מאחורי המרוץ האיראני לעבר נשק גרעיני. המדריך המלא

"צה"ל תוקף מטרות גרעין באיראן". המשפט הקצר הזה, שפתח את הצהרתו של דובר צה"ל, תא"ל אפי דפרין, בה הודיע על תחילת מבצע 'עם כלביא', טלטל את ישראל. האיום שריחף מעל המדינה במשך עשרות שנים, היה קרוב למימוש מאי פעם. ואז - סוכל. אבל לפני שנתחיל לגולל את תולדות המסע של איראן לעבר נשק גרעיני, בואו נבין מהו. 

עושים סדר במושגים

פצצת ביקוע גרעיני או בשמה השני (אך הלא מדויק מדעית) "פצצת אטום", היא נשק המנצל אנרגיה שאגורה בגרעיני אטומים של חומרים כבדים מברזל, לדוגמה: אורניום. בתהליך ביקוע, כלומר פירוק הגרעין הכבד לחלקים קלים יותר, מתרחשת תגובת שרשרת גרעינית. במהלכה, משתחררת אותה אנרגיה אצורה - והיא זו שגורמת לפיצוץ העז.

הפקה וצילום: יאיר פזרקר | עריכת וידאו: יאיר פזרקר | תחקיר ועריכת תוכן: יאיר פזרקר ואביגיל רחל לוי

אבל לא כל אטומי האורניום מתאימים לייצור ליבת הפצצה. אותו חומר עליו שמענו רבות בזמן האחרון, מורכב מכל מיני איזוטופים (סוגים של אטומים) - רק אחד מהם מאפשר תגובת שרשרת גרעינית, והוא מהווה אחוז קטן מכלל האטומים. כדי לנפות את החלקיקים הלא נחוצים, מבצעים תהליך שנקרא העשרה.

כאן נכנסת לתמונה מילה שכנראה שמעתם ללא הרף לאורך המבצע - צנטריפוגה, או בעברית: סַרְכֶּזֶת. מדובר במתקן להפרדת חומרים באמצעות סיבוב. נסו לדמיין גליל שמסתובב במהירות גבוהה במיוחד, ומסנן את אטומי האורניום עד שנותרים רק הרלוונטים.

כך נוצר 'אורניום מועשר', מונח שכיכב גם הוא בכותרות, ומשמעותו אורניום מנופה מאטומים מיותרים. זו לא הגדרה דיכוטומית ואפשר להעשיר אורניום לאחוזים שונים, ולכל אחד מהם שימוש אחר. חלק מתאימים למחקר רפואי או להפקת חשמל. כדי לייצר ליבת נשק גרעיני יש להגיע לרמה צבאית: 90%.

זה לוקח זמן. אבל כשמשתמשים באלפי צנטריפוגות במשך תקופה, ניתן להגיע להעשרה ברמה זו. חשוב לציין, שככל שמתקדמים בתהליך, הוא נעשה מהיר יותר. זה השלב הכי 'מדיד' בדרך לפצצה, מאחר ומדובר בנתונים כמותיים ברורים, ומפני שההעשרה מחייבת אולמות גדולים מלאי צנטריפוגות.

גם אחרי אורניום מועשר ברמה מספקת, הדרך להשגת נשק גרעיני עוד ארוכה. הצעד הבא הוא למצק את האורניום, ולהפוך אותו מגז - לכדור מתכת קטן, הנקרא גם 'ליבת הנשק'. לאחר מכן יש לפתח את מכלול הפצצה. זה אולי נשמע קל, אבל ההרכבה מאוד מסובכת מבחינה טכנית, ומחייבת ידע נרחב, בדיקות וניסויים רבים.

זה גם שלב שקשה לכמת - הרי אי אפשר למדוד ידע. אפשר לבחון ניסויים או מעבדות, אבל אין כאן הוכחה חותכת כמו חומר רדיואקטיבי שמצביע באופן נחרץ על קרבה לנשק גרעיני.

המרוץ לנשק גרעיני

אז אחרי שהבנו מה היא בדיוק פצצת ביקוע גרעיני והבהרנו את משמעות המושגים המקצועיים, בואו נחזור לשאלה המקורית - איך התחיל המרוץ של איראן לעבר נשק גרעיני?

פיתוחה של תוכנית הגרעין באיראן החל בשנות ה-60 בתקופת השאה, תחת שלטונו של מוחמד רזא פהלווי. אז, הייתה זו רק תוכנית אזרחית למטרות ייצור חשמל, שאף זכתה לתמיכת הקהילה הבין-לאומית.

ב-1970 חתמה איראן על 'האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני' - הסכם בינלאומי שנועד לאפשר למדינות שימוש באנרגיה גרעינית למטרות אזרחיות, בדרישה שיתחייבו להימנע מפיתוח נשק גרעיני ויפעלו בשיתוף עם סוכנות האו"ם לאנרגיה אטומית.

לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979 והחלפת השלטון, חלה תפנית בתוכנית: לראשונה הועלו יעדים צבאיים, רמות העשרת האורניום החלו לעלות בהדרגתיות - והפרויקט החל להתמקד בפיתוח נשק גרעיני.

מלאכה זו הוטלה על מהנדס הגרעין, מוחסן פח'רי-זאדה. דוקטור לפיזיקה גרעינית באוניברסיטה בטהרן ביום, ובלילה - ראש פרויקט 'אמאד', המיזם האיראני לייצור נשק גרעיני.

מאז, התפתח הפרויקט באופן משמעותי. איראן הקימה מתקנים ברחבי המדינה, כמו למשל אתר ההעשרה נטנז, או אתר הגרעין באיצפהאן, שכולל בתוכו אתר המרה. במקביל, מדעני גרעין בכירים קידמו בסודיות את כלל החלקים הנדרשים להשלמת המשימה. המשטר האיראני התקדם צעד אחר צעד להשגת נשק גרעיני.

האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני

בחודשים האחרונים זיהה המודיעין הישראלי האצה משמעותית בתוכנית המשטר האיראני, והצטברו ידיעות שונות המוכיחות כי הוא מתקרב לנקודת האל-חזור. התלכדות מאמציו לאגור אלפי קילוגרמים של אורניום מועשר, לצד יכולת העשרה מבוטנת בתת-קרקע במספר מוקדים, והתקדמות ממשית בייצור מכלול נשק מתאים לפצצה גרעינית - אפשרו השגת נשק גרעיני תוך זמן קצר.

בינתיים, אלפי קילומטרים מישראל - בוינה, ביום חמישי 12 ביוני, התכנסה מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, או בקיצור סבא"א (IAEA). אחת ממטרות הארגון, היא למנוע שימוש באנרגיה אטומית לצרכים צבאיים.

באותו יום, קבעה המועצה כי איראן מפרה את ההתחייבויות שלה תחת האמנה, הביעה חשש מן האופי של תוכנית הגרעין וקראה למועצת הביטחון של האו"ם להתערב. בתרגום חופשי, המשמעות של החלטה זו היא שהקהילה הבינלאומית מכירה בכך שאיראן בדרך להרכבת נשק גרעיני. כמה שעות לאחר מכן - ישראל פתחה במבצע 'עם כלביא'.

הן עם כלביא יקום

תקיפות מוקדי פרויקט הנשק הגרעיני מתחלקות לשני סוגים עיקריים. אלה שפגעו בייצור ליבת הנשק, כלומר באתרי ההעשרה וההמרה החוזרת, ואחרות שהרסו את התפתחות הנשק: השמדת מקורות הידע הקריטיים לפיתוח הפצצה.

השמות 'פורדו' או 'איצפהאן' שנשמעו עשרות פעמים במערכות החדשות, מייצגים את מוקדי הפגיעה בייצור ליבת הנשק, שהזכרנו מוקדם יותר. כחלק ממהלך זה - נהרסו בעיקר מתקנים פיזיים.

למשל, אתר העשרת האורניום הגדול ביותר באיראן: נטנז. אותו תקפו מטוסי חיל האוויר, בהכוונה מודיעינית מדויקת של אמ"ן - כבר במכת הפתיחה של המבצע. במסגרת הגיחות נפגע המרחב התת-קרקעי, שכלל אולם העשרה בעל מספר קומות מלא בצנטריפוגות, חדרי חשמל ותשתיות תומכות נוספות.

מדובר באתר שפעל במשך שנים להשגת נשק גרעיני, והכיל את התשתיות הנדרשות להעשרה ברמה צבאית. הוא נחשב לאחד משני "יהלומי הכתר" של תוכנית הגרעין האיראנית, יחד עם האתר בפורדו - שהותקף על ידי צבא ארה"ב.

ביום שישי, 13 ביוני, צה"ל תקף אתר גרעין נוסף, במרחב איצפהאן. הפעם, היה זה אתר המרה, בו מתבצע השלב הבא אחרי ההעשרה - מיצוק האורניום מגז חזרה לחומר מתכתי. כמה ימים אחר כך, הוא הופצץ פעם נוספת על מנת להעמיק את הפגיעה.

לצד זאת, צה"ל תקף את הכור הגרעיני במרחב באראכ. אומנם הוא לא פעיל, אבל היה בו פוטנציאל לאפשר למשטר האיראני את היכולת לאגד פלוטוניום, שיכול לשמש גם הוא ליצירת הליבה.

הפגיעות ביכולת פיתוח הנשק התמקדו בהשמדת הידע שצברה איראן. במהלך כולל זה לשינוי פני הזירה חוסלו 11 מדענים בכירים, הותקפו מספר מתקני שימור ידע, ביניהם בניין המטה של ספ'נד, ששימש כמוקד המרכזי לניהול הפעילויות שזוהו בזיקה לפרויקט. 

איתם נפגעו גם תשתיות המחקר והפיתוח של טכנולוגיות מכלול הנשק - נכסים מדעיים המשמשים את המשטר איראני כבר למעלה משני עשורים, עוד מימי פרויקט אמאד.

חלקכם אולי זוכרים את המבצע הנועז של המוסד ב-2018, במסגרתו נגנבו כחצי טון מסמכים מסווגים המעידים על התקדמות איראן בתחום. במהלך 'עם כלביא' הותקפו גם שרידיו של הארכיון - תקיפה קריטית, שמקשה על המשטר האיראני לבנות את התוכנית מחדש.

אז בשורה התחתונה - נוטרלה יכולת ההעשרה ל-90% לפרק זמן ממושך, ואיתה יכולת ייצור הליבה. בוצעה פגיעה נרחבת בידע ייחודי לנשק גרעיני, בציר הנשק, במערך ייצור הצנטריפוגות ובתשתיות ארגוניות.

בקיצור, ישראל שיבשה באופן מהותי ונרחב את פרויקט הנשק הגרעיני של איראן. או במילותיו של הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר: "הפגיעה בתוכנית הגרעין איננה נקודתית אלא מערכתית. ההישג המצטבר מאפשר לקבוע כי פרויקט הגרעין האיראני ספג פגיעה קשה, רחבה ועמוקה והוסג שנים לאחור - לא נאפשר לאיראן לייצר נשק להשמדה המונית".