יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר במכתב אישי ליום האישה הבין-לאומי

את כנראה שותה עכשיו את הקפה של הבוקר, או שאולי הבוקר לא הספקת. אני כותבת לך, כי היום מציינים ברחבי העולם את יום האישה הבין-לאומי, ואני תוהה מה זה אומר לגבייך, ומה זה אומר לגביי.

היום לפני שנתיים עדיין לא הייתי יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. את חלקן הגדול של תחנות הדרך בחיי לא ייחסתי כלל להיותי אישה. אז עוד לא הכרתי אותך, ולא הבנתי עד כמה אנו שותפות גורל ושותפות במסע לשינוי.

אני לא צריכה לספר לך איך זה מרגיש. ודאי נכחת לא פעם בדיון שבו היית האישה היחידה, משאירה את המקום סביב השולחן לאחרים, תוהה אם יש לך משהו מספיק "חכם" להגיד. ודאי גם את צחקקת לא פעם במבוכה, כשנזרקה לאוויר בדיחה גסה. אולי נמנעת מהתמודדות על תפקיד שרצית, כי חשבת שאין לך מספיק ניסיון, והופתעת לגלות שלמתמודדים ניסיון מועט משלך.

אולי גם את ניסית לתכנן את מסלול החיים, ההיריון והמשפחה, בהתאם למסלול השירות שלך. אם רק היית יודעת אז, שזה לא תמיד כל-כך פשוט. בשנה האחרונה את מלווה את חברתך ליחידה בניסיונותיה להיכנס להיריון. גם אני, כמוך, מעריצה את ההתמדה שלה, גם בתקופה קשה זו, בתפקידה המשמעותי.

גם את ודאי צפית השנה במתח בחדשות, ממתינה להנחיות, תוהה אם הגן ייסגר כבר מחר, או שיש לך עוד יומיים להתארגן. אחר כך התקשרת לסבים ולסבתות, וארגנת את השבועיים הקרובים. גם את נקרעת באותם הימים בין המשימות ומתן תשומת הלב לפקודים, לבין הילדים שחיכו לך בבית. גם את ודאי שאלת את עצמך: האם הוא הצליח להפעיל את הזום? יש מישהו בבית שיעזור לה? האוכל שבמקרר יספיק גם למחר? האם אפשר להיעזר בהורים שלי? האם אני מסכנת אותם? ואיזו ברירה יש לי?

והאלימות. גם את ודאי נתקפת בחילה נוראית ולא יכולת להירדם, כשהכותרות דיווחו על 30 גברים שאנסו נערה באילת. אני מצטמררת גם עכשיו. גם את רצית לצרוח כשעוד אישה נרצחה על-ידי בעלה – אי אפשר לסבול את זה יותר! ומה יהיה עם הילדים שלה? ומה יהיה עם הילדים שלנו? ואיך נגן עליהם?

גם את ודאי מייחלת לשינוי. גם את, כמוני, יודעת שיש לנו עוד הרבה מה לעשות.

השיח הפתוח והישיר שניהלת עם פקודייך על תופעת האלימות ועל הצורך למגר הטרדות מיניות, יהווה נדבך משמעותי בתפיסת העולם שלהם, ובאופן שבו ינהגו בעתיד. את עשית את ההבדל. אני רוצה לומר לך, שהפיקוד הבכיר של צה"ל עסוק בכך, ואנו מחויבים לעשות כל שביכולתנו כדי שלכולנו תהיה סביבת שירות בטוחה ומכבדת.

כמה התרגשתי לשמוע, שלמרות שלא הגשת מועמדות לתפקיד, המפקד שלך חשב שאת המתאימה ביותר, ובחר בך. כמה הופתעת כשהמפקדת שלך הפצירה בך ללכת למסיבת חנוכה בגן, למרות הדיון החשוב. איזו גאווה חשת כשראית שחברתך זוכה לתמיכה ממפקדה בתהליך הפוריות המורכב שהיא עוברת. איזו זכות גדולה הייתה לי לפתוח השנה מרכז חדש ("מצפים"), שנועד לעזור לה, ולכל משרת ומשרתת בצה"ל, בניסיון המתמיד לחבר בין הורות לשירות. איזו הקלה ודאי חשת, כשנוכחת לדעת שבצה"ל רואים את האדם ומבינים את הצורך הזה. אני מקווה שהשנה נצליח לדאוג לממלאי מקום לנשים ולגברים, המצויים בחופשת הלידה, כדי שבלידה הבאה שלך, תוכלי להיות שקטה שהמשימה שלך נמצאת בידיים טובות של מישהו אחר.

גם את ודאי נמלאת גאווה כשבשבוע שעבר מונתה לראשונה בצה"ל סמח"טית קרבית (מצדיעות לך ר'!). גם אני הרגשתי שלוחמינו בטוחים, כאשר שלוש רופאות הצטרפו לגדודי החי"ר שלנו. גם את ודאי מבינה שכאשר אמ"ן מצהיר כי בתוך שלוש שנים, נשים יהוו 40% מהסא"לים בחיל, הוא מתכוון לכך שזו הדרך למקסום המצוינות ארגונית והעליונות מודיעינית. גם את ודאי מרגישה, שככל שיש יותר נשים בכירות בארגון, תחושת השייכות והמסוגלות שלך עולה. גם אני נפעמת מכל מה שהצלחת לעשות השנה. שתינו יודעות שזה לא היה קל.

את וגם אני גאות להיות חלק מצה"ל. את וגם אני מאמינות שאפשר לעשות הרבה יותר.

כאן בשבילך,

יפעת