זמן להכיר את "מוצב ההגנה" - ששומר מרחוק על אסדות הגז

אין אדם שלא שמע את המונח "אסדות הגז" בשנים האחרונות. הן אחראיות ל40% מסך האנרגיה של מדינת ישראל, ויש להן ערך כלכלי ובטחוני אדיר. לכן זה וודאי יפתיע אתכם לגלות כי עד לפני עשר שנים המילה "אסדות" בכלל לא הייתה בלקסיקון של זרוע הים.

בשנת 2010 מגלה מדינת ישראל את מאגר ״לוויתן״, רחוק ומבודד יותר מכלל אסדות הגז. ממשלת ישראל מבינה כי היא זקוקה לספינה גדולה וחמושה, שתוכל לשהות בים שבועות רבים, ולספק יכולת מבצעית רציפה. כך נולדו ספינות סער ה -6 , ובהמשך גם מוצב ההגנה.

11 שנים לאחר מכן, בעיצומו של מבצע שומר החומות, השיקה זרוע הים את "מוצב ההגנה" - חדר שליטה ייעודי המעניק מעטפת מבצעית כנגד איום ארגוני הטרור על אסדות הגז. עם השנים, בעקבות הגעת פלטפורמות חדשות והתגברות האיומים במרחב, המוצב הלך וגדל. היום, בשיאה של מלחמת "חרבות ברזל", המוצב כבר מהווה חלק בלתי נפרד מהתפיסה המבצעית של זרוע הים.

בין הים לאוויר

אם תכנסו אל "מוצב ההגנה", תבחינו מיד שמשהו אינו כשורה. ברוב מוצבי השליטה תצפו ודאי למצוא קשל"טים (קציני שליטה ימית) - קצינים ייעודיים שעברו הכשרה מקיפה בתחום. אלא שבמוצב ההגנה נמצא דווקא תמהיל מרתק של לוחמים ימיים, אנשי שליטה ומבצעים.

"הגנה על אסדת גז היא עניין בעל משתנים רבים", מסביר מספר רב-סרן א', ראש תחום שליטה במספן הים, ממקימיו של המוצב. "היא דורשת ידע רחב בהגנה אווירית, הגנה ימית, והבנה עמוקה בעבודתו של הקצין הלוחם בים". כל אחד מבעלי התפקידים במוצב משלים פיסה בפאזל הזה. קצין השליטה מכיר את המערכות המבצעיות של זרוע הים על בוריים, ולוחם העבר הוא החוליה המקשרת לספינות עצמן. רק הוא יודע להיכנס לראשו של מפקד הספינה, לחשוב כמוהו ולהתאים לו את הפתרון המדויק ביותר.

לחבר את חלקי הפאזל

ממש כמו באסדות הגז עליהן אמון המוצב, החלק "הגלוי" של העשייה - היירוט, הוא רק קצה הקרחון המבצעי. היירוט אמנם "בולט" מעל פני השטח, אבל מתחת למים ניתן למצוא עולם שלם - נסתר לעין, שבלעדיו לא ניתן יהיה לבצע את המשימה.

אנשי מוצב ההגנה צוללים יום יום לאותם "מים עמוקים". בשגרה, הם אוספים מודיעין מקדים על איומים במרחב, מנתחים את תוואי השטח ומציבים חימושים בהתאם לצורך המבצעי. ברגעי היירוט עצמו, אחראים אנשי המוצב על זרימת המידע לכלל השותפים בתהליך - מספינות, מטוסי קרב, ועד מערך הבקרה האווירית. "המידע שאנחנו אוספים מאפשר ללוחמים להבין את סוג האיום שעומד מולם, להתאים לו את המיירט המדויק ביותר ולהימנע מירי מיותר או חלילה פגיעה בכוחותינו", מסביר רס"ן א'. "המטרה היא לחבר את חלקי הפאזל מבעוד מועד ולסגור עבור הלוחמים כל קצה חוט אפשרי, כך שיוכלו לבצע את היירוט בצורה מדויקת ללא כל התערבות. אם ברגע היירוט לא עשיתי דבר - אני יודע שעמדתי במשימה".

להיכתב בדפי ההיסטוריה

במהלך מלחמת חרבות ברזל, עקב האיום הגדל במרחב ים סוף, החלו סערי ה - 6 לפעול במרחב. היכולת שלהן לאסוף מודיעין, לבנות תמונה אווירית ולשהות באזור למשך זמן רב - הפכו אותן לנכס משמעותי בזיהוי ויירוט מטרות אוויריות. בהתאם לכך, קיבל מוצב ההגנה משימה חדשה - הגנת השמיים.

בליל התשעה באפריל, אותה משימה באה לידי מימוש. "זה היה לילה שגרתי לחלוטין", משחזר סגן אלוף במיל' א', מנהל לחימה במוצב. "בשלב מסוים אנחנו מזהים מטרה אווירית שנעה לכיוון מדינת ישראל. לאחר תהליך חקר מהיר אנחנו מבינים שמדובר במטרה עוינת, כזו שראינו ותרגלנו עשרות פעמים. אנחנו מעלים את הספינה וחיל האוויר על הקו, ופתאום שומעים קול בוקע ממכשיר הקשר 'מיירט יוצא בעוד חמש שניות'. רק אחרי ימים הצלחתי להפנים שהייתי חלק מרגע היסטורי".

גם אחרי אחד עשר חודשי לחימה, אנשי המוצב מדגישים כי הסיפוק הגדול ביותר בתפקיד הוא התחושה שהם מגינים על הבית ועל היקירים להם. "אני גר בנהריה כבר מספר שנים", מספר סא"ל ל' בהתרגשות. "בכל פעם שאני שומע על ירי טילים, אני מרגיש איזו צביטה בלב על כך שאני משאיר את הילדים שלי לבד. ואז אני מסתכל על המסכים במוצב ומזהה מטרה אווירית מתקרבת לאזור הבית שלי - ואני מבין בדיוק למה אני כאן".