הקצינים שחוגגים 60 במקום בו הכול התחיל

אי שם בשנות השמונים הם השתחררו מצה"ל, הקימו משפחות, בנו קריירה וחלקם אפילו הספיקו לצאת לפנסיה. אך את אותה אחוות לוחמים מלפני 40 שנים - אפילו הזמן לא יכול לשבור, ועד היום הם נפגשים כמעט מדי חודש.

בנובמבר 82' יצאה קבוצה של 18 תותחנים לבה"ד 1 - ומשם להשלמה פ"ט. אבל רגע לפני הדרגה הנחשקת, פרצה מלחמת שלום הגליל והכול השתנה. "הוקפצנו ללבנון ופעלנו כגדוד בגזרות השונות", משתף איתן גלזר, קצין תותחנים בדימוס, "זה הדבר שהכי הכין אותנו לתפקיד שלנו כקצינים - לרוב ברצועת הביטחון". 

מאז נפגשו לראשונה, עברו כבר 40 שנה והחבורה המגובשת עדיין מצליחה לשמור על קשר. "אנחנו דואגים להיפגש פעם בחודשיים, ופעמיים בשנה נוסעים לישון יחד במקום יפה", מספר רונן חכימי, "לכל מפגש שלנו יש נושא - בכל פעם מישהו אחר אחראי עליו, מביא הרצאות ובונה את התוכן".

אבל השנה היה ברור לכולם שהאירוע חייב להיות יוצא דופן. "כולנו חוגגים יום-הולדת 60, אז רצינו שהמפגש הזה יהיה מיוחד יותר", מציין חכימי, "החלטנו להאריך את הטיול בלילה ולחזור אל המקום בו נפגשנו לראשונה - שבטה".

"לפני כמה חודשים הם פנו אליי ומיד החלטנו להפוך את זה למשהו גדול הרבה יותר מסתם סיור בבסיס", מעיד סא"ל אביב נוף, מפקד ענף הפיקוד בשבטה, שבחר בקפידה את מועד הביקור. בכל השלמה חיילית יש יום שעוסק כולו בהיסטוריה של היחידה, ומה יכול להיות מתאים יותר מאשר להביא את הצוערים ששירתו בדיוק שם לפני 40 שנים?

הם התחילו את הסיור אחרי לילה משותף בשדה בוקר. "שמענו סקירה של מפקד שבטה על הבסיס אז והיום, על החידושים והמבט אל העתיד", מפרט סא"ל נוף, "לאחר מכן לקחנו אותם למגורים הישנים שלהם - כמובן שהם התלהבו מאוד".

אחד הרגעים המרגשים ביותר עבור הצוערים הוותיקים היה רגע המפגש עם התותחים. "זה היה כמו לחזור אחורה בזמן, רק עם הבדל טכנולוגי ענק", נזכר גלזר, "רק רצינו לעלות על הכלים ולהתחיל לתפעל אותם. בתקופתי היינו רק החלוצים בהכנסת מחשוב לתותח, ומדהים לראות איך היום המערכת הטכנולוגית המשוכללת הפכה לסטנדרט".

אך רגע השיא היה, איך לא, הפגישה בין צוערי העבר לצוערי ההווה. "הם דיברו על מנהיגות, פיקוד, אתגרים ועל חשיבות האנושיות בתפקיד", "משתף סא"ל נוף, "היה קשה לפספס כמה הצוערים היו צמאים לידע והוותיקים שמחו ללמוד מיהו דור העתיד שממשיך את דרכם".

בזכות ההצלחה של מעגלי השיח, החליט סא"ל נוף להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מיום המורשת גם במחזורים הבאים: "קבעתי כבר עם עוד שני מחזורים ותיקים אפילו יותר להגיע לימי המורשת הבאים. אני כבר יכול לראות את המסורת הזו ממשיכה לעוד הרבה מאוד זמן".

"אין כמו לחזור למקום שכבר הפך לבית", מסכם חכימי, "אפשר להוציא את התותחן משבטה, אבל לא את שבטה מהתותחן".