מאחורי התמונות המהפנטות האלו, עומד שת"פ מרשים לא פחות

כשמדובר בפינוי פצועים, כל שנייה היא קריטית. ובמקרה של אירוע רב נפגעים, תחת אש, ובלב שדה קרב - על אחת כמה וכמה. השלב שבו המסוק נמצא על הקרקע הוא המסוכן ביותר, ולכן הכוחות נדרשים לצמצם את זמן הפינוי למינימום האפשרי - 20 שניות.

כדי לעמוד ביעד, הם מתאמנים לכך בכל הזדמנות - וכך קרה גם בשבוע שעבר ברמת הגולן. לוחמי המילואים בחטיבה 474 וטייסת 118 תרגלו יחד פינוי מוסק בגזרה הצפונית, המדמה תרחיש זהה בעומק שטח אויב.  על פניו, מהלך פינוי עשוי להישמע אולי פשוט - יש פצוע, יש מסוק, מעלים אותו וממריאים. אבל סדר הפעולות הבסיסי הזה הוא רק ההתחלה של אירוע מורכב בהרבה. 

ראשית, כוחות המילואים מעבירים את נקודת הציון לצוות האוויר המגיע לחלץ, ומסמנים לו במדויק מה השטח בו הם נמצאים - אם באור יום אז על ידי דגל או רימון עשן, ואם בחושך, על ידי פנסים. זאת לאחר שצוות המסוק וכוחות הקרקע אימתו שאכן מדובר באנשים שיש לחלץ.

במקביל, כוחות הקרקע מכינים את השטח לנחיתה, ומוודאים שוב ושוב שאין דבר באזור המנחת שיכול לעוף באוויר ולהיתקע בפרופלור המסוק.  ואכן, לאורך האימון כולו, עליהם להתמודד עם איתני הטבע. זהו האתגר הגדול ביותר עבור הלוחמים - להתנגד לרוח שדוחפת אותם אחורה, ולרוץ לכיוון המסוק עם אלונקה בגובה המותניים, ו"פצוע" שזקוק לפינוי בהול. וכך, בקור המקפיא של רמת הגולן, בגשם המטפטף על העורף, הם המשיכו. 

אם בתחילת היום, עוד דייקו הצוותים את מיומנויות הפינוי שוב ושוב עד שעמדו בזמנים, ככל שהתרגיל התקדם, סדר הפעולות הפך לרוטינה טבעית ומהירה - המסוק ממריא, נוחת, מפנים את הפצועים, וחוזר חלילה.

לאחר שעות ארוכות ללא הפסקה, המסוק המריא בחזרה לטייסת, וכוחות המילואים של 210 עברו למשימה הבאה שלהם בצפון. "למדנו 'לדבר' עם מסוק וקיבלנו כלים משמעותיים", הם מסכמים, "זה היה יום מאוד אינטנסיבי וחשוב, שהוכיח לנו - כל שנייה היא קריטית".  

צילום: אל"ם (במיל'), יהודה וינברג