקרב: הוא מצויד ביכולות מודיעיניות בקצה המבצעי שלא היו כדוגמתן, היקף המטרות בגזרות התמרון הוא חסר תקדים, היקף הפצצות והחימושים הוא מהגדולים שהיו לצה''ל, היקף מפעילי האש בפלוגות ובגדודים ותאי התקיפה בכל הרמות גדל מאוד.

פלוגות חשיפה תקיפה הולכות ומוקמות ביחידות היבשה, והטנקים, בסדיר ובמילואים הם מהמתקדמים ביותר בעולם. ועוטף את כל אלו שיתוף פעולה רחב ואמיתי בין החילות ובין הזרועות. התמרון עובר שינוי של ממש, שינוי יסודי, עמוק ומערכתי שכל תכליתו התאמתו לשדה הקרב הנוכחי והעתידי.

היכולות המקצועיות חשובות ביותר, ושיתוף הפעולה בין הזרועות הוא מכפיל כוח, אבל את הכוח מניעה ודוחפת הרוח, והיא לעולם הנשק הראשון בשדה הקרב. את עוצמתה של הרוח אנו רואים מידי יום בגזרות השונות, עם נכונות להסתכן ובהובלה של מפקדים בראש. יחידות צה"ל ויחידות השריון ביניהן, פועלות במקצועיות, בנחישות ועם רוח לחימה הנובעת מהזדהות עמוקה עם משימת ההגנה על אזרחי מדינת ישראל. יחידות השריון נמצאות בקו ההגנה הראשון עם מפקדים מצוינים ואני סומך עליהם מאוד.

משפחות יקרות, מכובדיי כולם, אני עומד כאן לפניכם בפעם האחרונה כמפקד בצבא. לחמתי עם לוחמי השריון ולצידם, מיום שהתגייסתי לצה"ל. שרתנו חודשים ארוכים באותם מוצבים, שהינו ימים ארוכים, בקור ובגשם רצוף, ובמארבים שנמשכו ימים. פגענו יחדיו באויב, מנענו חדירות בגבול, ובפעילות משותפת חדרנו לערים פלשתיניות ולקסבאות באזור יהודה ושומרון או ברצועת עזה, כדי לפגוע בטרור הפלשתיני ולעקור אותו בכל המקומות הללו איבדנו חיילים ומפקדים, ובכל המקומות הללו הוכח פעם אחר פעם שאין תחליף לכוח האש והתמרון של הטנק. זו עוצמה שיש לה תרומה מקצועית עצומה ללחימה, ועוצמה שמגבירה בקרב כלל הכוחות והחילות את תחושת המסוגלות והביטחון בדרך לניצחון.

לאורך כל שירותי בצבא המשכתי ללמוד להשתנות, ומכל מלמדי השכלתי, וביניהם הנופלים ואתן המשפחות. הנכונות והמסירות של בניכם ובנותיכם, והאיתנות והאצילות שלכן, הם שיעור ומורה דרך להתנהגות, לערכים ולציונות. אני מחבק אתכן באהבה, מצדיע לנופלים ומצדיע לכן! אני עושה זאת בפעם האחרונה במדים, אבל אמשיך להצדיע להם ולכן כל חיי.