"תני לי נ.צ, 8 מספרים - ואנחנו שם"
לאחר שפעלו כמעט בכל רצועת עזה, בחודש וחצי האחרונים לוחמי אוגדה 162 נלחמים במרחב רפיח. תפסנו מפקדים מגבעתי ומהנח"ל לשיחה על ההצלחות המבצעיות עד כה, המורכבות, והרגעים, קטנים וגדולים כאחד - בהם רואים את האש הבוערת בעיניי הלוחמים
כבר חודש וחצי שלוחמי חטיבות הנח"ל וגבעתי נלחמים במרחב רפיח. הם חושפים תוואי תת-קרקע, אוחזים בציר פילדלפי, מחסלים חוליות טרור ותופסים אמל"ח משמעותי. "לחטיבת רפיח הייתה חצי שנה ללמוד אותנו", משתף רס"ן אדר, מ"פ בסיירת גבעתי, "הם היו ערוכים, אבל אנחנו הגענו מוכנים יותר".
"במרחב הזה נמצאות מנהרות, ויש לנו דרכים למצוא אותן, לזהות את פעילי החמאס שנמצאים שם ולחסל אותם", ממשיך רס"ן בצלאל, סמג"ד ב' בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל, "בנוסף, כמויות האמל"ח שאנחנו תופסים כל יום באזור הן אדירות. כלי נשק שהיו מוסתרים כמעט בכל פינה, וניתן ממש לראות שהם היו מוכנים ומוכוונים לפגיעה בנו".
במהלך הפשיטות של הנח"ל, הפעילו הכוחות גם רחפנים לסריקת איתורים חשודים, וגילו בין היתר חגורות וחביות נפץ, אפודי תופת, רקטות ומשגרים. במקביל, השמיד מכלול האש החטיבתי עשרות תשתיות טרור - ביניהן עמדות צלפים, משגרים שביצעו ירי נ"ט לעבר כוחותינו, וסיכל חוליות מחבלים.
ללוחמים של סיירת גבעתי הייתה משימה שונה - ליצור מרחב אבטחה סביב הציר הפילדלפי שחוצץ בין רצועת עזה למצרים, ולאחוז בו מבצעית. "כמובן, אנחנו עדיין מאוד זהירים ולא מזלזלים", מבהיר המ"פ, "אבל התוצאות בשטח לא משקרות, ועמדנו במשימה בצורה מהירה וברורה".
שתי החטיבות רשמו לא מעט הצלחות מבצעיות עד כה, אבל אף אחד לא מקל ראש במורכבות של אזור הלחימה הזה. "צה"ל פעל רבות כדי לאפשר מרחב עבודה סטרילי", מדגיש רס"ן אדר, "היכולת שלנו 'לנעוץ' מחבלים ספציפיים, תוך מאמצים וניסיונות לא לפגוע בבלתי מעורבים, היא אחד הדברים שהכי מורגשים בלחימה ברפיח".
בתוך כל הטירוף, הלוחמים מוצאים גם רגעים לעכל את תחושת המשמעות אחר פעולה מוצלחת. "בכל פעם שאנחנו מסכלים מנהרת טרור, אפשר לראות את האש בוערת בעיניים שלהם, ולהרגיש את הסיפוק אצל החבר'ה", משתף רס"ן בצלאל.
"את הסיפוק הגדול ביותר עד כה, חשתי במבצע האחרון של חילוץ החטופים, בו לקחנו חלק משמעותי במעטפת ובחיפוי", מספר רס"ן אדר. "כולנו היו בעננים, והלוואי שיהיו לנו עוד הזדמנויות כאלה".
"בסופו של דבר, זה ה'מאני טיים'", מפרט הסמג"ד מנח"ל, "כשהלוחמים מסתכלים אחד על השני ורואים שהם ביחד, זה מה שמחזיק אותם". גם עמיתו מגבעתי משוכנע בכך: "כולנו מבינים שאין ברירה אחרת, והידעה הזאת משאירה אותנו תמיד עם הראש מעל המים".
וכשאני שואלת את השניים מה הלאה, הם לא מהססים לרגע ומודיעים שיתייצבו מתי ואיפה שידרשו. "תני לי נ.צ, שמונה מספרים", מאתגר אותי רס"ן אדר, "ואני שם תוך שלוש שעות".