עד לפני המלחמה, חייהם נראו אחרת. 5 חיילים שעברו מהפך

טוראי צפורה

בימים כתיקונם, תמצאו את צפורה במשרדה שבחברת הייטק, עובדת 'על אזרחי' כמהנדסת. אבל בחודשים האחרונים, אם תראו אותה, תתגלה לעיניכם חיילת של ממש, כזו שבגיל 32 - עולה לראשונה על מדים. אבל איך היא הגיעה לצה"ל?

בגיל 19, עלתה צפורה לארץ מקנדה. כ-13 שנים לאחר מכן, ב-7 באוקטובר, היא הבינה שעליה לעשות משהו גדול ומשמעותי, ולהפוך את השגרה היום-יומית שלה ב-180 מעלות.

"קיבלתי הודעה על פרויקט שמגייס לצבא נשים דתיות עם מקצוע, ובהתחלה לא חשבתי שזה באמת יקרה", היא מודה, "לקח לי קצת זמן, אבל אמרתי לעצמי: 'צפורה, זו ההזדמנות שלך'. זה לא היה פשוט, והיו אתגרים כמו הפרש הגילים, אבל אני שמחה שעשיתי את זה". 

היום, צפורה משרתת בחיל האוויר כמתכנתת. ואת השינוי המשמעותי שהפך אותה לכזו - עשתה כששאלה אחת הדהדה בראשה, ודחפה אותה קדימה בכל רגע של קושי: "האם בעוד 30 שנה, כשישאלו אותי על המלחמה, אוכל להגיד שעשיתי כל מה שאני יכולה בשביל המדינה שלי"? 

טוראי ג'

ג', שנולד וגדל באנגליה, מספר שאנטישמיות היא לא דבר חדש עבורו, אך עם פרוץ המלחמה ראה בעיניו את המצב מחמיר: "הייתי בהלם והרגשתי חסר אונים". והתחושות האלו בדיוק - גרמו לו לפעול.

הוא החל להעלות את המודעות לאירועי הזוועות ב-7 באוקטובר על ידי פרסום מידע ברשתות החברתיות, ותליית פוסטרים למען השבת החטופים. "לילה אחד תליתי יחד עם חבר שלי מעל 300 כרזות במרכז אנגליה", מספר ג', "כמה ימים אחר כך, ראינו שתלשו וקרעו אותן, ומהר מאוד הבנתי שאני חייב להתגייס". 

"ידעתי שאני רק בן אדם אחד", הוא מעיד על התחושות שקדמו לעלייתו ארצה וגיוסו למחו"ה אלון, "אבל פשוט בערה בי אש לעשות את כל מה שאני יכול למען המדינה. אני גאה להיות יהודי ושמח מאוד שאני כאן, בצה"ל".

רב"ט מרתה פרידמן

חברה הקרוב של רב"ט מרתה פרידמן, היה בלונאי בחיל האיסוף הקרבי. בשבת השחורה הוא נפל בקרב הגנה על מוצב 'נחל עוז', ומרתה, שכבר שירתה שנה כמש"קית משמעת בבה"ד 20, החליטה שהיא מוכרחה להמשיך את הדרך שלו.

"בשבועות הראשונים של המלחמה הייתי בהלם, כמו הרבה מאיתנו, ולא ידעתי איך להגיב - גם לא למותו של החבר", משתפת רב"ט פרידמן, "אבל שבוע לאחר כן, כבר החלטתי שאני רוצה להיות לוחמת בחיל בו הוא שירת".

השינוי לא היה קל, ודרש ממרתה אומץ ונחישות. אבל היום היא כבר בהכשרה, ועומדת להפוך בחודשים הקרובים ללוחמת חוד בחיל האיסוף הקרבי.

"זה מעבר לא פשוט, גם עבור מישהי שהייתה כבר הרבה זמן בצבא ומכירה את המערכת", היא מעידה, "אבל למרות האתגרים, אני לעולם לא אתחרט על זה. זאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי, והדבר הכי משמעותי שיכולתי לעשות".

סמל יונתן לוי

את שירותו הצבאי התחיל סמל יונתן לוי כלוחם בחטיבת הנח"ל, אבל בעקבות פציעה, היה חייב לרדת מלוחמה ועבר לשרת בתפקיד מטה - כרס"פ מד"ריה. הוא מודה בפנינו שהתפקיד הזה לא סיפק אותו, ובעיקר - שלא ידע מה מצפה לו ערב 7 באוקטובר.

"אח שלי נפצע במסיבת הנובה", הוא משחזר, "ואחרי אותו היום, הבטחתי לעצמי שאני עומד לעשות הכול כדי לחזור לתפקיד שבו אני מרגיש שאני נותן את כל כולי למען המקום שבו אני משרת". 

וכך היה, אחרי שירות ארוך כרס"פ הוא ביקש לחזור ללוחמה, אך בגלל הפרופיל שירד, זאת לא הייתה אופציה. למרות זאת, סמל לוי לא התייאש והחליט לשנות כיוון, לעבוד קשה ולהפוך למדריך שמכין את הלוחמים לקרב. 

"התאמנתי הרבה, חזרתי לכושר ואפילו ירדתי 8 ק"ג. ידעתי שאני לא מוותר על זה", מתגאה סמל לוי, "עברתי קורס הדרכת מגע מאתגר מאוד של שיעורים מבוקר עד ערב, פעילויות גופניות ועמידה מול קהל, ותוך כמה חודשים נכנסתי לתפקיד". 

היום, סמל לוי כבר מאמן לוחמים ומלמד אותם להגן על עצמם בקרב. "אני עובד איתם ויודע שאני מספק להם ערך וידע", הוא מסכם, "אם בזכותי הם לוחמים טובים יותר, ויודעים להגן על עצמם טוב יותר בשדה הקרב - אני יודע שעשיתי את שלי". 

טוראי איתי שי

בחודש אוקטובר, איתי היה בשנה השלישית לתואר בפיזיקה כעתודאי בצבא. עם האזעקות הראשונות, כבר היה לו ברור - הוא עומד לשים על 'הולד' את האקדמיה, ולהתגייס לשירות קרבי.  

"לאורך החודשים שלי בתואר הרגשתי משמעותי, אך עדיין הייתה בי תחושה של פספוס. ידעתי שאני יכול להיות לוחם, אבל הרגע הנכון לא הגיע", הוא משתף, "ב-7 באוקטובר, אחרי שאיבדתי חבר, הבנתי שאני צריך לעצור הכול וסוף-סוף לעשות את זה".

טוראי איתי עזב את הלימודים, ולמרות הקשיים שבטירונות, הוא מרגיש שהוא עושה את הדבר הכי נכון בשבילו. "אני בטוח שעוד אחזור ללימודים ואעסוק במקצוע הזה בעתיד, אבל עכשיו - אני מסופק ומרוצה מהמעבר", הוא מספר בגאווה, "אני טירון בחטיבת הנח"ל, ובכל רגע של קושי אני מסתכל על ההישגים של החטיבה שעברתי אליה - ומבסוט מחדש על ההחלטה שלי".