מאחורי ההקלטות האחרונות של אלה שקולם לא יישמע עוד

שנים אחרי שמלחמה מסתיימת, מתקבע לה פסקול. מעיין 'סאונד' מלחמתי שמורכב משירים על ימי הלחימה, ממנגינות שמסמלות את רוח התקופה, מאימרות מפורסמות בטלוויזיה או ברדיו שמנציחות אירועים ואבני דרך, ולפעמים אפילו מקולותיהם של החיילים עצמם.

צרודים וקטועים, בקשר הישן, חבויים קולות אינספור. חלקם ישתחררו בקרוב ויטוסו לטיול הגדול, חלקם בדיוק מחכים לרענון מהמילואים כדי לפגוש את הילדים, ואחד מהם אולי יהיה הרמטכ"ל הבא, וקולות הקשר שלו מהקרב הזה בדיוק יהפכו לגאווה לאומית כשיתפרסמו בחלוף השנים.

אבל כמה מהם - לא יישמעו עוד. קולות הקשר האלו יהיו הקול האחרון שיזכו להשמיע, הזיכרון המוחשי האחרון מהם שיוותר לאהוביהם שעוד בחיים, הזדמנות לשמוע ולדמיין שהם עוד עומדים כאן, איתנו, ומדברים אלינו מבעד לתדרים.

"האם אני יכול לעזור לך במשהו? פינוי מיידי. עבור"

לקרב שבו נהרג סא"ל סלמאן חבקה ז"ל, מג"ד 53, הוא בכלל לא היה אמור להגיע. הוא נכנס אליו כדי לחפות על חברו הטוב והוותיק שנתקל במחבלים ומצב הכוח שלו היה קשה, ובעת שניסה להציל לוחמים אחרים - סא"ל חבקה ז"ל נהרג מרסיס ללב. 

"הוא היה בן אדם כל כך מיוחד, יוצא מן הכלל. בכל דבר שעשה הוא הצטיין, ולמרות זאת הדרגות לא שינו אותו. הוא התייחס לכולם באופן שווה, מהחייל הפשוט ועד למפקדים שלו", מספר עליו באהבה גדולה אביו, עימאד, "הוא היה אכפתי, עשה כל דבר על הצד הטוב ביותר ותמיד דאג לחיילים שלו".

האהבה והמסירות של סא"ל חבקה ז"ל התבטאו גם מחוץ לצבא: "יש לנו בן נכה עם טרשת נפוצה, ומתוך חוויה אישית עם אחיו - סלמאן החליט לעשות ימי כיף לילדים עם צרכים מיוחדים. הוא הלביש אותם במדים, צילם אותם על טנקים… חלק מהם הגיעו בשבעה וסיפרו לנו שהם לא ישכחו אותו לעולם".

את מילותיו האחרונות של בנם, עימאד ואשתו שמעו רק לאחר מותו, כשבועיים לאחר הלוויה. "הוא לא היה היחיד ששמע את הקריאות בקשר, אבל הוא זה שהתנדב ראשון לקפוץ ולהציל את החברים שלו", מספר עימאד על המחשבות שהציפו אותו עוד בשמיעה ראשונה של ההקלטה, "גם ב-7 באוקטובר הוא קפץ לעוטף והציל עשרות אנשים, וכך עשה עד רגע מותו".

"אני שומע את ההקלטה הזו הרבה", הוא מודה, "זה תמיד עושה לי טוב בלב לשמוע אותו, לראות את הסרטונים שלו, זה עושה לי מין רוגע בנפש כשאני שומע אותו מדבר. זה נותן לי הרגשה שהוא עדיין נמצא וקיים, גיבור שמציל אנשים ועושה כל דבר לתפארת".

"מה שצריך נעשה. לפנות, לכבוש יעדים, לבודד, רק תביאו משימות. עבור"

באותה הקלטה בדיוק, נשמע גם קולו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מג"ד 13 בחטיבת גולני. קשה להאמין ששני הקולות האלו שדיברו בקשר בעיצומו של קרב הירואי ברצועה, איבדו את חייהם, ועוד יותר מורכב לתפוס שבזמן פרסום ההקלטה - סא"ל גרינברג עוד היה בחיים.

"הוא היה מפקד קשוח, מה שדרש מהחיילים - הוא דרש מעצמו. אם כל החיילים סוגרים בשטח הוא סוגר איתם, איפה שהם - הוא נמצא", מספרת בגאווה אלמנתו של סא"ל גרינברג ז"ל, אשירה, "אבל למרות הקשיחות הוא ידע לראות את הבן אדם שמאחורי כל חייל".

ובניגוד לקשיחות והרצינות בתפקיד, בבית - סא"ל גרינברג ז"ל היה שטותניק אמיתי. "מול ארבל הבת שלנו - הוא היה כמו קופיקו, רק מחפש לעשות שטויות, וכשחוזר מאוחר מהצבא בחמישי - מבקש להשאיר אותה ערה כדי שיוכלו לשחק יחד", היא נזכרת בגעגוע, "ומולי - הוא היה חם, משפחתי ועוטף, הוא תמיד שמר את הרגעים הרומנטיים רק לי".

אשירה שמעה את קולות הקשר של סא"ל גרינברג ז"ל ברגע שפורסמו בתקשורת. "סלמאן הוא חבר של תומר, וישר זיהיתי אותו. נשבר לי הלב וישר חשבתי על אשתו", היא נזכרת בכאב, "הלוואי שהדברים היו אחרת. הם היו חברים טובים, עם גורל משותף, וזה נותן הרבה כוח לשמוע את הרעות שלהם. זה היה רגע מהמם, גם התסריטאי הכי טוב לא יכול לבקש את זה".

את סיפור הקרב והנפילה של בעלה, אשירה עוד לא יודעת במלואו. היא מחכה לתחקיר על האירוע, ובינתיים נאחזת בפרטים שכבר נאמרו לה. "במהלך ההתקפה של גולני בשג'עייה, תומר שמע קולות בקשר מגדוד 51 והבין שהוא חייב לעזור. היו שם כמה חיילים מנותקי קשר, לא ידעו מה בדיוק קורה", היא משחזרת את הפרטים הידועים לה, "כשהוא הגיע לפנות משם פצועים הוא נהרג. כנראה שזה היה מהר. תומר הותקל מאחור, נהרג מאחור, והגדוד המשיך להילחם גם כשנהרג".

כשאני שואלת את אשירה האם קולות הקשר קיבלו משמעות שונה אחרי שנהרג, היא משיבה שלא, אבל שהיו קולות קשר נוספים של בעלה שפורסמו, ולהם - המשמעות דווקא השתנתה. ההקלטה אליה היא מתכוונת היא, כמובן, האחת שפורסמה לאחר מותו של סא"ל גרינברג ז"ל, ובה נשמעים קולותיהם שלו ושל מח"ט גולני.

"תומר נשמע כל כך רגוע, כל כך בשליטה ויודע מה הוא עושה. אחרי שהוא נהרג הבנתי שגם ברגע הכי נוראי או מסוכן - זה מי שהוא", היא מסבירה, "הוא נכנס בראש מורם, בגאווה, והוביל את החיילים שלו. אני מרגישה אשת חיל הכי פריווילגית במלחמה הזאת. אנשים מספרים שרק מלשמוע אותו הם קיבלו כוחות ואמונה".

בחיוך אחרון, אשירה מספרת שיש לסא"ל גרינברג ז"ל סיפור נוסף עם קולות קשר, כזה שרק הם מכירים. "פעם אחת התפרצנו לקולות הקשר ביום הולדת שלו. הוא היה בעזה והתקשרו בלילה להגיד שאנחנו יכולות לעלות לקשר. הערתי את ארבל באמצע הלילה ואמרתי לה: 'את חייבת לדבר חזק, לצעוק הכי חזק שאת יכולה'".

"אומרים כרגיל 'קודקוד שומע' ושומעים את הקול של תומר, ואז ארבל ואני מתפרצות לקשר וצורחות: 'אבא יום הולדת שמח'! הוא ממש התרגש, וישר שאל: 'ארבלי מה שלומך'? זה היה רגע אחד בתוך הלחימה שבו יכולנו סוף סוף להגיד לו שאנחנו אוהבות אותו, להגיד לו כמה שהיה מוערך".

"קודקוד מאחל לך הצלחה רבה, מתגעגע אליך, אוהב אותך, מחכה שתחזור"

שלושה ימים בלבד לפני שנהרג רס"ן ג'מאל עבאס ז"ל, מ"פ בחטיבת הצנחים, הוא שוחח עם אביו ואחיו בקשר. מהבור שבפיקוד הצפון ועד לנגמ"ש שברצועת עזה, הם זכו לשיחה אחת, שבזמנו לא ידעו שתהיה האחרונה. כעבור 72 שעות הוא כבר נכנס לשכונת זייתון עם הלוחמים שלו, ונפל במהלך קרב עם מחבלים.

"זו אפילו לא הייתה היתקלות שלו", מספר אביו, אל"ם (במיל') ענאן, "הוא ראה שפלוגה אחרת נתקלה במחבלים, ולמרות שהיה במרחק של 70 מטרים משם הוא רץ כמו מטורף. ג'מאל נכנס לבניין כשהוא בראש חוליה, והם הספיקו לטהר שני חדרים. בחדר השלישי הם מצאו מחבלים והוא זרק רימון פנימה והסתער".

ברגע קצר ונורא, מחבל שהסתתר בין הספות ירה צרור על הכוח. רס"ן עבאס ז"ל נפגע משני כדורים בצלעות, ורגע לפני שעצם את עיניו הספיק לדווח על כך בקשר. "אחד החיילים שלו סיפר לנו שלפני שהוא מת - הוא חייך", משתף ענאן בכאב ובגאווה, "זה מה שהוא אמר לכולם - אני אכנס ראשון, ואם מישהו ימות זה יהיה אני. הוא אפילו כתב את זה בספר המחזור בתיכון - 'אני עומד למות מכדור במלחמה'". וכך היה.

את השיחה האחרונה, הם זכו לעשות בהפתעה. "אני במילואים מיולי, כי אני רע"ן בפיקוד הצפון", הוא מסביר, "באותו היום, לפני שיצאתי הביתה, אמרו לי: 'יש לך הפתעה, אתה וגדעון יכולים לדבר עם ג'מאל במכשיר קשר'. לא הבנתי איך זה אפשרי".

"לפני שהוא יצא מהבית בתחילת המלחמה, ג'מאל אמר לי: 'אבא, אתה איש צבא ואתה יודע שזו מלחמת קיום ושיש אבדות. יכול להיות שאני לא אחזור מהמלחמה, אז תדע שעמדתי בראש ותהיה גאה בי'. מאז לא הצלחתי להשיג אותו בקשר כי הוא נכנס לעזה, ועד קולות הקשר שפורסמו - לא שוחחנו בכלל", ענאן נזכר באותם שבועות מותחים, "בשיחה הזו ניסיתי לא להתרגש יותר מדי, אבל עכשיו אני יודע שזו הפעם האחרונה ששמעתי את קולו של הבן שלי".