המילואימניקים בעוצבת סיני נותנים הכול גם בסבב שלישי

הסיפור שלנו מתחיל ב-1968. בעקבות אחד מלקחי מלחמת ששת הימים, הוחלט לאגד את כל כוחות המילואים המשוריינים של גזרת סיני, ולהקים חזית צבאית איתנה בהגנת הגבול המצרי. כך נולדה "עוצבת סיני" - אוגדה 252.

אחרי שנלחמה בהתשה, יום הכיפורים, לבנון הראשונה, השנייה ו'צוק איתן', הגיע תורה של האוגדה לקחת חלק במערכה הנוכחית. כדי שנבין לעומק את פעילותה בימים אלו, כחלק מסבב המילואים השלישי, ישבנו לשיחה עם מג"ד 184 בחטיבה 14, מג"ד הגדס"ר בחטיבה 16 וסמג"ד 429 בחטיבה 10.

מג"ד הגדס"ר 6310 בחטיבה 16, סא"ל (במיל') איתי

"אני משנת 2003 במילואים, ולא תיארתי שאהיה חלק ממערכה כזאת. אבל להיות כאן, בטח בתור מפקד, זאת לא שאלה - ובכל תפקיד, אתה צריך להכין את עצמך לתרחיש המורכב ביותר. כדי להתמודד עם הקשיים האלו, אנחנו כגדוד עוזרים אחד לשני, וזה אחד הדברים המשמעותיים ביותר שיש.

לגדוד יש ארבעה נופלים, שלושה פצועים פיזית ופצועים בנפש. חלק מההתמודדות שלנו הוא להיות שותפים בסיוע למשפחות השכולות, להחזיק איתם את הכאב, לחוות יחד את הקושי ואת השינוי בחיים.

אני חושב שהתרומה הייחודית של המילואימניקים למערכה, היא קודם כל היכולת לאתגר את המפקד במחשבה ובדרך. לבוא ולשאול את השאלות בלי שיש ריחוק בין מפקד לחייל. בנוסף, זו חוכמת החיים שכל אחד מביא איתו, כל אחד בתחומו ובידע שלו, לתוך המסגרת". 

מג"ד 184 בחטיבה 14, סא"ל (במיל') יעקב

"אחרי 18 שנה במילואים אני יכול להגיד בביטחון שההבדל בשירות בשנה האחרונה לבין מה שהיה בעבר הוא עצום. פתאום הגדוד מוצא את עצמו מגויס כבר פעם שלישית בשנה, ועוד ל-50 ימים. אבל בסוף, אי אפשר בלי המילואימניקים. כולנו מבינים שזה כוח מטורף, גם בסד"קים, גם בכמויות וגם באיכות הלוחמים.

כל מילואימניק מגיע לפה עם עולם ידע עשיר מהניסיון האזרחי שלו, זה היתרון הכי גדול שלנו. לכל אחד כאן, מהחייל עד למפקד הכי גבוה, יש ניסיון חיים וידע רב, לא משנה מה הדרגה שלו".

סמג"ד 429 בחטיבה 10, רס"ן (במיל') מיכאל

"כשנכנסנו למשימה האחרונה במסדרון נצרים, עברנו דרך קיבוץ בארי. כשראינו את ההרס והכאוס של מה שקרה שם, הבנו שהמטרה היא הדבר היחיד שמעניין. רק היא מול העיניים. אנשים מגיעים למילואים כי הם מבינים שהאזרחים צריכים אותם.

כמובן שיש גם קשיים, ויש פצועים מחיילי הגדוד, שאנחנו מאחלים להחלמתם המהירה. ירדה לנו אבן מהלב כשהצלחנו לפנות אותם מאוד מהר, ולמנוע החמרה במצב שלהם. אנחנו תמיד מנסים לשפר את הלחימה והמבצעיות ולמצוא עוד דרכים לפעול בצורה עוצמתית ומדויקת. 

המילואימניקים שלנו מגיעים ממקומות אישיים יותר. בדרך כלל מדובר באנשים עם משפחות, עם קריירות, עם דאגות גדולות, אבל המטען הזה מביא איתו גם המון ניסיון, שיקול דעת, והרבה ערכיות. הבגרות ודרך ההסתכלות והחוסן עוזרים לנו להבין - שנהיה כאן כל עוד שצריכים אותנו".