"מהרגע שהודיעו שהוא נהרג לא שמעתי כלום. ניתוק מוחלט"

סרן ירין גהלי ז"ל קיבל את הפיקוד על הצוות שלו והחליף את המפק"צ הקודם באמצע הלחימה ברצועת עזה. "אני זוכר שהוא הגיע בנמר לאיתור והפתיע אותנו", מספר סמ"ר מעיין שפרינצק, החייל שלו, "שמענו עליו עוד לפני כן דברים טובים, ואמרו לנו שנכנס אלינו 'אחד הכוכבים של הסיירת'. ובאמת, הוא הגיע וישר ידע מה התפקיד של כל אחד בצוות. היינו מופתעים איך הבן אדם מכיר אותנו, כאילו הוא נלחם איתנו כל החיים".

יום אחד בלבד לאחר הגעתו של סרן גהלי ז"ל לצוות, הם כבר יצאו לפעילות ראשונה יחד. "זה עבד ממש כמו כפפה ליד", מתגאה סמ"ר שפרינצק, "פעילות אחרי פעילות עמדנו ביעדים שלנו, והרגשנו שאנחנו בידיים טובות איתו. הוא היה מאוד מאוד כריזמטי ובעיקר ראה אותנו בגובה העיניים. מהרגע הראשון הוא ביקש לעלות איתנו שמירות, לאכול איתנו מאותה צלחת, וזה התבטא גם בקרב".

וכמו בלחימה, הפעילויות נמשכו וכך גם הקרבות, והצוות יחד עם המפקד החדש, עבד כמו מכונה משומנת. "בפעילות הוא מוביל, הוא ראשון, הוא המפקד וזה ברור לכולם ואף אחד לא מתבלבל", הוא מפרט, "אבל כשאנחנו מגיעים לאיתור - הוא חלק מאיתנו וממש כמו חבר לצוות. סמכנו עליו בעיניים עצומות, וכל אחד מאיתנו רצה להיות קרוב אליו".

בחלוף הימים, יצא 'צוות גהלי', כמו שכינו אותו הלוחמים, לפשיטה בלב עזה שהייתה אמורה להיות קצרה ושגרתית. "תוך כדי התקדמות באיתור, עלינו בגרם מדרגות והתחלנו לחטוף אש כבדה", הוא משחזר את תחילת הקרב, "אני זוכר שהאש עצרה, ואז היו עוד כמה כדורים, ומהכדור האחרון ירין נפגע. ישר הוא זרק את עצמו לתוך המבנה כדי שנוכל לטפל בו והפינוי היה מאוד מהיר - תוך ארבע דקות וחצי הוא היה עם רופאים מומחים בנמר".

הלוחמים של סרן גהלי ז"ל המשיכו בקרב, ולא ידעו מה מצבו עד הערב, בו מפקד הפלוגה הגיע לאיתור לפגוש אותם. "הוא כינס אותנו והודיע שגהלי נהרג. אני ממש זוכר שמאותו הרגע לא שמעתי יותר, ממש ניתוק מוחלט של אותו היום. לאבד מפקד זה משהו שאתה לא מעכל, למרות שידעת שהמפקדים בראש ושזה עלול לקרות. שנייה לפני כן הוא היה איתנו וסיפר בדיחות, הסתלבטנו איתו, ושניה אחרי זה - מי תופס את הפיקוד על הצוות? מי מוביל אותנו? אי אפשר להתכונן לזה".

"התקופה אחרי הייתה קשה. אני מתעורר באמצע הלילה, לא יכול לישון, ואני רואה גם את שאר החברים מהצוות ערים", הוא מודה, "אבל ידענו שצריך להמשיך הלאה. קיבלנו החלטה שאנחנו אחד בשביל השני ואנחנו ממשיכים מזה ביחד, כמו אגרוף אחד".

ללוויה ולשבעה לא יכלו החיילים של סרן גהלי ז"ל להגיע, כי היו עוד בלחימה בעזה, אבל את ההספד של אמו הם שמעו ברדיו, מלב הרצועה. "היה מאוד מאוד לא קל, במיוחד בגלל שהרגשנו שאנחנו צריכים להיות שם בשביל המשפחה, לספר להם את הסיפור מהעיניים שלנו", הוא נזכר בתחושות, "הרגשתי שהם צריכים לראות אותנו, את מי שנלחם איתו וממשיך בשבילו". 

"אין יום שאנחנו לא חושבים עליו, שהוא לא איתנו ושהדרך שלו לא מובילה אותנו", הוא מספר בגעגוע, "שיטת הפיקוד הייחודית שלו, כמה שהוא הכיר אותנו ודאג לנו, וזה שהוא הרים את הצוות בכל כך הרבה רמות. אנחנו צוות מגובש ואנחנו ממשיכים בשבילו, ובעיקר - אני בטוח שעוד נמשיך ללוות את המשפחה והם אותנו לכל החיים".