הכירו את הבוגרים של קורס קמ"ני המילואים - הראשון בצה"ל

בסדיר שירתי ביחידה 8200 בתפקיד טכנולוגי. התנדבתי לחזור לפני שנתיים, אחרי 20 שנה שהייתי בפטור ממילואים, ומאז אני במרכז המודיעין של אוגדה 99.

באזרחות אני מנכ"לית של עמותה. בנוסף, והכי חשוב, אני אמא לשני ילדים - שהם וליה.

בבוקר הייתי בבית בחיפה עם הילדים. התעוררנו לכל ההודעות בתקשורת והיינו בהלם. הבת שלי חששה מאוד שיקראו לי למילואים וביקשה שאשאר איתה, אבל הסברתי לה שכל האימונים שלנו נועדו כדי שנוכל להיקרא לדגל בעת מלחמה. שמחתי שהספקנו לדבר מראש כי ביום שלמחרת, ב-5:00 בבוקר, קיבלתי צו 8 ויצאתי למסע ארוך של שלושה וחצי חודשים במילואים.

את רוב הדברים שעשינו במכלול המודיעין של האוגדה אי אפשר לספר. כשאת יודעת שעבודה שעשית מגיעה לחטיבה שמתמרנת בעזה, או ששקף שהכנת מוצג לאלוף פיקוד הדרום, את מרגישה משמעותית ושאת תורמת את חלקך הצנוע למערכה.

הרגשתי שכקצינה אוכל להשפיע ולתרום יותר. הייתי צריכה לחתום על התנדבות לחמש שנים נוספות, ואמרתי למפקדיי שמבחינתי אמשיך לשרת עד 120. עבורי זו זכות גדולה לשרת את המדינה, בפרט בתקופה הזו. לא היה לי ספק שעליי להתייצב.

אני חוזרת לאוגדה שלי, בתפקיד קצינה. אני שואפת להתקדם ולעשות תפקידים נוספים בעתיד במכלול ולפתח את תחום ההתמחות שלי גם ברמה הרוחבית. אני לא מפרטת מן הסתם לאור מגבלות ב"ם, אבל זהו תחום שעוד מחדדים בו את התו"ל (תורת הלחימה), ואשמח לקחת חלק בבנייה שלו בהמשך.

בסדיר, התגייסתי לחטיבת הצנחנים גדוד 101, ובעקבות פציעה עברתי לעולם המודיעין ושירתי כשנה במודיעין אוגדה 98 עד לשחרורי. 

עם הקמת חטיבת הקומנדו ב-2016 נקראתי לדגל, והייתי ממקימי מודיעין הקומנדו. מילאתי מספר תפקידים כקצין הערכה וכקצין איסוף, ולפני כשנתיים מוניתי למפקד מכלול האיסוף במילואים. בראש השנה לפני כשנתיים, זכיתי במצטיין ראש השנה וקיבלתי מצטיין מח"ט הקומנדו.

השתחררתי ב-2016, ועד חודש פברואר 2024 מילאתי שורת תפקידים ביחידה למניעת עבירות בנתב"ג ושימשתי כראש משמרת ביחידה. לאחר מכן, עברתי תפקיד והתקדמתי בארגון וכיום אני סגן ראש משמרת באגף מיון כבודה. כחלק מעבודתי, אני אחראי על מערכות שינוע המזוודות והביטחון שלהן בטיסות יוצאות ונכנסות.

הייתי בשבת אצל ההורים של אשתי, וברגע שקיבלתי את ההוראה להגיע - הגעתי למפקדת החטיבה והחלתי בעבודת נוהל קרב לחטיבה.

במהלך המלחמה היו לי כמה אירועים משמעותיים, כאשר אחד מהם היה תחקור של פעילים וסגירת מעגל עם מכלול האש החטיבתי. סייעתי בהכוונת תצפיות לצורך פינוי פצועים, וזה רק אחד מעוד עשרות מקרים!

יצאתי לקורס עם המון תחושת שליחות ומסירות למדינה שלנו, אני מאמין שתפקיד הקצין הוא מעבר לדרגות ובמיוחד הדמות שאנו מייצגים והדרך שאנו מתנהגים. אני איש של אנשים, אוהב אנשים ויודע להסתדר במצבים לא נוחים, וכמובן שגם סגירת מעגל אישית חשובה. 

לייצג בכבוד את הדרגות שאני לובש, ולהיות הקצין הכי מקצועי, אכפתי וטוב שיש.

בסדיר הייתי לוחם ומפקד בפלוגה המסייעת בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים.

אני נשוי ויש לי שני ילדים, ואני מנכ"ל יישוב ובעל שירותי ייעוץ לרשויות מקומיות. בנוסף, אני חבר כיתת כוננות.

הייתי אצל ההורים בדרום, הייתי עם נשק והונחיתי להגן בגזרתי - כך עשיתי.

הדבר הכי משמעותי שעשיתי במלחמה היה לנתח ולהחליט על עמדה של מארב לגדוד, שנגמר ב-15 מחבלים שחוסלו. 

אירוע משמעותי נוסף היה שליחת הגדוד ליעד מרכזי. בהתחלה הלוחמים לא מצאו כלום באיתור, אבל בעזרת דיוק באמצעים מודיעיניים, הכוח שבר קיר ומצא מנהרה עם דברים ערכיים. בעקבות פיענוח מהיר של הממצאים, הצלנו מג"ד ששהה במבנה עם מנהרה מרכזית בשג'עייה. מיקדנו אותו לחפש היטב, והוא מצא מנהרה בתוך הבית בו שהה. בזכות זה חיים של רבים ניצלו, ופגענו ביכולת מרכזית של ארגון הטרור.

קודם כל, כי אני חלק משרשרת הדורות של העם היהודי. חשוב לחזק את הקשר בין כל חלקי החברה הישראלית, להיות חלק מחומת הברזל ולשמור על הארץ והמדינה שלנו. המילואים זה המדינה, המדינה זה אנחנו, ועכשיו תורנו.

לעשות כל תפקיד שיוטל עליי בצורה המקצועית והטובה ביותר כדי לשמור על המדינה, להשמיד ולהכריע את האויב, להיות מפקד טוב שמוביל אחריו עוד רבים לאותה מטרה, ולחנך את החיילים לשמור על הלכידות החברתית.

התגייסתי לצנחנים במרץ 1998 ועשיתי מסלול כלוחם בגדוד 202. לאחר מכן, עשיתי הסבה למודיעין ובסופה של הכשרה מקצועית חזרתי לגדוד כסמל מחלקת המודיעין. בינואר 2000, בזמן שתפסנו קו בגזרה המזרחית ברצועת הביטחון בדרום לבנון, קמ"ן הגדוד עזב את התפקיד.

המג"ד בישר לי שעקב העזיבה של הקמ"ן עליי לקחת את המושכות ולהחליפו עד שיגיע מישהו מקורס הקצינים הבא, וכך עשיתי עד לנסיגה מלבנון. עברתי לקו של כ-8 חודשים בהר דב עד לשחרורי משירות סדיר.

בשנים האחרונות, אני מתנדב לשירות מילואים תחת חטיבה 35 ובהכשרה ושמירת הכשירות בעולמות התקיפה תחת ביה"ס לתקיפה רב זרועית.

אני עצמאי בתחום הרפואה המשלימה ועוסק בעיסוי רפואי, רפלקסולוגיה ושיאצו, ואבא לליאור.

ישנתי בבית כאשר התחילו האזעקות, ישר לבשתי מדים ולקחתי את התיק שמוכן תמיד למילואים והתייצבתי ביחידה.

מהר מאוד הבנו שהמצב לא טוב, ושעלינו לחתור להגעה דרומה ולסייע.

במלחמה שירתי כקמ"ן מכלול האש ותאי התקיפה של חטיבה 35. יחד עם מכלול שלם של אנשי מקצוע, סיפקנו סיוע ישיר לכוחות המתמרנים בסגירת מעגלים על מטרות בזמן אמת, ובמקביל בתכנון קדימה של מעטפת רחבה לריכוך השטח לצעד הבא.

אחד הדברים שעשיתי כקמ"ן בתא התקיפה ממש בימים הראשונים, היה מחקר מודיעיני שהביא להפללת חוליית שיגור נ"ט ולסיכולה, לפני שהספיקה לשגר על טנק שלנו. תחושת הסיפוק ממניעת פגיעה בחיילנו היא עצומה.

אני משרת במילואים בתור קמ"ן כ-23 שנים, וכבר כמה שנים שאני רוצה לצאת לקורס קצינים מתוך תחושת השליחות, וכדי ללמוד ולהתפתח כמפקד ומקצועית. 

כמו כן, זו סגירת מעגל ענקית עבורי עוד מתקופת השירות הסדיר. מאז 7 באוקטובר, תחושת השליחות רק התעצמה ודחפה אותי לצאת לקורס קצינים במילואים.

אני רוצה להמשיך ולתרום למוכנות החטיבה וכלל יחידות צה"ל לאתגרים הבאים שצופן לנו העתיד, ואם יתאפשר אולי אף לחזור לשירות קבע. כל זאת על מנת להעביר הלאה את הידע הנרחב שצברתי בתפקידי כקמ"ן ובתחום המטרות בפרט. וכמובן - כאבא גאה לליאור, להוות דוגמא אישית לאהבת הארץ, ערכיה, והשירות בצה"ל.

בשירותי הסדיר הייתי הקשר של מפקד חטיבה 16, נתאי עוקשי, וביום העצמאות ב-2019 נבחרתי להיות מצטיין נשיא.

באזרחות אני עובד בערוץ 7 ככתב ועוזר מנכ"ל, בדיוק סיימתי תואר ראשון במשפטים, ובזמני הפנוי אני מתנדב במד"א.

 באוקטובר תפס אותי בתאילנד - תוך פחות מ-24 שעות, מצאתי את עצמי טס חזרה הביתה מהגן עדן בקו-סאמוי, ללחימה בעוטף. הייתי בחופשה בחג, ופתאום התחילו דיבורים על חטופים ומחבלים מעזה בעוטף.

אני שולח הודעה למח"ט שלי, שהוא כמו אבא בשבילי, ושואל אותו: "להקדים את הטיסה"? הוא אומר לי להגיע כמה שיותר מהר, אני תוך 20 דקות מארגן את הציוד ונוסע בשבת, למרות שאני שומר, לשדה התעופה. הספקתי את הטיסה האחרונה לבנגקוק מקו-סאמוי, ובנס המושב האחרון בטיסה לארץ היה פנוי. נחתתי, חזרתי הביתה לעלות על מדים, ונסעתי לעוטף. התחלנו להיכנס ליישובים שצה"ל עוד לא הגיע אליהם.

בשבועיים הראשונים תפסנו את כל מרחב העוטף. בשישי אחד, תפסה אותנו אזעקת צבע אדום בדרך לחפ"ק בשדרות. תוך כדי שרצים למיגונית מלא פצמ"רים נופלים סביבנו, ואיך שנכנסנו למיגונית - פתאום יש פיצוץ אדיר.

יצאתי לראות מה עם המג"ד שלי, עוקשי, והוא אומר לי "נפצעתי, נפצעתי". הוא קיבל את כל גל החום מהטיל אז טיפלתי בו, והמשכנו. אחרי שבועיים נכנסו לרצועה להגן על הציר הלוגיסטי - תוך כדי לחימה אקטיבית.

תמיד עניין אותי תחום המודיעין, ומאוד רציתי לצאת לקק"ץ גם בסדיר, אבל היה לי שירות משמעותי שהעדפתי להמשיך בו. אני מגיע מבית חרדי, בגיל 15 הוקפצתי ממד"א לזירת הפיגוע בארמון הנציב - ושם החלטתי שאני גם אהיה מי שמונע את הפיגועים ולא רק מי שמציל חיים. חלמתי להיות קצין ובשבילי זו סגירת מעגל.

להיות הכי מקצועי שיש, לתת את כל כולי למשימה. קציני מודיעין זה קריטי, אם אני לא מביא את המודיעין המדויק על הבית שאנחנו אמורים להיכנס, או על הציר שאנחנו צריכים לעבור בו, אנשים עלולים להיפגע. אני בחרדת קודש על התפקיד, כל כולי במשימה הזו.