היחידה שעוטפת את הפצועים מהרגע הראשון

כשחייל נפצע ומפונה לבית החולים, הוא עובר מיד אל ידיהן המסורות של מש"קיות ר"ם 2, שעוטפות אותו ואת משפחתו מכל כיוון.

בשגרה, בכל בית חולים בארץ פועלות מספר מש"קיות, אבל בימי מלחמה, עבודתן של יחידות הר"ם 2 מוכפלת. "בשבת של 7 באוקטובר היו 2 חיילות במחלקה", פותחת סרן דנה, מפקדת היחידה באיכילוב, "אבל הבנו מהר מאוד, כשהגיעו עוד ועוד חיילים, שמדובר במשהו גדול, וכוחות המילואים של היחידה הוקפצו מיד".

הם עברו בזריזות מ-0 ל-100. המש"קיות חיכו בחדרי המיון לחיילים הפצועים, ואספו פרטים כדי להודיע למשפחה ולהמשיך בטיפול. "בסיטואציה כזו, אנחנו עובדים באופן שונה ומתחלקים למספר תאים, כשלכל תא תפקיד ייעודי", מסבירה סרן דנה.

בתא הרפואה, למשל, משרתים צוותים רפואיים וקב"נים צבאיים - הם עוקבים אחרי החיילים מבחינה רפואית ונפשית, בשיתוף פעולה הדוק עם בית החולים. "במלחמה הזאת במיוחד הבנו את המשמעות הגדולה שיש לטיפול גם בתחום בריאות הנפש", ממשיכה סרן דנה, "לא רק לפצועים, אלא גם למש"קיות שלנו שמלוות אותם ונחשפות לסיפורים ומראות לא פשוטים".

בתא הפרט והמשפחות מספקים את כל המעטפת לחייל הפצוע ולמשפחתו - החל מצוות רפואי צמוד שמלווה חייל שרוצה לצאת להלוויה, דרך מציאת פתרונות לינה להורים, ועד לטלפונים חדשים במקום אלה שנשארו בשטח. "כל דבר שהם צריכים, מהקטן לגדול - אנחנו פה", מסבירה סרן דנה.

יחידת ר"ם 2 ערכה אימונים רבים והתכוננה ליום פקודה, אבל האירועים הנוכחיים, מודים גם כאן, מאתגרים בצורה יוצאת דופן. "אני 24 שנה בצבא, ולא חוויתי כזה דבר מעולם. כולם פה גיבורי ישראל אמיתיים", משתף סא"ל (במיל') עופר, מפקד היחידה בחירום באיכילוב.

בעקבות העבודה הצמודה של המש"קיות עם הפצועים ומשפחותיהם, הקשר בין שני הצדדים חזק ומשמעותי. "אנחנו הפרצוף הצבאי הראשון שהם רואים", מספר סא"ל (במיל') עופר, "אנחנו פה בשבילם, והם יודעים את זה. התודה שלהם נותנת לנו עוד כוח להמשיך".