כך הגיב שי כשצפה לראשונה ברגע בו חולץ. הפרק ה-2 במסע שלו לעצמאות

חודשיים אחרי ששי נפצע בעזה, הוא עדיין מאושפז במחלקה השיקומית בהדסה הר הצופים. על הקיר מעל המיטה תלויה מעיין "מערכת שעות", בה מפורטת תוכנית השיקום השבועית שכוללת פיזיותרפיה, הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק וגם - זמן לביקורי משפחה וחברים.

05/03/2024

הכיסאות מסודרים במעגל, ואל חדר בית החולים נכנסות האחיות של רס"ל גברי ז"ל, שנהרג בפעילות בה נפצע שי. הן מתיישבות לאט, ולרגע שוררת בחדר שתיקה מביכה. ואז: "מתי גילית שגבריאל נהרג?".

שי פוכר את ידיו ומרים את מבטו. "ברגע שיצאתי מטיפול נמרץ שאלתי עליו, כי הייתה לי הרגשה", הוא משתף, "אבל כולם תודרכו לא לספר לי והתחמקו ממני. ויותר מזה, הפרופסור אמר להם בצורה ברורה מאוד - להכין את הגדוד ללוויה שלישית".

12/03/2024

ביום שלישי אנחנו מגיעים לטייסת 123 יחד עם שי, אשתו לירון ובתם הקטנה - לני. ש', המכונאי המוטס שחילץ את שי משדה הקרב, מחכה בתוך חדר התדריכים.

אנחנו צופים בצילום הפינוי המטלטל, ואפשר לראות שרק עכשיו, כשהוא רואה את זה בעיניים, שי באמת מבין את המצב הקשה בו היה. "אתה יודע", שי פותח, "היו לי פלאשבקים מהרגעים של הפציעה והפינוי, ואני זוכר אותך, שדיברת איתי".

ש' מהנהן וממשיך: "אתה יודע, הייתי בטוח שלא תשרוד. אחרי כמה זמן, כשראיתי סרטון שלך שר ורוקד, הרגשתי כאילו ירדה לי אבן מהלב. שמחתי כל כך לראות שלא רק שרדת, אלא גם השתקמת".

כשאנחנו נכנסים למסוק הקטן, שי מעביר ידיים על הקירות בזמן שבתו מדלגת בין תא הטייס לאזור האחורי. "חלק מזה שאני פה עם אשתי והבת שלי זה בזכותך", הוא אומר ל-ש'.

26/03/2025

שיעור הפיזיותרפיה היומי היה שגרתי למדי. כמה תרגילי כיפוף, עוד כמה של הליכה, ואפילו הרמה. רננה, הפיזיותרפיסטית של בית החולים מעודדת אותו מהצד להמשיך ולא לוותר כשקשה, ושי, מצידו, ממש לא מתכוון להתייאש. מול עיניו עומדת תמונה אחת - שלו, עם בתו הקטנה בזרועותיו. זו המטרה שלו, ולשם הוא יגיע.

"הוא הגיע אלינו עם הרבה רסיסים, ואנחנו עובדים איתו בעיקר על חזרה לשגרה", מספרת רננה אחרי האימון המפרך, "בחודשים האחרונים הוא התקדם הרבה, והמטרה לחזור לתפקוד מלא. הכול עניין של תרגול".

31/03/2024

פרופסור אלון פיקרסקי, מנהל האגף הכירורג של הדסה בוחן את שי מכף רגל ועד ראש. "אתה נראה טוב", הוא קובע.

"שי הגיע אלינו ביחד עם עוד כמה פצועים, ומיד ראינו שהוא במצב הקשה ביותר; הריאות שלו קרסו מפגיעת ההדף, וצילום החזה היה מפחיד", מתאר הפרופסור.

ואחרי עבודה כל כך מאומצת וארוכה, שי כבר יכול לראות את נקודת הסיום. רק עוד קצת, עוד דחיפה, עוד מאמץ אחרון, והוא יגיע לשם. אבל אלו לא רק האימונים והתרגילים שמשקמים את שי. המפגשים האלו, עם החברים, המשפחה, האנשים שהצילו את חייו - הם אלו שמשקמים את הנפש, וזה חשוב לא פחות מהגוף.

לפרק הראשון בפרויקט של שי, לחצו כאן.