הלוחמים ומדריכי הטג"ח מאחורי החילוץ במערת הקולונל משחזרים

7 מטרים מעל הקרקע, במהלך טיול סנפלינג משפחתי, חבל נקרע וילד נופל ונפצע. ברגעים ספורים קופצות שלוש יחידות לסייע במשימה - טג"ח, 669 ויחידת החילוץ של ערד. מפק"ץ מיחידה 669 ומדריך הטג"ח שפיקד על כוח החילוץ, משחזרים איתנו את האירוע משיחת הטלפון הראשונה ועד אנחת הרווחה הסופית

19.08.24
שירה הלמן, מערכת את"צ

טיול הסנפליג המשפחתי למערת הקולונל שגובהה כ-80 מטרים, קיבל תפנית טרגית כשהחבל של בנם הקטן בן ה-12, נקרע 7 מטרים מעל רצפת המערה. הילד שנפל ונפצע, היה יכול להיפגע באופן חמור - לולא התערבותם המהירה של כוחות צה"ל ומשטרת ישראל.

הראשונים להגיע לזירה, היו חברי יחידת החילוץ של ערד, מטעם משטרת ישראל. כשהבינו את חומרת המצב, הזעיקו את יחידת 669, ותחום טג"ח (טיפוס, חילוץ, גלישה) של הלוט"ר, כדי לסייע בפינוי. הצוותים הגיעו לנקודת מפגש מוסכמת, עלו על המסוק, ומיהרו יחד למערת הקולונל.

לאחר שניתחו את תנאי השטח, הבינו שהדרך הבטוחה ביותר לחלץ את הילד, היא דרך הפתח הראשי - והחלה חלוקת העבודה. "חברתי למפקד הצוות שפעל באירוע מ-669, המשימה שלנו הייתה להגביה את החבלים, כדי למנוע דרדור אבנים שעלול לסכן את הפצוע", מסביר סמל מנו, מדריך בטג"ח. בינתיים, החל מחלץ לרדת עשרות מטרים לעומק המערה.

"ברגע שהגיע הלוחם אל הילד הוא הניח אותו על אלונקה, ושלוש היחידות משכו אותה למעלה, כל אחת השתמשה במומחיות המקצועית שלה", מתאר סמל מנו, "כשהפצוע יצא מהפיר ועלה על המסוק, נשמעה אנחת רווחה מפי כולנו". תוך שעות ספורות הסתיים האירוע בהצלחה.

המפק"ץ מ-669, סגן י', המשיך לתאר, "בסיום החילוץ, הכנו את המסוק להרמת הפצוע עם פרמדיק לוחם מהכוח, כדי שיוכל לקבל טיפול רפואי מיטבי כמה שיותר מהר, לאחר מכן אספנו את שאר הצוות והמראנו לביה"ח".

"זה לא שיתוף פעולה שקורה לעיתים קרובות, בגלל הפערים באופי העבודה בין היחידות", הוא משתף, "אבל כשהגיע רגע האמת - כולנו הגענו לעזור".  מפקד הצוות מ-669 מוסיף, "בהסתכלות ראשונית הסיטואציה נראיתה מאתגרת, הרי לא בכל יום יוצא לך לחלץ פצועים בתנאים האלה. אבל למדנו  להיות מוכנים להכול".

מדריכי טג"ח, אמונים על הכשרת מספר יחידות חילוץ בארץ ואף פועל במשימות נקודתיות ברצועת עזה מתחילת המלחמה. במקביל, הם נמצאים בכוננות לטפל במקרים כאלה. "התאמנו שנה וחודשיים כדי להתמודד עם אירוע כזה בדיוק", מסכם סמל מנו בגאווה, "אין סיפוק גדול יותר מלהשתמש בידע המקצועי שלנו כדי להציל חיים".